על ישראל לקבל את תוכנית טראמפ

מאת 6 מאי 2019

מבט מבס"א מס' 1,164, 6 במאי 2019

תקציר: על ישראל לאמץ את תוכנית טראמפ ולהתנהל במסגרתה שכן היא נקודת המוצא המיטבית לכל משא ומתן. עליה להחיל ריבונות בכל מקום שתוכל; לפעול לפירוז יהודה, שומרון ועזה; לשמור בידיה את הנכסים ההיסטוריים; ולהשתלב במרחב בגלוי.

בשנתיים האחרונות עמל הממשל האמריקני על תוכנית, שלראשונה אינה מתבססת על מתן זכויות לאומיות לפלסטינים, אלא על שלום אזורי. בעיניו, ישראל היא נכס לאזור, וככזו עליה להישמר בגבולות בני הגנה וזכותה לשמור על חלקים נכבדים מחבליה ההיסטוריים. ישראל של נתניהו הצליחה לשכנע את הממשל שההתנחלויות אינן המכשול לשלום, אלא התנהלות הצד הפלסטיני.

ארה"ב, כמעצמת על, רואה את הפוטנציאל הגלום במזה"ת, ומנגד בוחנת את המציאות שמעצבים איראן, האחים המוסלמים ואנשי הג'יהאד הסלפי המובילים להתנגשות. מסקנת הממשל היא שגם ההנהגה הפלסטינית, המבכרת את חורבן ישראל על פני הקמתה של מדינה פלסטינית, מהווה חלק מ"ציר הג'יהאד". הממשל חושש בצדק שמדינה כזו עשויה להפוך למוצב קדמי של ציר הג'יהאד.

בעיני הפלסטינים ישראל היא פולש זר; הם מסרבים להכיר בה כמדינת העם היהודי ולשאוף לסופיות הסכסוך. טראמפ כנוצרי מאמין וכאיש עסקים מכיר את הוויתורים הישראליים ואת הטרור הפלסטיני. הוא רואה לאן איראן מובילה את האזור ומבין שזו תוצאה של תפיסת "המזרח התיכון החדש" של האיחוד האירופי וממשלים קודמים.

טראמפ מחלק את השחקנים לטובים ורעים: מי שלצידנו ומי שנגדנו. ישראל כמוצב הקדמי של המערב תישמר מכל משמר. לא תוקם לצידה מדינה שאינה שוחרת שלום ולא מכירה בזכות העם היהודי למדינה בארצו. טראמפ מבהיר לערבים שהכרה בישראל כמדינת היהודים אינה שוללת את קיומם בביטחון ובשלום. מכאן, שההתנחלויות אינן מכשול אלא הזדמנות לשלום. אזורי התעסוקה המשותפים בהתנחלויות, ההפריה ההדדית שבין החדשנות הישראלית לבין המשאבים הטבעיים הערביים הם הפתרון. ישראל כאי של חדשנות טכנולוגית, היא המודל להובלת עמי האזור לשגשוג ולביטחון.

לשם כך השיגו אנשי טראמפ ערובות כלכליות ממדינות האזור תוך העברת המסר: או שאתם אתנו או שאתם נגדנו. במידה שהפלסטינים ייצאו למלחמת חורמה בתוכנית, ייסוג הממשל האמריקני מתמיכתו בהם, ועשוי לחזור בו מההכרה בזכותם להגדרה עצמית, דה יורה ולא רק דה פקטו. הפלסטינים צריכים להפנים שגם עמים עתיקים ומבוססים מהם, דוגמת הבאסקים, הכורדים, הקטלונים והוולשים, אמנם לא זכו להקים מדינה אבל חלקם נהנה מאוטונומיה.

ישראל צריכה לחבק את התוכנית ולהתנהל במסגרתה כי היא סנונית המבשרת את בוא האביב. עליה למקסם את הרווח, להחיל ריבונות בכל מקום שתוכל, לפעול לפירוז יהודה, שומרון ועזה, ולשמור בידיה את הנכסים ההיסטוריים. עליה להשתלב במרחב בגלוי ולרכוב על הקטר האמריקני למחוזות הרחוקים ביותר שיכלה לדמיין. מתי הייתה לנו נקודת פתיחה כזאת במשא ומתן?

גרסה PDF

המאמר התפרסם ב ישראל היום ב-24.4.2019.

* הכותב הוא חוקר במרכז בגין סאדאת ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

Dr. Yechiel Shabiy
ד"ר יחיאל שבי

ד"ר יחיאל שבי (דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן). מומחה לנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתנועות האסלאמיות. יועץ למשרדי ממשלה, מוסדות וארגונים ציבוריים בנושא הקצנה לאומנית-דתית בקרב ערביי ישראל.