צרפת והפגנות "השיבה" בעזה

מאת 29 אפריל 2018

מבט מבס"א מס' 815, 29 אפריל 2018

תקציר: התגובה הביקורתית של צרפת על פעולות ישראל להפגנות האלימות בעזה גורמת לדלגיטימציה של מדינת ישראל ומעוררת דאגה בשל מעמדה כחברה קבועה במועצת הביטחון וחברה משפיעה באיחוד האירופי. צרפת מגינה על זכותם של העזתים להפגין "בשלום" כביכול למען זכות השיבה – סיסמה המביעה מבחינת חמאס את השאיפה המוצהרת להשמיד את מדינת ישראל. גם התקשורת בצרפת מדווחת בצורה מעוותת על אופיין שוחר השלום כביכול של ההפגנות. מוזר שצרפת, הדאוגה בשל התפשטות הפעילות החתרנית של איראן באזור, אינה רגישה לשיתוף הפעולה של חמאס ואיראן המסיתים לפגיעה במדינה היהודית. ניתן היה לצפות שצרפת, החווה אירועי טרור קשים תגיב ביתר הבנה למאבקה של ישראל. המוסר הכפול פוגע גם בצרפת מכיוון שהוא מהווה עידוד לגורמים אסלמיסטים לבצע פעולות טרור ופעולות אנטישמיות אלימות כלפי יהודים בצרפת.

בהודעה לעיתונות של דוברת משרד החוץ של צרפת, ב-1 באפריל 2018 היא קראה לישראל להגיב באיפוק על האירועים בגבול עזה. היא הזכירה לישראל את החובה להגן על אזרחים, הדגישה את זכותם של הפלשתינים להפגנה אזרחית לא אלימה, וקראה לישראל להפסיק את המצור על עזה. היא הדגישה את הצורך להמשך השיחות המדיניות להסדר הסכסוך, קראה להגיע להסדר "שתי המדינות" עם ירושלים כבירת שתי המדינות תוך התחשבות בצורכי הביטחון של ישראל.

על פניו התגובה של צרפת עשויה להיראות כמאוזנת לעומת הכרזתה של הנציבה האירופית לענייני חוץ, פרדריקה מוגריני, אשר גינתה בחריפות את התגובה ה"לא פרופורציונלית" של ישראל וקראה לקיים חקירה בין-לאומית עצמאית בנושא. עם זאת בהודעה של צרפת, שנאמרה כתגובה על הידיעות על הרוגים ופצועים בהפגנות בהשראת חמאס, היא מתעלמת מכך שעשרה מתוך חמישה עשר ההרוגים היו פעילי חמאס חמושים. היא מתעלמת מכך שחמאס מוכר גם על-ידי צרפת כארגון טרור, וכן שחובתם של כוחות הביטחון בישראל להגן על הגבול מפני חדירה של עשרות אלפי אזרחי מדינת אויב שהיא ישות טרוריסטית.

נקודה בעייתית נוספת היא הצגת המהומות האלימות כ"הפגנה אזרחית שוחרת שלום" ותמימה. הצגה זו מעוותת את המציאות. היא מתעלמת מכך שהקריאה של המפגינים למימוש זכות השיבה מביעה למעשה את מטרתו המוצהרת של חמאס להרוס את מדינת ישראל. הפגנות "השיבה" אינן מביעות רצון לניהול משא ומתן ולהגיע לפשרות אלא ניהול משחק סכום אפס שמטרתו להשמיד את מדינת היהודים. ההכרזה מתעלמת מניסיונותיו החוזרים ונשנים של חמאס להוציא פיגועים נגד מדינת ישראל ואזרחיה, גם בחסות ההפגנות. ההודעה מבקרת את ישראל על המצור על עזה אך מתעלמת מכך שגם מצרים שותפה למצור. היא מתעלמת מזכותה של ישראל להטיל מצור על מדינת אויב המבצעת פעולות טרור נגדה ונגד אזרחיה, ומכך שישראל מזרימה סחורות לעזה למרות פעילות הטרור של חמאס. ההודעה מתעלמת מכך שחמאס הוא האחראי למצב ההומניטרי הקשה בעזה, שכן הוא משקיע את כספי התרומות בהתחמשות נגד ישראל ובהקמת מנהרות טרור החודרות לשטחה במקום ברווחת אזרחיו. ההודעה אינה מתייחסת לשימוש הציני שעושה חמאס בילדים ובאזרחים כמגן אנושי, דבר שהוא כשלעצמו מהווה פשע חמור לפני דיני החוק הבין-לאומי. מטרתו הברורה של חמאס היא להביא למצב שיגרום לקורבנות אזרחיים וכך לקדם בציניות את התעמולה שלו, ובד בבד לבצע מתקפת טרור בחסות ההפגנות.

הדבר המדאיג ביותר בהודעה של צרפת הוא ההתעלמות המכוונת מכך שסיסמת השיבה מגלמת את שאיפות חמאס להשמיד את מדינת ישראל.

נציין שבעת ביקורו בישראל בנובמבר 2013 הנשיא פרנסואה הולנד הביע במפורש את התנגדותו לדרישת הפלשתינים לזכות השיבה של ה"פליטים הפלשתינים". הוא נימק את התנגדותו כמונעת משיקולים פרגמטיים מתוך הנחה שישראל ממילא תתנגד לכך. למעשה בהצהרה זו הוא לא הבהיר שישראל צודקת בהתנגדותה לזכות השיבה.

נציין שלמיטב ידיעתנו מעמד הפליטות אינו עובר בירושה, כך שלדרישות ההמון המוסת על-ידי חמאס אין בסיס חוקי. בנוסף, צרפת ומדינות אחרות באירופה אינן מתייחסות לעובדה ההיסטורית שישראל קלטה מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, אשר נאלצו להימלט על נפשם ללא רכושם בשל הסכנה לחייהם, נושא  שיעלה בכל דיון בהסדר הסכסוך.

צרפת גילתה כבר בעבר מעורבות ואכפתיות בקשר לגורל הפליטים הפלשתינים.  מתוך מסמכי משרד החוץ הצרפתי מסתבר שצרפת העלתה כבר ב-1949 תוכנית לשיקום הפליטים בעמק הפרת, אך נתקלה בסירוב מצד המדינות הערביות. התוכנית נבעה לא רק משיקולים הומניטריים אלא גם בשל החשש של צרפת מערעור האיזון הדמוגרפי העדין בין מוסלמים לבין נוצרים בלבנון. בנוסף נראה שצרפת ראתה בכך פתח להשפעה באזור. (פרטים נוספים בספר: צילה הרשקו, בין פריז לירושלים, צרפת הציונות והקמת מדינת ישראל).

הביקורת הבלתי מאוזנת, בהודעת משרד החוץ הצרפתי, המציגה באותו מישור את ישראל, מדינה דמוקרטית ריבונית המגנה על תושביה, ואת חמאס, ארגון טרור המסית את אזרחיו לבצע מעשי טרור, משתקפת גם בתקשורת הצרפתית. התקשורת בצרפת ברובה מציגה את ההפגנות באהדה, כשהן מלוות בביקורת בלתי מדויקת כלפי ישראל.  הכתבות בתקשורת יוצרות דליגיטימציה למאבקה הצודק של ישראל נגד הטרור. לדוגמה באחת הכתבות בעיתון Ouest – France (13.4.2018) מצטטים בהבלטה את הקריאה של המפגינים בעזה להביא "סוף למדינת ישראל". העיתון אמנם מציג את המילים במרכאות אך אינו מביע שום ביקורת על הסיסמאות האלה. צרפת כבר חוקקה חוקים נגד הסתות לטרור כולל הסתות באינטרנט, ומן הראוי היה שתתערב חוקית נגד פרסום כותרות המהוות הסתות לבצע פעולות טרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה.

העיתונות בצרפת מציינת, אך אינה מבקרת, את השימוש של מפגיני חמאס בדגלים עם צלב הקרס הנאצי. דגלים אלה מבטאים ללא ספק את הזדהות חמאס עם פעולות ההשמדה שביצעו הנאצים ביהודים. נוכל לציין בהקשר זה, את מנהיגם ההיסטורי של הפלשתינים, המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני, אשר היה מבוקש להסגרה בשל שיתוף הפעולה עם הנאצים. צרפת אפשרה את בריחתו בעת שהייתו שם (מאי 1945 עד מאי 1946) כדי שלא להסגירו וכדי שלא לפגוע ביחסיה עם העולם הערבי והמוסלמי. המופתי הטיף נגד תוכנית החלוקה והסית לצאת למלחמה נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, והוא אחראי במידה רבה למה שנקרא "הנכבה".

לצרפת, כחברה קבועה במועצת הביטחון וכחברה מרכזית באיחוד האירופי, יש השפעה משמעותית על גיבוש העמדה הבין-לאומית כלפי ישראל בהתמודדותה עם הטרור של חמאס. הביקורת של צרפת מהווה עידוד ולגיטימציה לחמאס להמשיך בהפגנות האלימות המסכנות את ביטחונם של אזרחים ישראלים, בפרט אלה החיים בסמוך לגבול, ואת האוכלוסייה האזרחית הפלשתינאית.

נזכור בנוסף שצרפת מתמודדת בשנים האחרונות עם מתקפות טרור קשות והיא עדיין מהווה יעד לטרור יותר ממדינות אירופה האחרות. בהתאם לכך היא חוקקה אמצעים מחמירים למאבק נגד הטרור. אפשר היה לצפות שתפגין יותר הבנה כלפי ישראל, המתמודדת כבר זמן רב עם הטרור הפלשתיני, שכן ההפגנות ההמוניות של חמאס הן למעשה הפעלת טרור במסווה ציני של מחאה אזרחית.

העמדה הפייסנית של צרפת כלפי מעורבות חמאס בהצתת הגבול עם ישראל, כולל הצתות ממשיות באמצעות עפיפוני תבערה, תמוהה גם לנוכח ההתקרבות בין איראן לבין חמאס המכריזים בברור על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל. צרפת מרבה להביע את דאגתה על מעורבותה החתרנית של איראן באזור כיוון שהיא פוגעת ביציבותו. היא גם הציעה להטיל סנקציות על איראן בשל מעורבות זו ובשל תוכנית הטילים הבליסטיים שלה. שר החוץ של צרפת, איב לה דריאן, אשר ביקר בישראל בסוף מרץ 2018 העלה, לפי המדווח, את הנושא האיראני, המהווה גורם לדאגה משותפת לישראל ולצרפת. הדאגה של צרפת התגברה בעיקר לנוכח התקרבות התאריך בו יפוג האולטימטום של טראמפ לשינוי הסכם הגרעין עם איראן או ביטולו ופרישת ארה"ב ממנו.

הביקורת הלא מוצדקת של צרפת על מאבקה של ישראל נגד טרור החמאס, על-אף חובתה של ממשלת ישראל להגן על תושביה, עלול לפגוע גם בצרפת, וליצור תקדים ודוגמה לטרוריסטים הפועלים נגד צרפת לנקוט בשיטה זו. הוא עשוי לחזק את הגורמים בצרפת המתנגדים לאמצעים ולחקיקה שצרפת הנהיגה במסגרת המאבק שלה נגד הטרור האסלמיסטי. המסר של צרפת בביקורתה על ישראל מעודד את איראן להמשיך בפעולות החתרניות שלה באזור. בנוסף, המסרים המנוגדים לגבי המאבק של צרפת נגד הטרור מצד אחד לעומת מאבקה של ישראל נגד טרור החמאס משדרים חוסר עקביות וחולשה ומעודדים גורמים אסלמיסטים בצרפת לבצע מעשי טרור ופעולות אנטישמיות אלימות כלפי יהודים בצרפת.

גרסה PDF

*ד"ר צילה הרשקו היא חוקרת במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Dr. Tsilla Hershco
ד"ר צילה הרשקו

(דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן) מומחית ביחסי ישראל-צרפת, יחסי ארה"ב-צרפת, צרפת והקונפליקט במזרח התיכון, וביחסי יהודים-מוסלמים בצרפת.