מבט מבס”א מס’ 1,086, 8 בפברואר 2019
תקציר: הפתרון היחידי למצוקתה המתמשכת של רצועת עזה תחת שלטון חמאס הוא הכרזתה כ”אזור הסגר בינלאומי”(International Quarantine Zone) במסגרתה תנתק ישראל כל קשר עם הרצועה, וסחורות, מזון, ותרופות יכנסו אליה ממעבר הגבול המצרי ברפיח. מטרת המהלך תהיה העברת עזה לאחריות האו”ם והליגה הערבית, שבאמצעות מצרים ובמימון מדינות הנפט הערביות תהיינה אחראיות לרווחת תושבי עזה כמו גם להחזרת הרש”פ ולסיום שלטון חמאס ברצועה.
בקיץ 2005 ביצעה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה, בה פונו אלפי תושבי היישובים הישראלים ויחידות צה”ל באזור לתחומי הקו הירוק. הנסיגה שהייתה שנויה במחלוקת, בעיקר משום שלא זכתה לתמורה כלשהי מהרשות הפלסטינית (רש”פ), שותפתה הרשמית של ישראל ל”תהליך השלום” שהושק בהסכמי אוסלו (ספטמבר 1993), הייתה אמורה להביא לרגיעה בגבול הדרומי. בפועל תרם צעד זה לניצחונו המוחץ של חמאס, שנתפס כגורם שהביא לנסיגה הישראלית, בבחירות 2006 ולהשתלטותו הכוחנית על הרצועה בקיץ 2007. בעשור שלאחר מכן הפכה הרצועה למצודת טרור שהמטירה אלפי טילים ורקטות על תושבי ישראל בואכה תל-אביב וירושלים, בנוסף להטרדה שוטפת של תושבי עוטף עזה באמצעי לחימה פשוטים כפצצות מרגמה, ואילצה את ישראל לנהל מספר מערכות צבאיות רחבות היקף (ב-2008, 2012, ו-2014) ללא הכרעה צבאית ברורה.
החל מסוף מרץ 2018 נקט חמאס באסטרטגיית מאבק חדשה המבוססת על מהומות המוניות בכל יום שישי לאורך גדר הגבול עם ישראל (“הפגנות השיבה”), הכוללות חבלה בגדר, הטמנת מטעני חבלה, זריקת רימונים, וניסיונות אלימים לפריצת הגדר והגעה ליישובים מצדו הישראלי של הגבול לביצוע פגועים. בחודשי האביב והקיץ נשרפו אלפי דונמים בדרום ישראל באמצעות עפיפוני ובלוני תבערה המשוגרים במקרים רבים על-ידי ילדים ונערים על מנת למנוע מצה”ל לפגוע בהם. ניסיונות ממשלת ישראל להכיל את האלימות המתמשכת באמצעות הסדרה ארוכת טווח זכתה להצלחה חלקית בלבד, והביאה למספר תקריות חריפות במסגרתן ירה חמאס מאות טילים על יעדים אזרחיים בישראל (ב-13 בנובמבר ירה הארגון למעלה מ-460 טילים ורקטות) ואילו חיל האוויר תקף עשרות מטרות בעזה (אם כי תוך ריסון ניכר והימנעות מרבית מפגיעה בנפש – כולל מחבלי חמאס).
לאור נסיבות אלה, והמשך האיבה הבלתי מתפשרת בין חמאס והרש”פ בראשות מחמוד עבאס העושה כמיטב יכולתה לדחוף את ישראל לעימות מזויין כולל עם חמאס, על ממשלת ישראל לחשוב מחוץ לקופסה ולנקוט צעד בלתי שגרתי שישבור את הקיפאון המתמשך ויקדם פתרון מהותי לבעיית עזה, קרי הכרזה מידית על הרצועה כ”אזור הסגר בינלאומי” (International Quarantine Zone) במסגרתה תתנתק ישראל במשך ארבעים ימים באורח מוחלט מרצועת עזה והסגר זה יתחדש אוטומטית מדי ארבעים יום. לאחר ההכרזה יסגרו מעברי הגבול עם עזה באופן מוחלט והרמטי, וסחורות, מזון, ותרופות יכנסו לרצועה ממעבר הגבול המצרי ברפיח. כל קשר ישראלי עם עזה, ישיר או עקיף, יפסק באופן מידי, ללא יכולת ערעור וללא חריג כלשהו. מטרת המהלך תהיה העברת הרצועה לאחריות האו”ם והליגה הערבית שמאז כינונה ב-1945 לא השיגה הישג כלשהו עבור הפלסטינים. שני ארגונים אלה, באמצעות מצרים ובמימון מדינות הנפט הערביות, יהיו אחראים לרווחת תושבי עזה כמו גם להחזרת הרש”פ ולסיום שלטון חמאס ברצועה.
לא יהיה זה כמובן השימוש הפוליטי הראשון במוסד ההסגר הבינלאומי – אחד מכלי מדיניות החוץ המוגדרים במשפט הבינלאומי. כך למשל הציע נשיא ארה”ב פרנקלין רוזוולט ב”נאום ההסגר” המפורסם מה-5 באוקטובר 1937 להטיל הסגר בינלאומי על מדינות הציר (גרמניה, איטליה ויפן), בעוד שהנשיא קנדי הטיל הסגר ימי על קובה במהלך משבר הטילים עם ברית המועצות (אוקטובר 1962) ואילו האו”ם הטיל הסגר כלכלי על עיראק כווית ב-6 באוגוסט 1980 בעקבות פלישתה לכווית.
אין ספק שחמאס, הרש”פ והליגה הערבית, כמו גם חלק ממדינות המערב, יתנגדו לתוכנית. אך על ישראל לעשות כמיטב יכולתה לקבל גיבוי אמריקני ליוזמה, ובמקביל להגיב בנחישות ובעוצמה מול כל הפרות סדר או טרור שיבואו בעקבות החלטה זו במטרה להבהיר לחמאס ולרש”פ שהמדובר בהחלטה סופית ובלתי חוזרת להתנתקות מעזה וכי זו הדרך היחידה לחלץ את הרצועה ממצוקתה המתמשכת ולהעלות את המגעים להסדר מדיני על מסלול מחודש.
* ד”ר אדי כהן הוא חוקר במרכז בס”א.