טראמפ: שנה אחרי הבחירות, הישגים וכישלונות

מאת 20 נובמבר 2017

מבט מבס"א מס' 647, 20 בנובמבר 2017

תקציר: טראמפ לא הצליח לבנות מערכת מתפקדת בבית הלבן, ושבר שיאים במינויים מופרכים ובפיטורים מהירים, והוא נאבק ברשויות השלטון ובתקשורת. למרות הצלחות בתחום הכלכלי שיעור התמיכה הציבורית בו לקראת סוף שנת כהונתו הראשונה הוא הנמוך ביותר שנרשם אי-פעם. נשיא אינו יכול להשיג את יעדיו בלי שיתוף פעולה עם רשויות השלטון האחרות, התקשורת והציבור. עד עכשיו, טראמפ לא הוכיח יכולת למידה והפקת לקחים שתביא אותו למקום הזה.

נצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות שנערכו לפני שנה, הפתיע פוליטיקאים ותיקים, מומחי בחירות נודעים, עיתונאים בולטים, פרשנים מנוסים ואנשי אקדמיה בכירים. מעטים האמינו שאייל נדל"ן חסר כל ניסיון פוליטי וציבורי, ובעל סגנון פרוע ומתלהם יכול להיבחר לאחת המשרות החשובות בעולם. המומחים כשלו בהבנת ובהערכת הניכור והמאוס שהבוחרים חשו מול ההתנהלות הכושלת של פוליטיקאים בוושינגטון. לאחר שטראמפ נכנס לבית הלבן, רבים העריכו או קיוו שכובד המשרה והאחריות ישנו את התנהלותו והוא יהפוך להיות ממלכתי ונשיאותי. הדבר לא קרה, שכן  קשה לשנות מרכיבי אישיות בכלל, ובגיל מתקדם בפרט.

טראמפ הוא אחד הנשיאים המוזרים ביותר בתולדות ארה"ב. הוא בוטה ולעיתים גס רוח, אוהב להתעמת ולהשפיל אנשים ומגזרים, מושפע ממצבי רוח משתנים ולעיתים קיצוניים, ולוקח כמעט כל דבר באורח רגשי. לרבים יש תחושה שהוא רואה בעצמו ובמשרתו לא יותר מהנחיה של תכנית ריאליטי טלוויזיונית, המשך לתוכנית "המתמחה", שבעבר הנחה בהצלחה רבה. לעיתים, נראה שכל מה שמניע אותו הוא הריסה שיטתית של מורשת הנשיא שקדם לו, ברק אובמה, הטובה והפחות טובה. נשיא לא צפוי שמשנה את דעותיו בתכיפות גדולה ולעיתים סותר את עצמו תוך זמן קצר.

טראמפ לא הצליח לבנות מערכת מתפקדת בבית הלבן, ושבר שיאים במינויים מופרכים ובפיטורים מהירים. לאורך כמעט של שנת כהונתו הראשונה, שרר כאוס מוחלט בבית הלבן. בתוך כמה חודשים, הוא פיטר בכירים ומקורבים או אילצם לפרוש, כמו יועצו הפוליטי ומי שנחשב כארכיטקט נצחונו, סטיב באנון, דוברו שון ספייסר, מחליפו של הדובר, אנתוני סקרמוצ'י, ראש מטה הבית הלבן, ריינס פריבוס והיועץ לביטחון לאומי, מייקל פלין.

טראמפ ניתץ הרבה מוסכמות. הוא נבחר לתפקידו מטעם המפלגה הרפובליקנית, אבל אחדים ממנהיגיה כמו ג'ון מקקין, מועמד הרפובליקנים לנשיאות מול אובמה בבחירות 2008, הסנטורים מרקו רוביו ולינדזי גרהאם, יו"ר הקונגרס פול ריין ואף הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, רואים בו נטע זר, מבקרים את סגנונו ומתנגדים לעמדותיו בעיני פנים וחוץ חשובים. הסנטור בוב קורקר, יו"ר הוועדה לענייני חוץ של הסנט, שהיה מקורבו ומועמד לשר החוץ, הגדיר אותו כלא יציב, כמי שמנהל גנון בבית הלבן ואיש מסוכן שעלול להביא למלחמת עולם שלישית.

מתחילת כהונתו, נאבק טראמפ ברשויות השלטון ובתקשורת. הוא גינה שופטים שביטלו את הוראותיו בעניין איסורים והגבלות על הגירה, פיטר את ראש הבולשת הפדרלית, האף.בי.אי., ג'יימס קומי, בטענה שהתרשל בחקירת המיילים של הילארי קלינטון, וכמעט פיטר את שר המשפטים שלו, ג'ף סשנס, על כך שלא הגן עליו מספיק בעניין חקירת המעורבות הרוסית במערכת הבחירות. הוא התעמת עם הקונגרס שדחה את מאמציו למחוק את תוכנית ביטוח הבריאות של אובמה ולחוקק חוקים שבהם היה מעוניין.

טראמפ ניהל מערכה חסרת תקדים גם נגד אמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים, שאותם האשים בהפצת "חדשות מזויפות" על התנהלותו ומדיניותו. אכן אמצעי התקשורת, בעיקר הליברליים במזרח ארה"ב כמו הניו- יורק טיימס, הוושינגטון פוסט, אם. אס. אן. בי. סי., וסי.אן.אן. תקפו אותו ולרוב באורח מוטה, אולם תגובותיו חרגו בהרבה מתגובה עניינית וממוקדת. הוא מרבה להשתמש בחשבון הטוויטר שלו כדי לתקוף בחמה רבה את יריביו מבית ומחוץ. מעולם לא היה נשיא אמריקני שפעל בצורה כזו וכל הניסיונות לצמצם או למתן את הציוצים שלו עלו בתוהו.

בתחום אחד, שחשוב לו אישית ולציבור, הוא הצליח מאוד. הכלכלה האמריקנית שגשגה ופרחה. רוב הנתונים חיוביים. הצמיחה הגיעה לשיעור של 2.4 אחוזים, הגידול בתוצר התעשייתי היה גדול יותר – כ-3 אחוזים. שווי ההשקעות בבורסה עלה בכמעט שליש. במקביל, האבטלה ירדה ל-4.3 אחוזים והאינפלציה ל-1.6 אחוזים. הוא גם עצר העברת מפעלים שלמים מארה"ב למקסיקו. התוצאות הללו אינן מושגות בשבוע או בחודש אחד, וחלקן הן תוצאות של המדיניות הכלכלית של אובמה. בכל זאת, נראה שרוח טראמפ כאיש עסקים מצליח, תרמה לשגשוג הכלכלי.

טראמפ שאף לשקם את מעמדה ואמינותה של ארה"ב בעולם, שהתערערו מאוד בתקופת אובמה. פה ושם נראה שהוא נוקט במהלכים מעשיים למימוש היעד הזה. בניגוד לאובמה, כאשר באשר אל-אסד השתמש בנשק כימי נגד בני עמו, טראמפ הגיב בירי טילי שיוט על הבסיס שממנו המריאו המטוסים שהטילו את הפצצות הכימיות. הוא גם הטיל את הפצצה הקונבנציונלית הגדולה ביותר שעומדת לרשות צבא ארה"ב, על מעוזי אל קאעידה באפגניסטן. אבל אלו היו פעולות בודדות שלא נבעו מאסטרטגיה מקפת חדשה.

טראמפ תכנן לשפר את היחסים המתוחים בין ארה"ב לבין רוסיה, ללחוץ על סין לשנות את תנאי הסחר שלה עם ארה"ב ולמתן את שאיפות ההתפשטות שלה בים סין הדרומי, לגרום לחברות נאט"ו האירופיות להגדיל את הקצבותיהם לברית, לשנות את הסכמי הסחר עם השכנות: קנדה ומקסיקו, לבלום הגירה בלתי חוקית ממקסיקו באמצעות חומה, לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, אותו כינה ההסכם הבין-לאומי הגרוע ביותר שארה"ב גיבשה, להביס את דעאש, לסיים את המלחמה בסוריה, לקדם "עסקת שלום" בין ישראל לבין הפלסטינים ולשקם את יחסי ארה"ב עם בנות בריתה במזה"ת כולל ישראל, מצרים וערב הסעודית.

הוא השיג מעט מאוד מכל אלה. לא חל שיפור ביחסים עם רוסיה בעיקר בשל עננת החקירה על מעורבותה בבחירות לנשיאות. קוריאה הצפונית האיצה ניסויים בפצצות גרעין ובטילים בליסטיים ויצרה משבר חמור. טראמפ דרש מקים ג'ונג-און לעצור את הניסויים ואיים שאם לא יעשה כן, ארה"ב תפעיל נגדו כוח. ג'ונג-און ענה באיומים משלו. טראמפ נאלץ לשנות את גישתו לסין מפני שהוא נזקק ללחץ שרק היא יכולה להפעיל על קוריאה הצפונית. זהו משבר מסוכן שיכול להביא למלחמה אזורית ואולי רחבה יותר. למשבר בקוריאה יש השלכות ישירות על תוכנית הגרעין והטילים של איראן. טהרן ופיוניאנג משתפות פעולה ומשפרות כלי נשק וטכנולוגיות. כישלון לעצור את ג'ונג-און יביא, כמעט בוודאות, לכישלון לעצור את הפצצה האיראנית. טראמפ לא ביטל את ההסכם עם איראן אבל גם לא אישר שהיא עומדת בתנאיו והעביר את הנושא להחלטת הקונגרס.

במערכת הבחירות, גינה טראמפ את יחסו הרע של אובמה לישראל, הבטיח לשנות זאת, להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים ולהשיג "עסקת שלום" בין ישראל לבין הפלסטינים. הוא אכן שינה את האווירה ביחסי ישראל-ארה"ב אבל עדיין לא העביר את השגרירות, ולחץ על נתניהו למתן בניה בהתנחלויות. הוא מינה את חתנו ג'ראד קושנר ומקורבו ג'ייסון גרינבלט, לחדש את המשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים. למרות כמה ניסיונות, עד עתה לא הושגה פריצת דרך. אחרי הניצחון על דעאש, טראמפ זנח את סוריה ואיבד את יכולתו להשפיע על ההסדר הפוליטי שם. כך התעצמה הברית המנצחת של איראן, רוסיה וחיזבאללה, שמאיימת על בטחון ישראל.

טראמפ אמנם ניצח בבחירות בעיקר בשל המערכה התקיפה שניהל נגד הממסד בוושינגטון. אבל נראה שלקח את המנדט שקיבל כמה צעדים רחוק מדי, ולא השכיל לעבור משלב של מועמד לנשיא לשלב של כהונה בבית הלבן. שיעור התמיכה הציבורית בו לקראת סוף שנת כהונתו הראשונה הוא הנמוך ביותר שנרשם אי-פעם. בסקרים שונים נמצאו שיעורים שבין 36 ל-38 אחוזים, שמשמעותם ציון "בלתי מספיק". הכרסום בפופולריות שלו הופיע גם בקרב תומכי "הבסיס" שלו, בוחרים לבנים בכלל וחסרי השכלה אקדמית בפרט. בקרבן, התמיכה בו ירדה מ-60 אחוזים ומעלה ל-50 אחוזים ומטה. בפועל, השיעורים הללו מעידים על אי-אמון באישיותו או בתפקודו.

כל נשיא, ביחוד מי שחסר כל ניסיון פוליטי, אינו יכול להשיג את יעדיו בלי שיתוף פעולה עם רשויות השלטון האחרות, התקשורת והציבור. עד עכשיו, טראמפ לא הוכיח יכולת למידה והפקת לקחים שתביא אותו למקום הזה. יתר על כן, בעוד שנה בדיוק, יתקיימו בחירות אמצע-קדנציה לסנט ולבית הנבחרים. אם הרפובליקנים, אשר שולטים היום בשני הבתים, יחששו מאובדן הרוב שלהם, הם יתרחקו ויסתייגו מטראמפ ובכך יקשו עליו עוד יותר לתפקד ולהעביר חוקים, תקציבים ותוכניות. אם הוא מסוגל בכלל לשינויים, הם יבואו, אולי, רק כתוצאה מלחצים אלקטורליים.

גרסה PDF

* פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב וליחסים בינלאומיים וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Prof. Eytan Gilboa
פרופ' איתן גלבוע

(דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד) מומחה ביחסי ארה"ב-ישראל, מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, פוליטיקה אמריקנית, תקשורת בין-לאומית, דיפלומטיה ציבורית ובדעת קהל. פרופ' למדעי המדינה ולתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.