למנהיג זכות, ואף חובה, להחליט בניגוד לדעת יועציו


מבט מבס"א מס' 767, 14 במרץ 2018

תקציר: המורכבות רבת הממדים בה מתנהל מנהיג לאומי היא תנאי הכרחי לתפקודו היעיל בקבלת החלטות אסטרטגיות ומחייבת אותו לא פעם להתעלם מחוות דעתם של יועציו המקצועיים.

במסגרת ההדלפות בדבר גיוס עדי מדינה כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו נמסר לציבור כי המגויס האחרון, איש אמונו לשעבר של נתניהו, ניר חפץ, האשים את ראש הממשלה בקבלת החלטות ביטחוניות משמעותיות תוך התעלמות מהמלצת מומחי הביטחון.

מעבר לדיון בהתנהלותו האישית של נתניהו, ההדלפה מעלה שתי שאלות מהותיות לגבי קבלת החלטות אסטרטגיות: האחת עוסקת במהות תפקידו של מנהיג כקברניט לאומי ועד היכן מגעת חובתו למלא אחר המלצת יועציו המומחים, והשנייה נוגעת למידה בה יועציו הקרובים ואף האינטימיים של מנהיג לאומי יכולים להתקבל כמקור סמכות לגבי מניעי החלטותיו, במכלול שיקוליו הגלויים והסמויים.

בעומק העניין, שתי השאלות קשורות זו בזו. אם מצפים ממנהיג לאומי להתנהל בהכרעותיו המשמעותיות בהתאם למודל המתאים למנהל וועדת מומחים, אז הדיון, כאירוע מקצועי, חייב להיות שקוף ולהעלות בגלוי את מלוא השיקולים. במקרה כזה, מי שהיה שותף לדיון יודע ויכול להעיד על מה שהתרחש. אלא שמנהיגות בכירה, בוודאי ברמה הלאומית אינה יכולה להתנהל במלואה רק בממד הגלוי.

קבלת החלטות בניגוד להמלצת מומחים

עד שלא מגיעים לצומתי הכרעה במצבים חסרי תקדים ניתן להפקיד גורלנו בידי מנהלים מצטיינים. את ניהול הרכבת לדוגמה, כדאי להפקיד בידי מצטייני ניהול. אבל לא הכל בחיי חברה ומדינה מתנהל על מסילות, ומנהיגות כתכונה ייחודית נדרשת דווקא במקום בו נגמרת המסילה. במקום בו מסתיימת הרציפות בין מה שהיה לבין מה שקורה. באירוע חירום שמתגלה בטבעו כפורץ כל מסגרת תקדימית מסתיימת גם סמכות המומחים. זו הייתה שעתו הגדולה של וינסטון צ'רצ'יל כפי שהוצגה באורח דרמטי בסרט "שעה אפלה". מול מתקפת הבזק הגרמנית, נמצאו הגנרלים הבריטים במיטב מקצועיותם חסרי אונים. בשעה הרת הגורל של המצור על דנקרק הייתה זו מנהיגותו של צ'רצ'יל שהובילה לחילוץ ההרואי של מאות אלפי החיילים שנלכדו על החוף.

כך הייתה גם מנהיגותו של דוד בן-גוריון, שהתאפיינה בכל דרכו הפוליטית בהבנה עמוקה של מגבלות הידע המצוי בידי מומחים. במלחמת העצמאות, ידועה ביותר התעקשותו של בן-גוריון, בניגוד להמלצת המטה הכללי, לריכוז מאמץ המלחמה הראשי בירושלים. דיוני "וועדת החמישה" בראשותו מבטאים פתיחות אמיצה לדיון ביקורתי. בדיון נוקב לאחר קרב לטרון הטיח ראש אג"מ, האלוף יגאל ידין, בפני בן-גוריון:

החטיבה היחידה שאפשר היה להשיג לקרב הייתה חטיבה 7… פה הייתה לדעתי ההתערבות הקשה ביותר של בן-גוריון, אשר לדעתי הייתה בניגוד לכל סמכויותיו כאיש הרואה עצמו מוסמך לתת הוראות לצבא. כולם היו טירונים ואי-אפשר היה להכניס אותם לקרב אלא כעבור שבעה או שמונה ימים אחרת זהו איבוד לדעת… ניסיתי להסביר שמבחינה טכנית זה לא ייתכן, אך כל דבריי היו לשווא. בן-גוריון דרש שאקרא את מפקד החטיבה, הוא רצה לשמוע את הדברים מפי המפקד… יש לי טענה קשה למפקד החטיבה שמילא את הפקודה. מבחינת כל השיקולים הצבאיים אסור היה לעשות פעולה זו, הפעולה נגמרה בקטסטרופה איומה.

בן-גוריון ענה בנחרצות: "לדעתי בניצחון גדול, אמנם לא בזול." ואכן קרב לטרון היה כישלון חרוץ ברמה הטקטית, אבל ניצחון משמעותי ברמה המערכתית. בחכמה שלאחר מעשה אפשר להמשיך לבחון את נכונות ההחלטה, אבל אין ספק שהיא הייתה לא רק לגמרי לגיטימית אלא גם מופת לנחישות ההחלטה של מנהיג לאומי, הנדרשת במהותה גם ליכולת עמידה כנגד המלצת המומחים.

כך נהג בן-גוריון גם בהעלאת יהודי עיראק במבצע מהיר ב-1950. שלמה הלל שנשלח להוביל את המשימה מספר כיצד לוי אשכול שנשא באחריות לקליטת העולים החדשים קרא לו בטרם יציאתו לשם ואמר: "בחור צעיר, אל תביא את כולם בבת אחת. אין לנו יכולת לקלוט אותם אין מספיק אוכל, אין אוהלים, אין עבודה לספק להם." בן-גוריון ששמע על כך קרא לשלמה הלל ואמר לו: "מה שאמר לוי אשכול נכון. בכל זאת תגיד לכולם לבוא מיד, עכשיו ההזדמנות ומי יודע מתי תסתיים." ואמנם פחות משנה לאחר מכן סגרו שלטונות עיראק את הגבולות.

כאן מתגלה ייחודה של תופעת המנהיגות  -בתנאיי אי-וודאות, במבט שמעבר לאופק הגלוי למומחים, בנחישות ההחלטה שאינה יכולה להיות מגובה בהבטחת המומחים להצלחה.

גם יועצים קרובים אינם בעלי סמכות למניעי ההחלטה

מעצם טבעה מנהיגות נדרשת להתמודד בסביבות מורכבות. בסביבה שאינה מורכבת גם סדרן עבודה יעיל יכול להסתדר. כשהמערכת נעשית מרובת מתחים ומורכבת לא ניתן לנהל אותה בשקיפות מלאה, וזה מה שעושה את ההנהגה לעניין רווי מסתורין. ישראל גלילי אמר על בן-גוריון ש"היה לו הכישרון לשתוק ולחטוא לבדו. כלומר, לא לשתף אחרים במחשבותיו, שיקוליו וכוונותיו. הוא גם לא גילה ליבו לפני יומנו. דומה שמאז מותו של ברל כצנלסון לא התייעץ בן-גוריון עם איש, אלא היה מאזין ומחליט. על כן נשארה מערכת השיקולים של בן-גוריון עלומה ונתונה לפרשנות."

גם מנהיגותו הנבונה של לוי אשכול כראש ממשלה כפי שהתגלתה בניהול מלחמת ששת הימים נותרה רוויית מסתורין באופן שבו הוליך שולל גם את יועציו הקרובים. על הלילה הגורלי בחמישי ביוני, בו התקבלה בישיבת הממשלה ההחלטה לכיבוש ירושלים המזרחית, כתב מזכירו הצבאי תת אלוף ישראל ליאור: "הדיון נמשך יותר מהצפוי… השרים התווכחו על עתידה של ירושלים לדורות. הם עשו זאת ללא הכנה מראש, ללא ניירות עבודה, מבלי לדעת דבר על תוכניות פוליטיות או צבאיות." אשכול סיכם את הדיון באמירה: "נשאיר את ענייני הצבא לצבא" ביודעו שמשה דיין שלא נכח בדיון נתן כבר הוראות לכיבוש ירושלים. התנהלותו של אשכול בשעה זו נחוותה על-ידי מזכירו הצבאי כחולשה. להבנתי הוא פספס לחלוטין את עומק התחכום: אי-השתתפותו של דיין בישיבת הממשלה הייתה מבחינת אשכול הזדמנות לעמימות מועילה. אם הדברים יתפתחו כרצוי, מה טוב, ואם תתהווה תסבוכת בין-לאומית – העמימות תאפשר לממשלת ישראל מוצא, בהצגת המהלך כתקלה בהבנות בין ראש הממשלה לשר הביטחון. בהיבט זה הייתה כאן התנהלות מלאת תחכום ועורמה כרשת ביטחון לסיכוניי ההליכה אל הבלתי נודע. גם היועצים הקרובים חסומים ברגע שכזה, לעומק השיקולים.

לסיכום: המורכבות רבת הממדים בה מתנהל מנהיג לאומי היא תנאי הכרחי לתפקודו היעיל בקבלת החלטות אסטרטגיות. המסתורין האופף אותה היא אתגר מורכב לא רק להיסטוריון אלא גם לצוותי חקירה מבוססי מומחיות.

גרסה PDF

המאמר פורסם לראשונה בישראל היום ב-8 במרץ 2018.

 *אלוף (מיל') גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Maj. Gen. (res.) Gershon Hacohen
אלוף (מיל') גרשון הכהן

שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים כמפקד גדוד, חטיבה, אוגדה וגיס. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר ראש מחלקת תורה ולחימה ומפקד המכללות.