נוער הגבעות – מה מניע אותם?

מאת 28 נובמבר 2019

מבט מבס"א מס' 1,358, 28 בנובמבר 2019

תקציר: מיגור תופעת "נוער הגבעות" מחייב התמודדות אפקטיבית עם שורשיה החברתיים/תרבותיים של התופעה ולא רק הגברת פעולות האכיפה.

תופעת "נוער הגבעות" מסוכנת למדינת ישראל ומאיימת על מפעל ההתיישבות ביו"ש. האחריות לסיכול התופעה מופקדת כמובן בידי גורמי הביטחון, אולם לטיפול כולל בה נדרש אבחון עומק של מקור התהוותה: האם באידיאולוגיה קיצונית המובילה למעשים סוררים והידרדרות חברתית או בשוליות וניכור חברתיים המחוללים מעשים סוררים תחת אצטלת אידיאולוגיה קיצונית. הדיון הציבורי והמקצועי נלכד בסוגיה זו באבחון שגוי, דוגמת הטיפול הרפואי השגוי במחלת האיידס שבשנים ראשונות לגילויה אובחנה כעוד סוג של סרטן. כך קורה גם בתופעת נוער הגבעות.

מהיכן אם כן נובעת התופעה? להבנתי היא כרוכה במידה רבה בשינויים גלובליים, ובראש וראשונה התהוותו של סדר חדש במדינות המתוקנות והמפותחות שאינו מותיר מקום לחלוצים.

המילה "חלוציות" מופיעה לראשונה בתנ"ך בדרישת משה מבני גד וראובן: "ואתם תחלצו חמושים לפני אחיכם". במובנה הלשוני מבטאת המילה היחלצות ממשהו. מהיכן וממה נחלצים? לרוב בני האדם מתאים להיצמד למרחבי הנוחות של שגרת חייהם הסדורה ולהיאחז בה. זה טבע האדם. היציאה ממרחבי הנוחות אל הבלתי נודע מעוררת ברוב האנשים חרדה. חלוצים הם אלה הנקראים להיחלץ ממרחבי הנוחות אל הבלתי נודע. ישנם הנענים להיחלצות בסבל ובחרדה, אך ישנם כאלה שעבורם מהווה היציאה למרחבי אי-הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, את מרחב הנוחות עצמו. כאלה היו גיבורי התנ"ך כשמשון ויפתח הגלעדי – חריגים שנפלטו למרחבי הספר ונקראו בעת מצוקה להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות.

מאז התבססותה של חברה אנושית שוחרת נוחות ויציבות הוכר הצורך לרתום להגנתה את אלה שעל פי אופיים מסתגלים היטב למרחבי המאבק ואי-היציבות. כך עשו משה דיין ואריאל שרון שטיפחו את מאיר הר ציון. חבריו וחייליו מספרים על אדם שההליכה אל הבלתי נודע, כמסעו לפטרה, הייתה עבורו סוג של מרחב נוחות ואפילו סם חיים. כאלה היו גם אנשי "השומר" – אנשי ספר שמרחב פעולתם היה עבורם סביבת קיום טבעית.

באופן דומה ראוי להתייחס לדחף שהביא במאות קודמות להצטרפות צעירים בני אירופה, ובעיקר בני אנגליה, לספינות פיראטים. עם התבססות צורות הקיום הבורגניות הציעה היציאה למרחבי האוקיינוס מפלט לאלה שלא מצאו את מקומם במערכות החיים שהלכו ונכבלו למסילות נורמטיביות. מערכת הזיקות שפיתחה הממלכה הבריטית במאות ה-17 וה-18 עם יורדי-ים פיראטיים – הן בחלוקת השלל והן בידע הגיאוגרפי שנרכש ובשילובם בפיתוח הצי הבריטי – מהווה דוגמה של הזדקקות החברה הנורמטיבית לאלה שנחלצו מתוכה אל ההתמודדות במרחבי הבלתי נודע.

בתמורות שעברה החברה הישראלית מאז ימי השומר הלכו מרחבי הספר ונסגרו. הכמיהה הגוברת לתנאי נוחות, בהטפה למיסוד נורמטיבי של "איכות חיים", התגבשה לסוג של ערך בתודעת ייעוד ואף יישובי יו"ש הפכו ברובם לפרברים בורגניים. מערכות החינוך בכלל מגזרי החברה הישראלית מכוונות את הנוער להצטיינות תובענית בנתיבים שאינם מותירים בשורה ו/או מרחבי קיום לחריגים המתקשים להסתגל למרוץ החיים הבורגני והנתפסים באי השתלבותם כאיום. מכאן נובע במידה לא מבוטלת כוח המשיכה של הגבעות ביהודה ושומרון.

בהבנת מצוקה זו מונח מפתח להתמודדות אחרת בתופעה שמניעיה רחבים בהרבה מתופעות מוכרות של הפרת שלטון החוק.

התפרסם בגיליון נובמבר של ליברל.

גרסה PDF

*אלוף (מיל') גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

Maj. Gen. (res.) Gershon Hacohen
אלוף (מיל') גרשון הכהן

שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים כמפקד גדוד, חטיבה, אוגדה וגיס. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר ראש מחלקת תורה ולחימה ומפקד המכללות.