השתנות תחת אש והדעיכה בהכשרת הקצונה

מאת 30 דצמבר 2019

מבט מבס"א מס' 1,385, 30 בדצמבר 2019

תקציר: החלטת הרמטכ"ל אביב כוכבי לחייב את הקצונה הבכירה בצה"ל בקריאת ספר אחד בשנה ראויה לברכה שכן הכשרה אינטלקטואלית של הפיקוד הבכיר מהווה מרכיב קריטי בבניין הכוח. אך בעוד שהוגים צבאיים ראו בהוראת ההיסטוריה הצבאית כלי להשלמת הניסיון הקרבי ולהקניית פרספקטיבה ועומק לפעילות המבצעית, בחירתו של כוכבי בספר השתנות תחת אש מהפכה בצורת הלחימה של אמריקה כספר הקריאה הראשון מצביעה כי מטרתו עשויה להיות שונה לחלוטין.

הכשרתה האינטלקטואלית של הקצונה בצה"ל לוקה בחסר למרות מאמצים עתיים להתמודד עם הבעיה – הן על-ידי הקמת גופים ייעודיים (כמכללה לפיקוד טקטי -מלט"ק) והן על-ידי ניסיונות להנגשת ההגות הצבאית לקציני צה"ל באמצעות קריאת ספרות צבאית מתורגמת. על רקע זה, יוזמתו של רא"ל כוכבי הינה בהחלט דבר בעתו. אך בחירתו ב השתנות תחת אש – מהפכה בצורת הלחימה של אמריקה כספר הקריאה הראשון מעוררת תהיות לגבי המגמות העכשוויות בתפיסת ההפעלה של צה"ל והכשרת הקצונה.

ספר זה, פרי עטו של דאגלס מקגרגור, קצין שריון לשעבר בצבא ארה"ב (שיצא לאור בשנת 2003 ותורגם לעברית ארבע שנים מאוחר יותר), עוסק בניסיונות לשינוי מבנה כוחות היבשה האמריקנים בשנות התשעים0 ובראשית שנות האלפיים. הספר אינו עוסק בהיסטוריה צבאית או במעשה המלחמה עצמו, אלא ברפורמה שעבר צבא היבשה האמריקני ובאתגרים התיאורטיים, הארגוניים והאדמיניסטרטיביים עמם התמודד במסגרת זו. במילים אחרות – אין זה ספר העוסק באמנות המלחמה אלא בפסיכולוגיה הארגונית והפוליטית של היועץ הארגוני. ככזה, ניתן למקמו במדף הספרים של לימודי מנהל עסקים, מדיניות ציבורית, ופסיכולוגיה ארגונית (שלא לומר פסיכולוגיה פוליטית) – יותר ממדף הספרים בנושאי "צבא ואסטרטגיה".

לאיזו מטרה רתומה הפסיכולוגיה הארגונית והפוליטית המוצגת בספר? ומהי מטרת הניסיון להפיכת ה-DNA של המערכת הצבאית האמריקנית מקצה לקצה? מקגרגור משתייך לאסכולת "מלחמת האפקטים", שלידתה ב"מהפכה בעניינים צבאיים" (Revolution in Military Affairs, RMA) שצברה תאוצה בצבא האמריקני לאחר מלחמת המפרץ (1991) ושגרסה שעיקר הלחימה נעשה על-ידי ירי מרחוק של חימוש מונחה-מטרה מתוחכם באמצעות כלי טיס, כלי שייט, או פלטפורמות אחרות. על רקע זה, ולאור עליית חשיבותו של כוח האש וירידת חשיבותם של התמרון הקרקעי, כיבוש השטח, והנוכחות הקרקעית, מציע מקגרגור לפרק את הדיביזיות המסורתיות ולעבור לצבא מבוזר ומרושת הפועל ביחידות קטנות ואוטונומיות המצוידות באמצעים טכנולוגיים מתקדמים המאפשרים להן להכות באופן סימולטני במטרות הן בחזית והן בעורף האויב לכל עומקו, ובכך להביא לשיבוש פעולתו. וכך ניסח זאת במאמר שפורסם בעברית בכתב העת הצבאי מערכות: "הנקודות, שנבחרו לתקיפה, חייבות לכלול את מרכיבי הכוחות המזוינים, הפוטנציאל הצבאי-תעשייתי ואוכלוסיית האויב, שהשמדתם, או שיבושם, יפגעו במישרין ביכולתו להשיג את מטרותיו הצבאיות".

השתנות תחת אש הינו אפוא סיפור ניסיונם של אלה המבקשים להפוך את צבא ארה"ב לצבא פוסט-הרואי שגדולתו בעדיפותו הטכנולוגית תוך הרחקת לוחמיו משדה הקרב – פרדיגמה שנויה במחלוקת, שעל טיבה, ובעיקר על מחיריה, מתנהל דיון סוער במכוני מחקר רבים בעולם, תוך בחינה ביקורתית של ספרו של מקגרגור. יתרה מזאת, הספר כתוב מנקודת מבט פנים-אמריקנית שאינה רלבנטית בהכרח להקשר הישראלי בכלל ולצרכי צה"ל בפרט – הן בכל הנוגע לתהליכי בניין הכוח (כמו למשל המבנה הראוי של כוחות משלוח אמריקנים ופריסתם הגלובלית) והן בעיסוק הנרחב והמפורט בנבכי הפוליטיקה של הפנטגון ומנגנון קבלת ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי בארה"ב (כדיונים בוועדות ותתי וועדות של הקונגרס).

בבחירתו ב השתנות תחת אש הציב אפוא כוכבי את קידום הרפורמה כתחום עיסוקם המרכזי של הקצינים ובכך החליף למעשה בין אמצעי לבין המטרה והעלה תהיות לגבי תפיסתו את תפקיד הקצונה הבכירה בצה"ל ומהות הכשרתה האינטלקטואלית. אם מישהו ציפה שתחת משמרתו יחזור הקצין הישראלי להיות לוחם, לפחות בדרך חשיבתו, הרי שהבחירה בספר זה משדרת מסר הפוך לחלוטין ומאשרת לקצינים להמשיך להתרווח בכיסאותיהם המשרדיים ולהתרגל לאופן החשיבה הניהולי, לא הפיקודי.

אין ספק שרפורמות מבניות ושינויים ארגוניים הינם חלק אורגני מתהליך התאמתו השוטפת של הצבא למציאות ולאיומים המתחדשים. אך מקצועו המרכזי של המפקד הוא הובלת לוחמים בשדה הקרב ואילו סוגיות נוספות (כקידום רפורמות ארגוניות באמצעות כלים מעולם הפסיכולוגיה ומדעי החברה) מהוות כלי עזר משלימים שמן הראוי שהקצונה תתוודע אליהם כאמצעי העשרה ולא כמקור זהותה המקצועית. ההתמקדות בקידום רפורמה כנושא העומד בפני עצמו הופכת את קציני הפיקוד הבכיר, הן בעיני עצמם והן בדימויים הציבורי, ממצביאים מנצחי מלחמות (העוסקים בין היתר בעדכון תורות לחימה) לבירוקרטים שעיסוקם המרכזי הוא ניהול מערכות ארגוניות וליועצים מוסדיים שבאופן מקרי עוסקים במנהל צבאי. ואולי חמור מכך: עיסוק היתר של המפקדים ברפורמות, תקציבים, ותדמית ציבורית הופכת אותם במידה רבה גם ללוביסטים או, חלילה, לפוליטיקאים.

אפילו נאמץ תובנה יחצ"נית נטו ונראה בהחלטת הרמטכ"ל מהלך המיועד כל כולו לצרכים תדמיתיים – שהרי השכלת הקצונה הבכירה לא תשתפר מהותית עקב קריאת ספר בשנה – טוב היה עושה כוכבי לו חילק לקציניו, הסובלים בשנים האחרונות מתדמית יתר של "פוליטיקאים במדים" המנהלים מלחמות "מאחורי מסכי פלסמה", ספר שבאמצעותו היה משדר לציבור כי בתקופתו חוזרת הקצונה הבכירה "אל הבסיס" וכי ההידרשות ללמידה אינטלקטואלית מוכוונת במובהק לשיפור יכולתו של צה"ל להשגת הכרעה בשדה הקרב.

גרסה PDF

*עקיבא ביגמן הוא עיתונאי ופרשן בעיתון ישראל היום; תלמיד לתואר שלישי בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, חוקר את הפוליטיקה של התהוות השיח הצבאי בישראל.