רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה

מאת 5 דצמבר 2017

מבט מבס"א מס' 672, 5 בדצמבר 2017

תקציר: קיימת ציפייה שמגמת הפיוס בין פת"ח לבין חמאס תביא לפירוק נשק ההתנגדות. אך הנשק הוא רק אמצעי, ההתנגדות היא רעיון המשולב בהתנהלות חמאס כאמונת יסוד המכוננת את זהות הארגון.

מגמת הפיוס בין פת"ח לבין חמאס, העלתה במשנה תוקף את שאלת פירוק נשק ההתנגדות המוחזק בידי חמאס. אלא שהנשק הוא רק אמצעי, ההתנגדות היא קודם כל רעיון, גם אם יפורק הנשק יוותר הרעיון וראוי להתבונן בו ולהכירו.

המושג "אל-מוקאמה" מתורגם בעברית ל"התנגדות" ובאנגלית ל"resistance". משהו משמעותי חומק בתרגום. המושג בערבית, במטעניו האמוניים, רחב בהיקפו מגילוייה הפעילים של ההתנגדות.

בתמצית, רעיון ההתנגדות מבטא את חובת המאמין לפעול במציאות כמידת יכולתו, למען קידום חזון דתי נצחי. הרמב"ם, שהגותו עוצבה בזיקה להגות אסלאמית היטיב לתאר את האופן בו פעולתו של אדם יחיד יכולה להשפיע על כלל היקום: "בכל יום חייב אדם לראות את העולם מונח כולו על כף המאזניים, חציו חייב חציו זכאי, ומעשה אחד שלו מכריע את הכף." (הלכות תשובה, פרק ג')

אדם מערבי המתבונן במבט רציונלי על דבקות האדם המאמין בחובתו להשפיע בפרקטיקה של מאבק, עלול להיכשל בהבנת התופעה. אלוף מיל' איציק בן ישראל, כתב לדוגמה על מפלת דאע"ש: "הטרור הוא בסופו של דבר אסטרטגיה בלתי יעילה ואפילו מטופשת. הוא יכול להטריד ולהכאיב, אך כאשר הוא חוצה נקודה מסוימת, הוא למעשה מפעיל מנגנון השמדה עצמית וחותר תחת המטרה של עצמו." (ידיעות אחרונות, 19.10.2017)

בהתבוננות לינארית על התפתחות המציאות, בן ישראל מצביע על כשל אסטרטגי ממשי הטמון בהיגיון ההתנגדות. אלא שהוא מתעלם מן הממד האמוני הפרגמטי התופס את המציאות כמתפתחת באורח בלתי לינארי: המציאות נתונה לטלטלות בלתי צפויות ובהשתדלות האדם. בכוח פעולתו ובהקרבתו טמון פוטנציאל להסטת המציאות ממסלולה החזוי. דווקא בימינו, בהשראת תאוריית הכאוס ניתן להסביר תפיסה זו. אם משק כנפיי פרפר בשרשרת סיבות ותוצאות, יכול לחולל הוריקן בפלורידה, גם פעולת אדם במאבקו יכולה לחולל שרשרת התרחשויות שמשנה סדרי עולם. מחמוד בועזיזי לדוגמה, שרף עצמו בתוניס בפעולת מחאה, ובשרשרת סיבות מתלכדות, חולל את אירועי האביב הערבי. מדובר באירוע בלתי לינארי, ולכן בלתי ניתן לחיזוי, שהרי רבים אחרים שרפו עצמם במחאה ודבר לא התרחש. ילנה בוסינובה, מהיישוב קדומים, שרפה עצמה למוות בנתיבות בימי ההתנתקות בקיץ 2005, מי זוכר את שמה?

ובכן, האדם המאמין פועל בציפייה שמשהו בפעולתו יחולל את השינוי המצופה. הוא מודע שהדבר רחוק מלהיות מובטח ובכל זאת הוא פועל כמידת יכולתו מתוך חובה לפעול, היתר יבוא ברצון האל בדרכי האל.

היגיון זה כמניע את רעיון ההתנגדות, ניתן לתיאור כהתנהלות דיאלקטית פרגמטית בין שני מצפנים: האחד – מצפן החזון – מוכוון אל חזון דתי ופוליטי נצחי. המצפן השני – מצפן המציאות – מכוון להכוונת הפעולה במכלול תנאי הקיום המתהווים בממד הזמן הריאלי, כאן ועכשיו. בנקודת המוצא קיים תמיד החזון. לא על החזון מתקיים דיון בהיגיון ההתנגדות, אלא על השיטה, ועל העיתוי הנכון לפעולה לקידום החזון.

במתח הזה מצוי מסמך העקרונות החדש שגובש בראשית מאי 2017. מצד אחד הוכרז: "פלסטין היא התנגדות שתמשיך עד להשגת השחרור והשיבה… פלסטין בגבולותיה – נהר הירדן ממזרח ועד לים התיכון ממערב… היא יחידה טריטוריאלית שאינה בת חלוקה והיא אדמתו של העם הפלסטיני…" זהו החזון כציווי נצחי. מצד שני מתוך הבנת המציאות והכורח לפיוס עם הרשות הפלסטינית נכתב: "חמאס מאמינה בפלורליזם, בדמוקרטיה, בשותפות לאומית, בקבלת האחר, וביצירת דיאלוג באופן שמחזק את האחדות בקרב שורותיה ואת העשייה המשותפת למען השגת המטרות הלאומיות והשאיפות של העם הפלסטיני".

זה הרקע להבנת דברי מאהר סלאח, שמונה לאחרונה למנהיג חמאס חו"ל: "ההתנגדות היא יסוד בזהות חמאס", הוא כמובן לא התכוון רק לנשק.

  גרסה PDF       

המאמר פורסם לראשונה ב ליברל ב12.11.2017.

*אלוף (מיל') גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Maj. Gen. (res.) Gershon Hacohen
אלוף (מיל') גרשון הכהן

שירת בצה"ל במשך ארבעים ושתיים שנים כמפקד גדוד, חטיבה, אוגדה וגיס. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר ראש מחלקת תורה ולחימה ומפקד המכללות.