"האפודים הצהובים" בצרפת: מחאה חברתית, אלימות, ואנטישמיות

מאת 28 פברואר 2019

מבט מבס"א מס' 1,099, 28 בפברואר 2018

 תקציר: הפגנות ה"אפודים הצהובים" מציבות אתגר קשה ומורכב לממשל ולמדינה הצרפתיים בשל עוצמת הכעס והתסכול הציבורי שהן חושפות; היקפן הכלל-מדינתי; תקופת הזמן הארוכה שהן נמשכות; ובעיקר בשל מעשי האלימות הנרחבים המתבצעים במהלכן, ובכללם אלימות אנטישמית קשה. התעצמות ההפגנות, למרות צעדי הפיוס הכלכליים של הנשיא מקרון ודיוניו הפומביים עם מגזרים נרחבים בציבור, מעוררת חשש לאנרכיה העלולה לגלוש למלחמת אזרחים. מבחינת יהודי צרפת מזכירה האנטישמיות הגואה תהליכים אפלים באירופה של ערב מלחמת העולם השנייה.

צרפת עוברת בימים אלה את אחת התקופות המאתגרות ביותר בתולדותיה בעת החדשה. בכל שבת מאז ה-17 בנובמבר 2018 צועדים עשרות אלפי מפגינים ברחבי המדינה תוך השמעת קריאות גנאי נגד הנשיא עמנואל מקרון וממשלתו ונגד המשטרה. הם דורשים יותר דמוקרטיה, יותר השפעה, ויותר שוויון בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה. ההפגנות החלו כמחאת גמלאים תושבי הפריפריה בצפון צרפת על עליית מחירי הדלק והתפשטו לכל רחבי המדינה כולל פריז והערים המרכזיות תוך הפיכתן לאלימות יותר ויותר.

העלייה במחירי הדלק היוותה זרז ששיקף משקעי מרירות וכעס עמוקים וארוכי טווח בקרב אנשי הפריפריה המוחים על הפגיעה בכוח הקניה, השירותים הממשלתיים הנחותים מאלה שבמרכז, היעדר אמצעי תחבורה ציבורית יעילים, נתק בין השלטון המרכזי לבין הפריפריה, השחיתות השלטונית, והאליטות החברתיות הנהנות לדעתם מיחס מועדף מצד השלטון.

בנוסף משקפות ההפגנות את התסכול העמוק של שכבות גדולות בציבור הצרפתי שאינן זוכות לייצוג הולם בפרלמנט בשל שיטת הבחירות, שמצא ביטוי חריף בבחירות הנשיאותיות במאי 2017 שראו את שיעור ההצבעה הנמוך ביותר מאז 1969: למעלה מ-25% נמנעים ומעל ל-11% פתקים לבנים או פסולים.

מפגינים מהימין הקיצוני טוענים שבחירתו של מקרון היוותה ברירת מחדל למניעת בחירתה של מארין לה פן; ואכן, בסיבוב השני של הבחירות הצביעו כ-11 מיליון עבור לה פן. בבחירות לפרלמנט הצרפתי ביוני 2017 הגדילה מפלגת "החזית הלאומית" של לה פן את כוחה משני נציגים לשמונה מתוך 577 חברי פרלמנט. נציגות זו אינה משקפת את התמיכה הריאלית במפלגה באזורים מחוץ לערים הגדולות בהם היא זוכה לתמיכה משמעותית מאוד בשל הכעס על המצב הכלכלי והביטחוני בצרפת. לה פן הכריזה לאחר הבחירות על כוונתה להוות אופוזיציה לוחמת של "פטריוטים" לממסד התומך לדבריה ב"מונדיאליזם". התמיכה במפלגתה של לה פן, שאימצה את השם "התכנסות לאומית" גדלה בעקבות ההפגנות והיא מובילה בסקרים בבחירות הצפויות לפרלמנט האירופי ב-26 במאי 2019. זאת ועוד, לה פן הכריזה שניצחון בבחירות לפרלמנט האירופי יהווה מעין חזרה לבחירות הנשיאותיות והזדמנות "דמוקרטית" לכפות על מקרון לשנות את מדיניותו. גם ז'ן-לוק מלונשון, מנהיג מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הבלתי נכנעת" המיוצגת על-ידי 17 חברי פרלמנט, מסית תכופות למהפכה אזרחית "בלתי אלימה".

הפגנות ה"אפודים הצהובים" משקפות אכזבה זו מהנשיא הצעיר. בתקופת מערכת הבחירות עורר מקרון תקוות רבות לפתרון המצב הכלכלי הקשה באמצעות רפורמות כלכליות רחבות היקף. בפועל עוררו הרפורמות שבצע ביקורת ציבורית רחבה שהקשתה על מימושן. מקרון התקשה גם לממש יוזמות חקיקה בנושאים מרכזיים כבעיית ההגירה הבלתי חוקית ובעיית הפשיעה בפרברים. ולמרות יומרתו להיות נשיא של ימין ושמאל כאחד עורר מקרון ביקורת חריפה גם מימין וגם משמאל בשל תפיסת הרפורמות שלו כמיועדות לחזק את העשירים ובשל התנהלותו המתנשאת שבאה לביטוי חריף בהגדרתו את עצמו כ"יופיטר".

נוכח הקיטוב הפוליטי העמוק בין השמאל והימין הקיצוניים, החלשת מפלגות המרכז, ומחיקה כמעט מוחלטת של מפלגות העבר, נכשל מקרון בהעמדת חלופה של ממש. מפלגתו החדשה "הרפובליקה בצעדה", שזכתה לרוב נכבד בבחירות לפרלמנט ביוני 2017, כוללת נציגים רבים חסרי ניסיון בחיים הפוליטיים וחסרי עורף אלקטוראלי של ממש. ואכן, כבר לפני הפגנות ה"אפודים הצהובים" ירד שיעור התמיכה הציבורית בנשיא באופן דרסטי והגיע לשפל של כ-29% בספטמבר 2018. בראשית דצמבר 2018, עם ההפגנות ההמוניות, ירדו שיעורי התמיכה במקרון לשפל חדש של 23%.

בניגוד לשיעורי תמיכה נמוכים אלו זכו הפגנות ה"אפודים הצהובים" לאהדה ניכרת בציבור ובתקשורת. דומה שהצרפתים נוטים לרומנטיזציה היסטורית של הפגנות עממיות כהפגנות הסטודנטים ב- 1968. גם ההפגנות והשביתות של ארגוני העובדים זכו בדרך כלל ללגיטימציה ולתגובות אהדה והזדהות למרות הקשיים שגרמו והאלימות שהתלוותה להן מדי פעם.

הפגנות ה"אפודים הצהובים" חורגות מהפגנות העבר בכך שהן נמשכות זמן רב, נערכות בחלקים נרחבים של צרפת, ועדיין לא ברור מתי תסתיימנה. "האפודים הצהובים" עדיין לא הציגו מנהיגות ודרישות מגובשות, דבר המקשה על ניהול משא ומתן לסיום המשבר. שלטים הנישאים בהפגנות מעלים תביעות כלליות לצדק ושוויון כלכלי, הטלת מיסים גבוהים על בעלי ההון, וקיום "משאל עם ביוזמה אזרחית" בשאלות בסיסיות של ממשל וכלכלה. עקב חילוקי דעות חריפים בקרבם, נכשלו ה"אפודים הצהובים" עד כה בגיבוש מסגרת פוליטית חדשה ולא הצליחו להרכיב רשימת מועמדים להתמודדות בבחירות לפרלמנט האירופי.

התמיכה הציבורית הרחבה ב"אפודים הצהובים" מתחילה להישחק כיוון שההפגנות מלוות בפגיעה ברכוש ציבורי ופרטי, כניתוץ חלונות ראווה, שריפת מכוניות, התקפה על שוטרים, חסימת כבישים מרכזיים, וניסיונות להתפרץ למבני ציבור ומשרדי ממשלה. מעשי האלימות והוונדליזם מבוצעים על-ידי אנשי שמאל וימין קיצוניים, אנרכיסטים וחבורות מתפרעים מהפרברים הנוהגים להשתלב בהפגנות "האפודים הצהובים", האמורות להתנהל בצורה לא אלימה ובמסלול מאושר ומאובטח על-ידי כוחות השיטור. בשלבים מסוימים, בדרך כלל כאשר ההפגנה עומדת להתפזר, מתעמתים הגורמים הקיצוניים עם כוחות המשטרה ופונים לרחובות שאינם חלק ממסלול ההפגנה המורשה תוך זריעת ביזה והרס בדרכם. גורמים קיצוניים אלה משמיעים סיסמאות אנטי-ממסדיות שבמרכזן לא רק הדרישה להתפטרותו של מקרון אלא אף לשינוי מוחלט של שיטת הממשל והכלכלה בצרפת. במהלך ההפגנות ממקדים אנשי השמאל הקיצוני את התקפותיהם נגד חנויות, בתי כול-בו, בנקים, סוכנויות ביטוח, ומכוניות, המייצגים לטעמם את הממסד הקפיטליסטי. לכן הם אף מנסים לפגוע בסמלים לאומיים כשער הניצחון, האסיפה הלאומית והסנט. ב-5 בינואר 2019 פרצו ארבעה "אפודים צהובים" עם מלגזה את שער בניין דובר הממשלה, תת-השר בנג’מין גריבו, שפונה בבהילות מהמקום  על-ידי אנשי ביטחון. האירוע עורר סערה בקרב השלטונות וגם בקרב הציבור וכחודש מאוחר יותר נעצרו המעורבים בתקיפה.

אירוע נוסף שעורר סערה התרחש ב-9 בפברואר 2019 כאשר מפגין הצית מכונית של כוחות ויג'יפיראט, הממונים על שמירת ביטחון האזרחים מפני פעילות טרור. המפגינים גם פגעו בגדר בקרבת מגדל אייפל שנועדה להגנה מפני טרור. מעשי אלימות אלה עוררו תגובות חריפות, בעיקר לאור העובדה שסכנת הטרור מעסיקה לאחרונה את הציבור לאור אפשרות חזרתם למדינה של עשרות אזרחים צרפתים שפעלו בשורות דעאש: ב-11 בדצמבר 2018 תקף טרוריסט אסלאמיסטי ביריות ובסכין באזור שוק חג המולד בשטרסבורג, רצח ופצע אנשים רבים.

תגובת הממשל הצרפתי להפגנות כללה וויתורים וניסיונות להידברות מחד גיסא, והחמרה בתגובות כוחות השיטור מאידך גיסא. מקרון קיבל אחריות למצב אך הדגיש, ובצדק, שהבעיות התהוו במהלך שנים רבות לפני נשיאותו וגינה את הפעולות האלימות. הוא אף חזר בו מהטלת מס על דלק, שנועד להיות חלק מהרפורמה להגבלת נזקי התחממות כדור הארץ והמעבר לאנרגיה ירוקה, והודיע על שורת צעדים להגדלת כוח הקניה של השכבות החלשות בצרפת כביטול ההחלטה על הגדלת המיסים לרוב הפנסיונרים, ביטול מיסים על שעות נוספות, והגדלת שכר המינימום במאה אירו. בנוסף השתתף מקרון בסדרת דיונים פומביים ברחבי צרפת על בעיות מגזריות שונות ואף הביע נכונות לקיים משאל עם כאשר, בניגוד לדרישת המפגינים, תהא זו הממשלה שתחליט על השאלות שתוצגנה. יחד עם זאת הוא הביע הסתייגות ממשאל עם פשטני מעין זה הכולל תשובות של כן ולא. צעדיו של מקרון עוררו תגובות חיוביות בקרב הציבור הצרפתי שהשתקפו בינואר 2019 בגידול שיעור התמיכה הציבורית בנשיא ל-35%.

במקביל להקלות בתחום הכלכלי הגיבה ממשלת צרפת בנחישות כלפי המפגינים האלימים, ובכלל זה שימוש בזרנוקי מים, ברימוני גז מדמיע, ואף בכדורי גומי שגרמו פציעות קשות בקרב מפגינים והביאו לביקורת חריפה כלפי משרד הפנים וכוחות השיטור. בראשית ינואר 2019 יזם ראש ממשלת צרפת אדוארד פיליפ הצעות חקיקה מחמירות למאבק במפגינים אלימים, כולל איסור כיסוי הפנים, פתיחת תיקים פליליים נגד משתתפים בהפגנות ללא רישיון, חיוב מבצעי פעולות הוונדליזם בתשלום נזקיהן, ובדיקת תיקי המשתתפים בהפגנות לאיתור כלי נשק וחפצים מסוכנים.

ההקלות הכלכליות ונכונותו של מקרון ללכת לקראת המפגינים לא הביאו להפסקת ההפגנות והאלימות וההערכה הרווחת היא שהן תהיינה חלק מהנוף הפוליטי בצרפת לאורך זמן. ההפגנות המתמשכות בשבתות גרמו לפציעת מאות שוטרים ואזרחים ולמותם של 18 אזרחים. אלפי אנשים נעצרו והובאו בפני שיפוט מהיר. נגרמו נזקים כלכליים כבדים מאוד לרכוש ציבורי ולאזרחים צרפתיים רבים. כלכלנים העריכו שההקלות הפיננסיות יביאו לאובדן הכנסות בסך למעלה מעשרה מיליארד אירו, מעבר לכול הנזקים לרכוש הציבורי והפרטי.

ההפגנות האלימות לוו במקרים רבים בגילויים אנטישמיים חמורים. כך למשל הטיחו מפגינים מהימין והשמאל הקיצוני קריאות גנאי במקרון על שהוא תומך לכאורה ביהודים ו/או נשלט על-ידם. הפגנת אנשי ימין קיצוני בשטרסבורג, שעברה בשבת ה-2 בנובמבר בקרבת בית הכנסת הגדול, לוותה בקריאות נאצה נגד המתפללים. חנות בייגל בבעלות יהודית כוסתה בסמלים ובנאצות נאציים. ב-16 בפברואר 2019 התנפלו מפגינים קיצוניים בצרחות וקללות על הפילוסוף המוערך אלן פינקלקראוט כגון "יהודי מלוכלך ואוהד ישראל" והוא הוברח לביתו בעזרת אנשי משטרה. ביטויים מסוג זה עוררו ביקורת וזעזוע חריפים בקרב השלטונות, התקשורת וחלק גדול מהציבור. פינקלקראוט זיהה את התוקפים כאסלאמיסטים והתייחס גם ל"צדקנות" של אנשי השמאל הקיצוני התומכים בהם ומתרצים את האנטישמיות שלהם בנימוקים מוסרניים-לכאורה של התנגדות לגזענות ולכיבוש". כתגובה התקיימה הפגנה המונית בפריז נגד האנטישמיות (ב-19 בפברואר), אך שעות מעטות לפני קיומה נודע על חילול של כ-80 קברים בבית עלמין יהודי ליד שטרסבורג. התגברות האנטישמיות בצרפת ב-74% בשנה האחרונה, ובעיקר במהלך הפגנות ה"אפודים הצהובים", עוררה חרדה עמוקה בקרב יהודי צרפת הטוענים שלא די בגינויים ובהפגנות נגד אנטישמיות אלא יש הכרח בנקיטת אמצעי ענישה מחמירים.

מעשי האלימות והוונדליזם ערערו את הביטחון ביכולת הממשל להבטחת שלום אזרחיו ופגעו בתדמיתה ובמעמדה של צרפת באירופה ובעולם. המשך ההפגנות האלימות עלול להביא לאנרכיה ואף להידרדר למלחמת אזרחים בין תומכי ימין ושמאל קיצוניים. ההפגנות ההמוניות אף עלולות להוות מודל לחיקוי ולפגיעה במשטרים דמוקרטיים אחרים באירופה ובעולם. נראה שצרפת תצטרך להחליט במהירות ובנחישות בסוגיות הקשורות בגבולות חופש הדיבור וההפגנה, כאשר השימוש הציני והמעוות בהם פוגע בזכויות הבסיסיות של רוב אזרחיה לביטחון, לחופש תנועה ועיסוק, ולהגנה על רכושם, ומאיים על יציבות המשטר הדמוקרטי.

גרסה PDF

* ד"ר צילה הרשקו, עמיתת מחקר בכירה במרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן.

Dr. Tsilla Hershco
ד"ר צילה הרשקו

(דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן) מומחית ביחסי ישראל-צרפת, יחסי ארה"ב-צרפת, צרפת והקונפליקט במזרח התיכון, וביחסי יהודים-מוסלמים בצרפת.