המדריך לצמצום הטרור

מאת 20 ספטמבר 2017

מבט מבס"א מס' 593, 20 בספטמבר 2017

תקציר: ההחלטה להסיר את המגנומטרים בהר הבית לא הייתה התקפלות, אלא סימן לבגרות. פגישת המלך עבדאללה ואבו מאזן לא הדגישה את בידוד ישראל, אלא את חולשת אבו מאזן. על הנטייה התקשורתית לייצר דרמות.

לפני שנות דור קיבלתי אחריות במערכת המודיעין על מדינה חשובה באזור. באחד הימים התחולל בה אירוע קשה, ובהערכת המודיעין למחרת היום אמרתי שמדינה זאת לא תשוב להיות כשהייתה לפני האירוע. חלפו מאז כמעט 40 שנה, והמדינה נותרה כשהייתה, ועכשיו מדברים בה על שינויים, אבל הם מובלים על ידי אותו שלטון, ולא בטוח שיתממשו. לימים הייתי עד או לקחתי חלק באירועים גדולים אחרים שהיה נדמה לרגע כי ישנו את העולם, והעולם שב למנהגו כאילו לא אירע דבר. זכורני מנהיג ישראלי שעלה לגדולה, וחשב שבגלל הופעתו על במת ההיסטוריה בתפקיד חשוב, הסביבה תשנה את התנהגותה – וגם הוא התבדה. מכל האירועים הללו למדתי כלל חשוב ששירת אותי היטב בהמשך הדרך, כאשר עמדתי מול אירועים גדולים שנראו אז כ"משני מציאות".

למדתי שבמבט מאוחר יותר, אחרי שחלפה התדהמה הראשונה, כשיש כבר מעט עומק ובעיקר לאחר שהזמן מאפשר לעכל את האירוע ולשבצו בתמונה רחבה יותר – יש אפשרות להבין את מהות האירוע טוב יותר. במקרים רבים המרחק מבהיר שהאירוע, טראומטי ככל שהיה בזמנו, לא שינה את המציאות, ו"החיים חזרו למסלולם". כיום, הסתירה בין מה שנחווה כענק בעת ההתרחשות לבין השפעתו האמיתית על המצב, נראית אפילו קיצונית יותר. אחת הסיבות לכך היא משום שאמצעי התקשורת המודרניים, דוגמת טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, מושכים בגלל אופיים לקיצור בתיאור האירועים, לפרסום ללא בקרה ולפרשנות מיידית, ורצוי שגם היא תהיה קצרה ככל שאפשר. יתר על כן, היום אסור "לחפור", קרי להיות יסודי, ולעיתים האמצעי עצמו מגביל את התיאור למספר מצומצם ביותר של אותיות, ולכן אין דרך להסביר דברים לעומק אפילו מבחינה טכנית.

גם בטלוויזיה כל שנייה נמדדת ואין זמן לדיבורים. כשזה המצב, יש חשיבות הולכת וגדלה לדיון ולעיון מאוחרים ומעמיקים יותר בנושאים העולים לסדר היום בדיון הציבורי. זה אחד התפקידים החשובים של העיתונות, אולי חשוב אף יותר מהסקופים ומהחשיפות, שהרי כאלה יש בשפע גם במדיה החברתית, המיידית. לעומת זאת, כמעט שאין במדיה הזאת העמקה, אף שהיא חיונית לכל מי שרוצה להבין טוב יותר את עולמנו, ולא מסתפק בהסבר מיידי – שכמעט תמיד יהיה גם רדוד יותר.

טיפול יסודי בפלג הצפוני

נראה שנכון להחיל את העיקרון הזה על אירועי הר הבית וביקור המלך הירדני ברמאללה. היה נראה שאירועי הר הבית יחוללו מהפכה במשולש היחסים בין ישראל, הפלשתינים וירדן. לרבים נראתה הנדנדה הישראלית בתהליך קבלת ההחלטות כמשהו שיפגע מאוד בתדמיתה של ישראל ואולי אף במעמדה. ומהי המציאות לאחר חלוף שבועות מעטים? נראה שהביטוי ״עולם כמנהגו נוהג״ יהיה תיאור הולם של המצב.

מקבלי ההחלטות במדינת ישראל עסקו בהר הבית כמקום מבודד שאפשר לעסוק בו בפני עצמו. ואמנם בהקשר הצר, המקומי, היה היגיון רב בהצבת המגנומטרים בשערי הר הבית לאחר הרצח שהתרחש בו. אלא שהר הבית מנקז אליו גם משמעויות הנוגעות לפלשתינים, לאזרחי ישראל ולתושבי יהודה ושומרון, יחד עם תשומת לב גדולה של ירדן, זאת על פי ההסכם שיש בין ישראל למדינה ההאשמית, שגם בה מתגוררים פלשתינים רבים.

ואכן, התגובה לא איחרה לבוא. בשל כך מדינת ישראל נסוגה מכוונתה לקבוע מגנומטרים בשערי ההר. היה נדמה לרבים שמעמד ישראל נפגע קשות בשל נסיגתה, אולם בדיעבד נראה שלא נגרע כלום מעוצמתה. נהפוך הוא: הנסיגה מצביעה על בגרות ועל ביטחון עצמי. משנוצרה ההבנה שלא זה היה המקום ולא זאת הייתה העת להוכיח שמדינת ישראל היא מדינה חזקה – לא היה טעם להתעקש. ישראל חזקה מספיק כדי לענות בשלילה לבקשות ירדן בתחומי הר הבית, אך האם תממש טוב יותר את האינטרסים שלה אם יחלו מהומות ויזדעזע כיסאו של עבדאללה בשל הנעשה בירושלים? נראה שתשובה הגיונית תהיה "לא". לכן טוב עשתה ישראל שנענתה לבקשה הירדנית והקלה על בעלת בריתה ללחימה בטרור. המבחן האמיתי אינו בהכנסת המגנומטרים ויצירת כאוס בשל כך – אלא בטיפול מושכל ויסודי בתנועת האח"ס הישראלית המכונה "הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית". שנים רבות מדי התאפשר להם להשתולל בהר הבית, וצריך למצוא דרך לעצור זאת. אם ישראל תעצור את התנועה ותפגע באטרקטיביות שלה, איש לא יזיל על כך דמעה – לא בירדן ולא ברשות הפלשתינית.

מי באמת מחזיק בקלפים?

ומכאן לביקור המלך הירדני ברמאללה. רבים ציינו את "הבידוד" שכאילו נכפה על ישראל, שהרי הוא נפגש עם אבו מאזן ולא עם ראש ממשלת ישראל. אלא שקריאה מעט מעמיקה של הודעות הצדדים לביקור, שהיה קצר מהמתוכנן, מצביעה על כך ששני הצדדים ראו וחוו שני ביקורים שונים באותה קפיצה של המלך לגדה המערבית. הפלשתינים הדגישו את מוטיב הר הבית כאילו זה היה מרכז השיחות בביקור. ואילו הירדנים הבליטו את הצורך לחזור למשא ומתן בין ישראל לפלשתינים בהובלה אמריקנית – מבחינתם זה היה נושא הביקור. לאמיתו של דבר, הביקור היה עוד סממן לחולשת אבו מאזן, וביקור המלך הדגיש זאת. התברר שהשיחות בין ישראל לירדן הן שהביאו לשינוי ההחלטות ולקביעת המציאות החדשה בהר הבית, כל צד תרם את חלקו (לירדנים היה "מזל" עם אירוע המאבטח, שאפשר להם לשים על השולחן ויתור של ממש) בעוד אבו מאזן לא היה צד למהלך. כך היה יכול המלך להגיע אל אבו מאזן כשבפיו בקשה או דרישה לחדש את המו"מ עם ישראל.

במבט לאחור אפשר לומר שאירועי הר הבית עם כל חומרתם לא השפיעו כמעט על יחסי ישראל עם הירדנים או עם הפלשתינים. הרשות נותרה חלשה כשהייתה, וישראל השכילה באופן מבוגר ואחראי לשמור על מסגרת היחסים האסטרטגיים עם הממלכה שממזרח.

גם במקרה זה נראה שכותרות יום האירוע ופרשנות הרגע שלאחר מכן לא מיצו את המשמעות האמיתית. שוב התברר שאירועים מעין אלה, על כל חומרתם ורגישותם, לא יכולים לשנות את המציאות הנקבעת על ידי יחסי הכוחות האמיתיים בין הגורמים השונים. גם אם לרגע יחסי הכוחות נראים כמתערערים ומקבלים גוון שונה – זה לרוב זמני. לכן כדאי לשמור על הפרופורציה ועל העצבים בעת האירוע – ולזכור שגודל הכותרת יישכח ביום המחרת.

גרסה PDF

פורסם לראשונה בעיתון ישראל היום 17.8.2017

* האלוף (מיל') יעקב עמידרור הוא עמית בכיר ע"ש רוסהנדלר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. משמש גם כעמית בכיר במרכז ג'מנדר של JINSA. היה היועץ לביטחון לאומי של רה"מ וראש המטה לביטחון לאומי. שירת כמפקד המכללות הצבאיות וראש חטיבת המחקר באמ"ן.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Maj. Gen. (res.) Yaakov Amidror
אלוף (מיל') יעקב עמידרור

Former National Security Advisor to the Prime Minister of Israel and the Head of the National Security Council. Served 36 years in senior IDF posts, including commander of the Military Colleges, military secretary to the Minister of Defense, director of the Intelligence Analysis Division in Military Intelligence, and chief intelligence officer of the Northern Command. Author of three books on intelligence and military strategy.