מבט מבס”א מס’ 1,085, 7 בפברואר 2018
תקציר: במלחמת העולם השנייה פעלו בצרפת חברי וחברות הרזיסטנס היהודי לסיכול מלחמת ההשמדה של הנאצים ומשתפי הפעולה של משטר וישי. מאות חברי הארגון הצילו בפעילותם עשרות אלפי יהודים. הנשים ברזיסטנס מילאו תפקידים מסוכנים במיוחד מאחר שהן עוררו פחות חשד בקרב האויב. כמאתיים חברים וחברות נתפסו בעת פעילותם, עונו, הוצאו להורג או נשלחו למחנות ההשמדה. רבים מהם השתלבו בקרבות לשחרור צרפת ובהמשך בקרבות להבסת גרמניה וקיבלו מהשלטונות הצרפתים עיטורים של לוחמים נגד הנאצים. לאחר המלחמה השתלבו רבים מוותיקי הרזיסטנס בהגנה באצ”ל ובלח”י במאבק להקמת מדינת ישראל, בשיתוף פעולה עם השליחים הארץ ישראליים בתחומים כמו ההעפלה “הבלתי חוקית” ורכש הנשק. רבים מהם עלו לישראל ולחמו במלחמת השחרור. במעשי ההצלה הנרחבים שלהם תרמו חברי הרזיסטנס לקיומם של הדורות הבאים, ובכך סימלו את הניצחון על הצורר הנאצי אשר ביקש להשמיד את העם היהודי. ראוי שגם מדינת ישראל תוקיר את פועלם וזכרם כדוגמה וכמופת, היפים גם לימינו.
לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה החל ב-27 בינואר, ראוי לציין את פועלו הייחודי של הרזיסטנס היהודי בצרפת, שאינם מוכר דיו לציבור הישראלי.
גרמניה הנאצית כבשה את צרפת ביוני 1940 והפעילה מיד את מדיניות הגזרות, הרדיפות וההשמדה בשיתוף פעולה עם משטר וישי הצרפתי. כרבע מתוך כ-350,000 יהודי צרפת נרצחו בשואה. האסון עלול היה להיות גדול אף יותר לולא פועלם המבורך של חברי הרזיסטנס היהודי, שפעלו בשיתוף פעולה עם אלה שהוכרו על-ידי יד ושם כ”חסידי אומות עולם הצרפתיים”. ברזיסטנס היהודי בצרפת פעלו כתשע רשתות מחתרתיות יהודיות אוטונומיות שהתאחדו לארגון גג “הארגון היהודי למאבק” Organisation juive de combat)- (OJC. הרשתות המחתרתיות פעלו בצרפת בשיתוף פעולה במגוון פעילויות הצלה לאורך כל שנות הכיבוש הנאצי.
חברי וחברות הרזיסטנס היהודי הצילו עשרות אלפי ילדים ומבוגרים, הנפיקו וחילקו עשרות אלפי תעודות מזויפות, העבירו ילדים למקומות מחבוא בצרפת, העבירו שיירות ילדים ומבוגרים לשוויץ ולספרד, הקימו קבוצות גרילה בהרים בדרום צרפת (מאקי) ובערי צרפת המרכזיות, והקימו מערך להעברת וחלוקת כספים לצורכי המחתרת השונים. חברים רבים השתלבו בקרבות לשחרור צרפת ובהמשך בקרבות להבסת גרמניה, ולאחר המלחמה קיבלו מהשלטונות הצרפתים עיטורים של לוחמים נגד הנאצים.
בארגון הרזיסטנס היהודי היו מאות חברים וחברות. בשל חשאיות הפעולות קשה לקבוע את מספרם המדויק: יש מסמכים המעריכים את מספרם בכמה מאות ויש מסמכים המעריכים את מספרם בכאלפיים. לכל אחד מהם סיפור מרתק בפני עצמו. הם יכלו להעביר את המלחמה בביטחון יחסי בשל תעודות הזהות המזויפות שהיו ברשותם, אך בחרו לסכן את חייהם יום יום כדי להציל את בני עמם. כמאתיים חברים וחברות נתפסו בעת פעילותם, עונו, הוצאו להורג או נשלחו למחנות ההשמדה:
- גיבורות הרזיסטנס מילה רסין ומאריאן קון שהעבירו שיירות ילדים לשוויץ, נתפסו על-ידי הנאצים וסרבו לבקשת חבריהן למלטן מחשש שהגרמנים יתנקמו בילדים שעמם נתפסו.
- ליאו קון (אחיו של שופט בית המשפט העליון חיים כהן), אב לשלושה ילדים, נתפס בעת שהעביר שיירת יהודים לספרד. חברים ביקשו למלטו ממחנה המעצר בדראנסי לפני שנשלח לאושוויץ. הוא סירב מכיוון שחש מחויבות לילדים היתומים במחנה.
- ארנסט למברט, ניהל עם אשתו אן-מארי למברט חנות עיתונים בסמיכות למטה הגסטאפו במרכז ליון. החנות היוותה כיסוי לפעילות המפקדה הראשית של הרזיסטנס באזור. הוא נתפס והוצא להורג זמן קצר לפני שחרור ליון. אשתו אן-מארי למברט-פינקלר המשיכה בפעילות המחתרתית למרות הריונה. היא עלתה לארץ והשתלבה בתפקידים בכירים במשרד החוץ.
הנשים היוו כארבעים אחוזים מכלל החברים ברזיסטנס. לרוב היו אלה נשים צעירות ומטופחות, שנראו כצרפתיות לכל דבר ולכן עוררו פחות חשדות בעת ביקורת תעודות הזהות. בנוסף, לא ניתן היה להוכיח את יהדותן כפי שהיה לגבי הגברים הנימולים. בשל כך הוטלו עליהן תפקידים מסוכנים במיוחד: העברת נשק, העברת סכומי כסף גדולים לפעילות ההצלה המגוונת, והעברת תעודות מזויפות. הוטל עליהן גם התפקיד הרגיש במיוחד של העברת קבוצות ילדים שהופרדו מהוריהם, למקומות מסתור בצרפת, בשוויץ ובספרד. נשים מילאו גם תפקידים קרביים כמו הדרכה צבאית והדרכת ירי בנשק לקבוצות הגרילה של הארגון בדרום צרפת, והשתתפו כלוחמות בקרבות לשחרור צרפת. הנשים הוכיחו את יכולתן במילוי המשימות, וגילו תושייה וקור רוח במצבים מורכבים ומסוכנים.
אריאן קנוט, בתו של המוזיקאי סקריאבין, שהתגיירה והייתה לאחת ממקימי תנועת הרזיסטנס היהודי, הייתה ממונה על הקשר עם המאקי בדרום צרפת, ועל הברחת שיירות לספרד. בביקוריה במאקי היא הדריכה את החברים והחברות בירי בנשק. ביולי 1944, זמן קצר לפני שחרור טולוז, היא נהרגה תוך מאבק נגד אנשי מיליציה צרפתיים, שהציבו מארב בדירת מסתור, לקראת פגישה של חברים שעמדו לצאת למאקי בדרום צרפת. היא השאירה אחריה בעל וארבעה ילדים. שתיים מבנותיה, מרים ובטי, היו אף הן חברות ברזיסטנס.
הנשים, כמו חבריהן למאבק גילו חוסן נפשי בעת שנלכדו על-ידי האויב, עברו עינויים קשים ולא הסגירו את סודות הארגון. פאולה קאופמן, חברת “החלוץ ההולנדי” חדרה כמזכירה לגוב האריות של מטה ה-SD בפריז. היא העבירה לחבריה במחתרת תעודות גרמניות שחשפו סודות של הגסטאפו וגם תעודות וחותמות אשר שימשו כבסיס ליצירת תעודות זיהוי מזויפות להצלת יהודים. היא נתפסה על-ידי הגסטאפו עם מסמכים בידיה, עברה עינויים קשים, לא חשפה סודות, נשלחה לדראנסי ומשם לבוכנוואלד ברכבת האחרונה שיצאה באוגוסט 1944 מדראנסי. היא שרדה ועלתה לארץ ישראל.
בקרב רשתות הרזיסטנס היהודי היו ארגונים כמו “הצבא היהודי” ו”תנועת הנוער הציוני” שהציבו לעצמם כמטרה לא רק את ההתגייסות למאבק נגד האויב הנאצי ומשתפי הפעולה של וישי, אלא גם השתלבות במאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל עם תום המלחמה. הציונות היוותה עבורם חלק מהווי החיים במהלך המלחמה ושימשה להם כאור של תקווה בעת המאבק הקשה והממושך נגד הנאצים ומשטר וישי. במהלך כל המלחמה הם היו בקשר עם נציגי ההסתדרות הציונית ואף חתמו על הסכם רשמי לשיתוף פעולה.
ואכן לאחר השחרור, מינה דוד בן-גוריון את אברהם פולונסקי – “מסיה פול”, ממפקדי הרזיסטנס היהודי בצרפת, למפקד ארגון ההגנה בצרפת ובצפון אפריקה. רבים מחברי הרזיסטנס לשעבר המשיכו בפעילות בצרפת כחברי ההגנה וכחברים באצ”ל ובלח”י, בשיתוף פעולה עם השליחים הארץ ישראליים. הם השתתפו בתנועת ה”בריחה”, עלייה ב’, רכש נשק עבור היישוב, פעילות אלחוט והקמת מחנות גיוס ואימונים צבאיים בצרפת. חברים רבים הגשימו את חלומם הציוני, עלו לארץ ישראל והשתתפו בקרבות מלחמת השחרור. ביניהם היה סגן מרק-נתן לוי, מלוחמי הרזיסטנס היהודי, אשר נלחם במסגרת מתנדבי יחידת ה”קומנדו הצרפתי” שהשתלבה ב”חטיבת הנגב” של יצחק שדה. סגן לוי נהרג בספטמבר 1948, זמן קצר לאחר שחרור באר שבע, בעת שרכבו עלה על מוקש. הוא היה בן יחיד להוריו ולא הותיר צאצאים. הוא קבור בחלקת חללי מלחמת העצמאות בנחלת יצחק.
רוב חברי וחברות הרזיסטנס היהודי הלכו לעולמם. פועלם המדהים אינו מוכר בציבור הישראלי. הם לא ביקשו לעצמם פרסום או אותות כבוד ויוקרה, וטענו שרק מילאו את חובתם. עם זאת הם ביקשו להנחיל לדורות הבאים את מורשת פועלם: הם הדגישו את חשיבות שיתוף הפעולה למען מטרה חשובה, למרות חילוקי הדעות האידיאולוגיים, ואת חשיבות האחריות ההדדית והעשייה למען הזולת. הם הדגישו גם את האופטימיות, התקווה ואף את שמחת החיים.
במעשי ההצלה הנרחבים שלהם הם הצילו לא רק עשרות אלפים יהודים בצרפת. הם, למעשה, תרמו לקיומם של בניהם, נכדיהם, ניניהם וכל הדורות הבאים של אותם ניצולים, ומסמלים בכך את הניצחון על הצורר הנאצי.
ראוי שגם מדינת ישראל תוקיר את פועלם וזכרם כדוגמה וכמופת, היפים גם לימינו.
* ד”ר צילה הרשקו, עמיתת מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מומחית ביחסי צרפת-ישראל ויחסי האיחוד האירופי-ישראל. מחברת הספר ההולכים בחושך יראו אור, הרזיסטנס היהודי בצרפת, שואה ותקומה: 1949-1940.