טקס וול ד'היב: הכרה באחריות לשואה בצרפת והתעלמות מתרומת הרזיסטנס היהודי בהצלת יהודי צרפת

מאת 20 אוגוסט 2017

מבט מבס"א מס' 563, ה20 אוגוסט 2017

תקציר: בנאום ב-16 ביולי בטקס לרגל 75 שנים לגל המעצרים ההמוני של יהודי פריז בוול ד'היב, המשיך נשיא צרפת, עמנואל מקרון בקו של הנשיא שיראק, שהכריז ב-1995 על הכרה באחריות צרפת לשואת יהודי צרפת. מקרון העביר מסרים עכשוויים חד-משמעיים על נחישותו להיאבק באלימות האנטישמיות של אסלאמיסטים קיצונים, מדובר בצעד משמעותי מבחינת הבעת הנחישות להילחם באנטישמיות על כל צורותיה כולל האמירה שאנטי-ציונות שווה לאנטישמיות. מקרון המשיך בהצגת הטענה כי חסידי אומות העולם הצרפתים הצילו שלושה רבעים מיהודי צרפת. טענה זו מתעלמת מתרומתו החשובה של ארגון הרזיסטנס היהודי שפעל לאורך כל המלחמה והציל אלפים רבים מיהודי צרפת. ההתעלמות נובעת, במידה רבה, מהרגישות שלא לסטות מהעיקרון הרפובליקני הצרפתי הבסיסי ה"לאיסיטה" (הפרדה בין דת ומדינה). עם זאת, יש להציג את התרומה של הרזיסטנס היהודי להצלת יהודי צרפת לצד חסידי אומות העולם, וראוי שגם ישראל תכיר ותוקיר לא רק את פועלם של חסידי אומות העולם אלא גם את פועלם של היהודים שהצילו יהודים בשואה בצרפת ובמדינות הכיבוש הנאצי.

השואה עולה מידי פעם לדיון הציבורי לא רק כאירוע היסטורי טראומטי ומכונן, אלא גם כנושא בעל מסרים פוליטיים וחברתיים עכשוויים. נושא שואת יהודי צרפת עלה בכל עוצמתו הרגשית בטקס שנערך בפריז לרגל ציון 75 שנים לגל המעצרים ההמוני של יהודי פריז ב-16 ביולי 1942. למעלה מ-13,000, יהודים וביניהם כ-4,000 ילדים מקרב יהודי פריז נעצרו במצוד של המשטרה הצרפתית והובלו לאצטדיון Veld’Hiv (ולודרום החורף) שם הוחזקו במשך חמישה ימים בתנאים מחפירים, ומשם נשלחו למחנות ההשמדה. בטקס הזיכרון המרשים בהשתתפות הנשיא מקרון, נכבדי הקהילה היהודית וניצולי השואה השתתף השנה בפעם הראשונה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

בנאומו בטקס העביר הנשיא מקרון מסרים עכשוויים חד-משמעיים. מקרון דיבר בנחרצות על אחריותה הרשמית של צרפת לפרשה המזעזעת של וול ד'היב. למעשה כבר ב-1995 הכריז הנשיא שיראק על אחריותה של צרפת לשואת יהודי צרפת. בשעתו היה זה מעשה אמיץ שזכה למחמאות רבות, שכן עד אז התנערה צרפת הרשמית מאחריותה לשואת יהודי צרפת. במשך שנים רבות הציגו שלטונות צרפת את אירועי השואה הטרגיים כמעשים שנעשו על-ידי משטר וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים. משטר וישי הוצג במשך שנים רבות כ"צרפת האחרת", שאיננה מייצגת את צרפת שלאחר המלחמה, צרפת של דה גול והרזיסטנס הצרפתי, צרפת בעלת הערכים ההומניטריים של חופש, שוויון ואחווה. הנשיאים סרקוזי והולנד הלכו בדרכו של שיראק ואימצו אף הם את ההכרה באחריותה של צרפת לשואת יהודי צרפת.

הנשיא מקרון, בנאומו המרשים והמרגש, הציג בטקס הזיכרון את האחריות של צרפת בצורה נחרצת ופדגוגית. הוא דיבר לא רק על האחריות של משטר וישי לשואת יהודי צרפת, אלא גם על כך ששנים רבות לפני וישי חלחלה האנטישמית לשיח הפומבי הצרפתי ולצורת המחשבה של דורות רבים של צרפתים. לדבריו,שלטון וישי מצא כר פורה בקרב האוכלוסייה הצרפתית לשיתוף הפעולה בשתיקה או בפועל עם המעשים הרצחניים של הנאצים ומשתפי הפעולה הצרפתים. הוא אמר, שיש "להסתכל בהיסטוריה בעיניים פקוחות" כדי ללמוד את הלקחים וכדי לחנך שלא יקרו יותר מעשים כאלה בעתיד. זאת ועוד, מקרון הוקיע את מעשי האלימות האנטישמיים העכשוויים בצרפת וטען שהתבטאויות הטינה האנטי-ציוניות העכשוויות בעיקר של האסלאמיסטים ושל השמאל הקיצוני, מהוות אקט אנטישמי. הוא הדגיש שהאסלאמיסטים פוגעים ביהודים כי הם יהודים, וכי האידאולוגיה הברברית שלהם נועדה לפגוע גם בעולם הנוצרי ובדמוקרטיות המערביות בעלות הערכים הליברליים וההומניסטים.

בד בבד עם ההכרה באחריות לשואת יהודי צרפת, התייחס מקרון לפועלם של חסידי אומות העולם הצרפתים ש"הצילו את כבודה של צרפת" והדגיש שבזכותם ניצלו שלושה רבעים מיהודי צרפת (בשואה נספו כ-76,000 מיהודי צרפת מתוך קהילה של כ-330,000). הקביעה הזו איננה נכונה מבחינה היסטורית. עם כל הכבוד לפועלם החשוב של חסידי אומות העולם הצרפתים, היו אלה רשתות רזיסטנס יהודיות אוטונומיות בצרפת שהגרעין הראשון שלהם נוצר כבר ביוני 1940, אשר פעלו בצורה אינטנסיבית למען הצלת יהודי צרפת והתאחדו תחת ארגון גג אחד "ארגון יהודי למאבק" (OJC).מקימי ארגון הרזיסטנס היהודי חרתו על דגלם את ההצלה הדחופה של יהודים בצרפת, בעיקר של פליטים שנרדפו על-ידי הנאצים מיד עם ראשית הכיבוש וכינון משטר וישי. הם הקימו מסגרות רזיסנטס יהודיות אוטונומיות כיוון שתנועת הרזיסטנס הצרפתית הכללית, שהתגבשה מאוחר יותר, לא חרתה על דגלה את נושא ההצלה של יהודי צרפת. חברי הרזיסטנס היהודי, אשר מנו מאות אחדות של חברים וחברות, פעלו באופן מאורגן להצלת יהודים במשך כל תקופת הכיבוש של צרפת. הם הנפיקו עשרות אלפי תעודות מזויפות, מצאו מקומות מחבוא לילדים ומבוגרים העבירו שיירות ילדים ומבוגרים לשוויץ ולספרד, העבירו כספים למטרות המחתרת השונות, והקימו קבוצות "מאקי" בהרים בדרום צרפת וקבוצות גרילה בערי צרפת. הם השתלבו בלחימה לשחרור צרפת וחברים רבים השתלבו בצבאות הצרפתיים בלחימה להבסת הנאצים. הרשויות הצרפתיות הכירו בפועלם והעניקו להם עיטור של לוחמים נגד הנאצים. מאתיים מחברי ארגון הרזיסטנס היהודי נהרגו במהלך פעילותם. הם סיכנו את חייהם כדי להציל את בני עמם היהודים אך לא ביקשו פרסום לעצמם. לעיתים קרובות הם היו אלה, שיזמו את הקשר עם אנשי דת נוצריים, עם פקידי עיריות ועם אנשים פרטיים, שבהמשך הוכרו כחסידי אומות עולם על-ידי "יד ושם". ראוי, אם כן, שיחד עם נטילת האחריות לשואת יהודי צרפת ויחד עם מתן הכבוד לפועלם של חסידי אומות העולם הצרפתים, צרפת תכיר ותוקיר גם את פועלם של חברי הרזיסטנס היהודי ואת חלקם בהצלת יהודי צרפת. הנושא פורסם בעבר במחקרים ובמאמרים היסטוריים. זאת ועוד, בפברואר 2017 נערך טקס ב"ממוריאל" של פריז בהשתתפות מנהיגי יהדות צרפת, בו הוענקו תעודות הוקרה, ליהודים שהצילו יהודים בשואה, בעיקר במסגרת ארגון הרזיסטנס היהודי בצרפת. התעודות הוענקו על-ידי המרכז העולמי של  בני ברית- ירושלים,  ו"הוועדה להוקרת גבורתם של  המצילים היהודים בשואה".

כיצד אם כן ניתן להסביר את ההתעלמות מתרומת הרזיסטנס היהודי להצלת יהודי צרפת כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו של מקרון ושל הדוברים האחרים? ייתכן שנוח יותר לצרפת להדגיש את תרומת חסידי אומות העולם הצרפתים שהצילו את כבודה של צרפת. בנוסף, נראה שהנושא של רזיסטנס יהודי אוטונומי הוא בעל רגישות רבה לרשויות בצרפת ולהנהגה היהודית בצרפת בשל העיקרון הרפובליקני הבסיסי ה"לאיסיטה" המלווה בגינוי גילויי "קהילתיות" של השתייכות לקהילה דתית, אתנית או לאומית מעבר להשתייכות ללאום הצרפתי. נראה גם שנושא חסידי אומות העולם זכה לפרסום רב יותר בשל התואר הניתן, בהתאם ל"חוק יד ושם" משנת1953 , "למי שאינו יהודי ופעל למען הצלת יהודים בתקופת השואה, תוך סיכון חייו". מנגד החוק אינו מתייחס לגבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה תוך סיכון חייהם. יוצא אם כן שגם בצרפת וגם בישראל הנושא אינו מוכר דיו. ראש הממשלה נתניהו חזר על דברי מארחיו ועל דברי נציגי הקהילה היהודית, ושיבח את הצלת יהודי צרפת על-ידי חסידי אומות העולם מבלי שהזכיר את חלקו החשוב של ארגון הרזיסטנס היהודי בהצלה. בסופו של דבר אם צרפת רוצה להיות נאמנה להיסטוריה שלה, כפי שמקרון הכריז, יהיה זה נכון מבחינה היסטורית ומוסרית לכלול בזיכרון הקולקטיבי של השואה את הפרק ההרואי של ארגון הרזיסטנס היהודי כחלק מסיפור ההצלה של יהודי צרפת וכחלק מהמאבק נגד הנאצים לשחרור צרפת. ראוי שגם בישראל יכירו ויוקירו לא רק את חסידי אומות העולם אלא גם את נושא "היהודים שהצילו יהודים" בתקופת השואה בצרפת ובמדינות האחרות הכבושות על ידי הנאצים.

גרסה PDF

* ד"ר צילה הרשקו, עמיתת מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מומחית ביחסי צרפת-ישראל ויחסי האיחוד האירופי-ישראל. מחברת הספר "ההולכים בחושך יראו אור, הרזיסטנס היהודי בצרפת, שואה ותקומה: 1949-1940.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Dr. Tsilla Hershco
ד"ר צילה הרשקו

(דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן) מומחית ביחסי ישראל-צרפת, יחסי ארה"ב-צרפת, צרפת והקונפליקט במזרח התיכון, וביחסי יהודים-מוסלמים בצרפת.