טראמפ: גיבוש אסטרטגיה תוך כדי תנועה

מאת 25 אפריל 2017

מבט מבס"א מס' 451, 25 אפריל 2017

תקציר: רוחות מלחמה מנשבות בזירה הבין-לאומית, והרטוריקה של האיומים מתעצמת. בניגוד לטענות מצד מבקרי ומתנגדי טראמפ, הוא התחיל לגבש אסטרטגיה תוך כדי תגובות לאיומים ומשברים בסוריה ובקוריאה הצפונית.  הצדדים מהלכים על סף התהום. זו אסטרטגיה מוכרת שיש בה פוטנציאל להשיג תוצאות הרתעתיות טובות אבל גם סיכונים לא מעטים להידרדרות לתהום. טראמפ החליט להתמודד עם גורמי האלימות והטרור בעולם בשילוב כוחות עם בנות ברית ובאמצעים צבאיים ודיפלומטיים מגוונים. יש לקוות שיצליח משום שהצלחתו עשויה לייצב את הסדר העולמי ולשפר את מעמדה האסטרטגי של ישראל.

רוחות מלחמה מנשבות בזירה הבין-לאומית. הרטוריקה של איומים מתעצמת וגוגל מדווח על עליה ניכרת בחיפוש אחרי הביטוי "מלחמת עולם שלישית." סדרת משברים מטלטלת את אזורי העימות הקשים בעולם ואת היחסים בין המעצמות. המשברים פרצו בשל שימושים בכוח, לרבות התקפה של אסד בנשק כימי על אזרחי ארצו; מתקפת גמול של ארה"ב על בסיס שממנו המריאו מטוסי אסד להתקפה הכימית; התקפה של ארה"ב בפצצה אימתנית על מעוזי דאע"ש באפגניסטאן; איומים ואזהרות של כל הצדדים על כוונה להגיב בכוח; מצעד צבאי, ניסוי בטיל בליסטי והכנות לניסוי גרעיני גדול בקוריאה הצפונית, לצד תמרונים ושיגור כוחות צי גדולים של ארה"ב לאזור; התייעצויות ופגישות דיפלומטיות בדרגים בכירים, בעיקר בוושינגטון ובמוסקבה; החלפת מהלומות מילוליות במועצת הביטחון ומלחמות פסיכולוגיות.

היה ברור, שתוך זמן קצר ינסו גורמים עוינים לבחון את דונלד טראמפ, נשיא חסר כל ניסיון פוליטי ובין-לאומי, שהרבה להשמיע הצהרות בוטות, בחלקן סותרות, על מדיניות החוץ והביטחון שלו. הדגש על "קודם אמריקה" יצרה את התחושה שהוא יוביל את ארה"ב לסוג של התבדלות, ולכן, היריבים הניחו שאפשר יהיה למתוח את החבל קצת יותר. אבל התגובות האמריקניות, כולל שתי מתקפות צבאיות מפתיעות, הפכו את הקערה על פיה.

בכל המשברים עם איראן, סוריה וקוריאה הצפונית, הממשל הזהיר את יריביו "אל תנסו אותנו." סגן הנשיא מייק פנס, שביקר בקוריאה הדרומית לפני ימים אחדים הזהיר את קוריאה הצפונית "לבל תבחן את נחישותו של טראמפ" והוסיף שכל "החלופות נמצאות על השולחן", כולל שימוש בכוח צבאי, כדי למנוע מקוריאה הצפונית יכולת לשגר טילים גרעיניים אל ארה"ב. גם אובמה השתמש לא מעט בביטוי "כל החלופות על השולחן", אבל אויבי ארה"ב לא האמינו לו. אחרי שטראמפ תקף בסוריה ובאפגניסטן ושלח כוחות גדולים לקוריאה, כשהוא ואנשיו משתמשים באותה אמירה, היא נשמעת אמינה הרבה יותר.

איראן הייתה הראשונה לבחון את טראמפ. היא ביצעה ניסוי בטיל בליסטי כמה ימים לאחר שנכנס לבית הלבן, תוך הפרת החלטת מועצת הביטחון 2231 מיולי 2015, שאישרה את הסכם הגרעין עם טהרן. טראמפ הגיב באזהרות והטיל סנקציות חדשות על המעורבים בפיתוח הטילים ובטרור. במתקפה הכימית באזור אידליב, בחן אסד את עמדת טראמפ. ייתכן שחשב שכמו אובמה, הוא לא יעשה כלום. גם קוריאה הצפונית בחנה את טראמפ כאשר ניסתה טילים בליסטיים ועשתה הכנות לניסוי בפצצות גרעיניות הרסניות יותר.

מבקרי טראמפ טוענים שאין לו אסטרטגיה ושהפעולות שלו הן מקריות ומפוזרות. הם כינו את מדיניותו: "אין-אסטרטגיה." אכן, טראמפ ובכירים בממשלו השמיעו הצהרות סותרות. למשל, לפני ההתקפה של אסד בנשק כימי, אמר שר החוץ רקס טילרסון "שכל מחשבה על סילוקו של אסד אינה ריאלית." לאחריה הוא חזר והצהיר שאין שינוי בסדרי העדיפויות של ארה"ב, אבל ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, הכריזה שיש שינוי, ושארה"ב רוצה לשנות את המשטר בסוריה. טראמפ דיבר על הבנות ושיתוף פעולה עם רוסיה, אבל הגיע למחלוקת עזה עם פוטין על התנהלות אסד. הוא הגדיר את סין כיריבה, אבל עכשיו רואה בה שותפה לריסון קוריאה הצפונית.

לאור זאת, ייחסו מתנגדי טראמפ את מהלכיו למניעים לא ענייניים כמו הרצון להסיט את החקירות בעניין הקשרים של אנשיו עם רוסיה, כישלונו בקונגרס להפוך את תכנית הבריאות של אובמה והעדר הישגים, לכאורה, לקראת נקודת הזמן של מאה ימים לשלטונו. אולם כאשר יריבי ארה"ב בוחנים ומאתגרים אותה, לבריחה מהתמודדות יש מחיר כבד. לכן, לכל היותר, במדיניותו מעורבים שיקולים של מדיניות חוץ ושל עניני פנים, אבל לא רק אינטרסים אישיים.

המתנגדים גם מחו על כך שלפני השימוש בכוח, טראמפ היה צריך להתייעץ עם הקונגרס. הם הוסיפו לראיה את התנהלות אובמה במשבר השימוש שעשה אסד בנשק כימי ב-2013. אובמה תכנן מהלומת גמול צבאית והעביר את ההחלטה לקונגרס. יש שתי בעיות עם הטענה הזאת. ראשית, החוק בעניין סמכויות המלחמה מ-1973 מאפשר לנשיא להשתמש בכוח בלי אישור הקונגרס במשך שישים יום ויש לו עוד שלושים יום להחזיר כוחות. הוא רק חייב להודיע לקונגרס על השימוש בכוח תוך 48 שעות. טראמפ פעל בדיוק לפי החוק הזה. שנית, ב-2013, אובמה העביר את ההחלטה לקונגרס, לא כדי לקבל אישור למתקפה על אסד, אלא להפך, כדי להתחמק מהפעולה, כפי שאכן התברר לאחר זמן קצר.

העובדות בשטח מורות על כך שיש לפחות התחלה של מחשבה אסטרטגית. נקודת המוצא העיקרית היא חזרה לעמדה של מנהיגות ולמעורבות, שהופקרה על-ידי אובמה. טראמפ מגדיר אינטרסים ומשתמש בכלים מגוונים לממשם. בדיון על האסטרטגיה הקיימת או הנעדרת של טראמפ, יש בלבול רווח בין מטרות לבין אמצעים. המטרות הן: חיסול דאע"ש והטרור האסלאמי, עצירת המלחמה בסוריה, ריסון תכנית הגרעין של קוריאה הצפונית ובלימת איראן. הכלים שבהם טראמפ משתמש כוללים מבצעים צבאיים, איומים ואזהרות, דיפלומטיה, ומלחמה פסיכולוגית. כדי להשיג השפעה אופטימלית, הוא משלב ביניהם.

בסוריה, טראמפ הכריז שקודם צריך לחסל את דאע"ש ואח"כ לטפל במלחמת האזרחים. אחרי המתקפה הכימית, הוא אימץ אסטרטגיה חדשה, דו-ראשית, מאבק מקביל בדאע"ש ובמשטר אסד. האסטרטגיה הזו באה לידי ביטוי בתקיפות הצבאיות נגד צבא אסד ונגד לוחמי דאע"ש באפגניסטן.

האסטרטגיה המתגבשת נועדה להרתיע אויבים ולהמריץ את המעצמות לשיתוף פעולה. טראמפ לוחץ על רוסיה שתרסן את אסד ועל סין שתרסן את קוריאה הצפונית. הוא נפגש עם נשיא סין שי שינגפינג באחוזתו הפרטית בפלורידה ואחר כך שוחח עמו בטלפון. הוא דרש ממנו לרסן את התכנית הגרעינית של קוריאה הצפונית, אבל גם הזהיר שבהיעדר תוצאות ארה"ב תפעל בעצמה. בשבוע שעבר, נפגש טילרסון במוסקבה עם עמיתו הרוסי סרגי לברוב ועם פוטין. הוא השמיע ושמע הרבה ביקורת. טראמפ גם נפגש עם מזכיר נאט"ו, ינס סטולטנברג, ובניגוד להצהרותיו בעבר, הדגיש את חשיבותה של נאט"ו. סביר להניח שעכשיו כל המעצמות יודעות טוב יותר מה כל צד רוצה.

המבצעים והמהלכים הצבאיים האמריקניים אינם עומדים בפני עצמם. הם תוכננו בקפידה רבה, קרוב לוודאי, הרבה לפני שיצאו לפועל. חוץ מהנזק שגרמו, הם העבירו מסרים. הגמול על המתקפה הכימית של אסד העביר מסרים לאסד עצמו, לרוסיה ולמדינות שמפתחות נשק להשמדה המונית. המסר לאסד הוא שעליו להפסיק את המתקפות שלו על אזרחים; המסר לרוסיה הוא שהיא לא תוכל להיות הגורם היחידי שעושה כאוות נפשו בסוריה; והמסר למדינות כמו איראן וקוריאה הצפונית הוא שארה"ב מוכנה להשתמש בכוח כדי למנוע פיתוח ושימוש בנשק גרעיני.

הבחירה בפצצה הגדולה ביותר שיש בארסנל האמריקני למעט נשק גרעיני, שעד עתה לא נעשה בה שימוש מבצעי, כדי להתקיף מעוזים של דאע"ש, שייכת לתחום המאבק הפסיכולוגי-תקשורתי. היא נועדה לחזק את המסר של הנחישות האמריקנית לפעול נגד אויבים מתגרים גם בנשק רב-עוצמה. כך גם שיגור כוחות צי גדולים כולל משחתות נושאות טילי טומהוק, כאלה שהופעלו נגד סוריה לאזור קוריאה, בליווי אזהרות על כך שאם קוריאה הצפונית תמשיך לפתח נשק גרעיני וטילים בין-יבשתיים לנשיאתו, ומאמצי סין לא יניבו תוצאות, ארה"ב תגיב במכת מנע. גם הניסוי בשבוע שעבר בפצצה דמוית נשק גרעיני היא איתות לשליט הלא יציב של קוריאה הצפונית קים ג'ונג און. אי-אפשר לטעות במסרים הברורים שהמהלכים האלה העבירו.

אולי קשה לסמוך על טראמפ התזזיתי וחסר הניסיון. אבל בכוורת שלו מכהנים שלושה גנרלים עתירי כישרון וניסיון צבאי: ג'ימס מטיס, שר ההגנה, הרברט מקמסטר, היועץ לביטחון לאומי, וג'ון קלי, השר לביטחון המולדת. שלושתם כיהנו בתפקידי פיקוד בכירים בכל הזירות שבהן ארה"ב נלחמה בעשורים האחרונים. מטיס ומקמסטר קרובים להגדרה של גאונים צבאיים. את טביעות האצבע שלהם אפשר לזהות באמצעים המוגבלים שנבחרו לתקוף את צבא אסד ואת דאע"ש. האישים הללו, שיודעים מהי מלחמה ומה מחירה, לא יתנו לטראמפ לנהל מדיניות צבאית הרפתקנית. אולם ההיסטוריה, כולל זו של העימות הערבי-ישראלי, רוויה במצבים שבהם אף אחד לא רצה מלחמה ובכל זאת היא פרצה.

ארה"ב ויריביה "הולכים על סף התהום". זאת אסטרטגיה ידועה שיש בה פוטנציאל להשיג תוצאות הרתעתיות טובות אבל גם סיכונים לא מעטים להידרדרות לתהום. היא מחייבת יכולת גבוהה בניהול משברים וסיכונים. היא מבוססת על מידה רבה של קבלת החלטות רציונלית. הפוטנציאל להרתעה ולשיתוף פעולה בין-מעצמתי עדיין גבוה יותר ממלחמת עולם שלישית. טראמפ החליט להתמודד עם גורמי האלימות, הטרור ואי-הסדר בעולם בשילוב כוחות עם בנות ברית ואמצעים צבאיים ודיפלומטיים מגוונים. יש לקוות שיצליח לגבש וליישם אסטרטגיה יעילה, משום שהצלחתו עשויה לייצב את הסדר העולמי ולשפר את מעמדה האסטרטגי של ישראל.

גרסה PDF

מאמר זה מבוסס על מאמרים שהמחבר פרסם ב ישראל היום ב-7 באפריל וב-YNET ובגלובס ב-18 באפריל 2017.

*פרופ' גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Prof. Eytan Gilboa
פרופ' איתן גלבוע

(דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד) מומחה ביחסי ארה"ב-ישראל, מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, פוליטיקה אמריקנית, תקשורת בין-לאומית, דיפלומטיה ציבורית ובדעת קהל. פרופ' למדעי המדינה ולתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.