שיקום סוריה, מי הגורם המועדף?

מאת 25 פברואר 2018

מבט מבס"א מס' 750, 25 בפברואר 2018

תקציר: הלחימה שהחלה בסוריה בשנת 2011 בין הנשיא בשאר אל-אסד ובעלי בריתו לבין כוחות האופוזיציה נמצאת בשלבי הכרעה אחרונים, כשכבר כמעט ברור שהנשיא הסורי הצליח לשמור על כיסאו. נראה שאסד יהיה זה שינהיג את סוריה גם בשנים הבאות, ועליו יהיה להתמודד עם שיקום המדינה ההרוסה. המאמר מבקש לטעון שנכון יהיה לתמוך בגלוי בסין כמובילת השיקום, לטובת האוכלוסייה הסורית ולטובת האינטרסים של מדינות המערב וישראל בתוכן.

הלחימה שהחלה בסוריה בשנת 2011 בין הנשיא בשאר אל-אסד ובעלי בריתו לבין  כוחות האופוזיציה נמצאת בשלבי הכרעה אחרונים, כשכבר כמעט ברור שהנשיא הסורי הצליח לשמור על כיסאו. נראה שאסד יהיה זה שינהיג את סוריה גם בשנים הבאות, ויהיה עליו להתמודד עם שיקום המדינה ההרוסה מבחינה לאומית ופיזית כאחד. מבחינה לאומית יצטרך אסד ליצור מארג חיים מחודש בין הקבוצות שלחמו זו בזו  ונדרשות לשוב ולחיות יחד. הניסיון מלמד שהמזה"ת אינו סבלני כלפי המפסידים, ייתכן שאחת הסיבות לכך שאף אחד מהצדדים לא היה מוכן לפשרה היה החשש להצטייר כחלש ולהוות מטרה קלה גם לאחר סיומה הרשמי של הלחימה.

מבחינה פיזית סוריה זקוקה לשיקום נרחב ביותר של התשתיות שנהרסו במהלך הלחימה הארוכה. הערכות האו"ם מדברות על כ-250 מיליארד דולר שנדרשים לצורך השלמת המשימה והשבתה של סוריה למצב של מדינה הראויה למגורי אזרחיה. בשלב הנוכחי, בו מדינות המערב ומדינות המפרץ הערביות מסרבות לקבל את האפשרות שאסד שטבח בבני עמו יישאר על כס הנשיאות, נראה ששלוש מדינות מרכזיות ירצו לקחת חלק בשיקום: איראן, סין ורוסיה. המאמר מבקש לטעון שנכון יהיה לתמוך בגלוי בכך שסין תהיה זו שתוביל את השיקום, לטובת האוכלוסייה הסורית ולטובת האינטרסים של מדינות המערב וישראל בתוכן.

היחסים הדיפלומטיים בין סין ובין סוריה כוננו בשנת 1956, אך הביקור הראשון של ראש מדינה סורי בסין היה ביקורו של אסד ב-24 ביוני 2004. בכך הראה אסד את "הפניה מזרחה" של סוריה. לאחר הביקור ועד שנת 2010 הפכה סין לאחת מחמשת ספקיות הנשק הגדולות של סוריה, וככל הנראה זרימת הנשק המשיכה גם במשך שנות הלחימה, אך לא פורסמה בפומבי.

האינטרסים של המשטר הסיני בסוריה מגוונים: שמירה על היציבות של המדינות השכנות לסוריה ועל היציבות היחסית בסוריה עצמה מפני גורמים קיצונים, האוכלוסייה ומשטר הבעת׳ החילוניים מתאימים לתפיסה הקומוניסטית הסינית יותר ממשטרים אחרים באזור המזה"ת, גם האתוס האנטי-מערבי הקיים בסוריה מתאים לתפיסה הסינית. המיעוט המוסלמי-אויגורי, החי במחוז שינג'יאנג בצפון מערב סין, ומספר לא ידוע מבניו (ההערכות מדברות על בין מאות בודדות ועד לחמשת אלפים, ולעיתים אף הוזכרו מספרים גבוהים יותר) הצטרפו לכוחות האופוזיציה הסורית. הרצון הסיני, שהמשטר הסורי ילחם וינטרל עבורם את ההתמודדות האפשרית עם חזרה לשטחה של סין של אותם הלוחמים, כשהם מאומנים וחדורי מוטיבציה, גם היא אינטרס סיני בתמיכה באסד.

כמובן שגם הרצון הסיני לזכות בפרויקטים הנרחבים לשיקום בסוריה ההרוסה מהווים אינטרס ולאו דווקא רצון בניצחון של גורם זה או אחר. אמנם ייתכן שהפרויקטים הרבים ימומנו מהלוואות או מענקים סינים למשטר הסורי, שכאמור מדינות המערב מתנגדות נחרצות להישארותו על כס הנשיאות, אך הסינים יזכו בתמורה בדריסת רגל משמעותית ביותר בסוריה השוכנת במיקום בעל חשיבות לפרויקט המרכזי ביותר של הנשיא הסיני – Belt and Road Initiative, וכן יזכו ביתרון, גם אם מוראלי בעיקרו, על פני ארה"ב שהתערבותה בסוריה נכשלה.

מבין שלוש המדינות שהוזכרו, סין היא המדינה המאוזנת ביותר וזו שהייתה מעורבת בצורה הפחותה ביותר בלחימה. בשנות הלחימה האחרונות רוסיה ואיראן היו מעורבות עד צוואר בלחימה למען אסד ולמען האינטרסים שלהן. אם הן תובלנה את תוכנית השיקום של סוריה, האופוזיציה הסורית שהפסידה בלחימה, עשויה להמשיך ולסבול את נחת זרועו של אסד אשר נתמך על-ידן באופן אישי. איראן מעוניינת להוביל את השיקום כדי לזכות בדריסת רגל קרובה יותר למדינות המערב ובעיקר לישראל, להתקרב לבעלת בריתה הלבנונית ובכך לחזק את "הסהר השיעי" בהנהגתה ולהשאיר את בעל בריתה, אסד, בשלטון. האינטרסים שמובילים את רוסיה כוללים את הרצון לשמר את בסיס הצי הרוסי בנמל טרטוס ואת ההתנגדות למערב ולשאיפותיו באזור שכוללות בין היתר את סילוקו של אסד.

כאמור, בניגוד לכך האינטרסים של סין עוסקים בעיקר בפיתוח כלכלי ושמירה על היציבות, כך שבמידה שהסינים יובילו את תוכנית השיקום, יתקבל כל צד וגורם שירצה ויוכל לתרום לצמיחה הכלכלית ההדדית. המדיניות הסינית של חוסר ההתערבות בנעשה בתוך המדינות עמן היא סוחרת יכול להוות גורם מייצב וכזה שיאפשר את איחויה של סוריה על כל פלגיה. הסינים גם יודעים לנהל מערכות יחסים עם אויבים מושבעים ולעשות עסקים עם שני הצדדים במקביל וללא הפרעה, יכולת זו עשויה לסייע במידה רבה. גם מבחינת ישראל עדיף לראות תוכנית סיוע סינית וחברות סיניות בונות מחדש את רמת הגולן הסורי מאשר חברות איראניות. מובן שהיכולת הכלכלית הסינית וזו של שתי מדינות האחרות אינן שוות, אך מכיוון שלשתי האחרות השפעה גדולה על השלטון הן עשויות להטות את ההחלטות לטובת תוכנית שיקום שתטיב עמהן ולאו דווקא עם אזרחי סוריה או עם המערב.

קשה לדעת מה הוא רצונם האמיתי של אסד ובעלי בריתו, אך כפי שהוזכר –  יחסם לסין חיובי ביותר וסביר להניח שהם ישמחו לאמץ תוכנית שיקום שתשאיר אותם בשלטון לעוד שנים רבות, תוכנית שנראה שהסינים יכולים לספק, ולא תוכנית שעשויה להביא לסבב לחימה נוסף במידה שאיראן או רוסיה יהיו אלו שיובליו את מהלך ההחלטות.

חברות סיניות כבר החלו להראות רצון להיות מעורבות בשיקום. כך לדוגמה ב-24 בינואר 2017, דן שר התחבורה הסורי עם משלחת כלכלית סינית אשר הביעה את רצונה לקחת חלק בשיקום, בדרכים לקידום שיתוף הפעולה בתחום התחבורה האווירית, והקרקעית וסלילת פסי רכבת. יש לקוות שהלחימה תסתיים בקרוב, שאזרחי סוריה יוכלו לשוב לחייהם, וזאת ללא איום של "איראנים על הגדרות" לתושבי מדינת ישראל ולכלל מדינות המערב.

גרסה PDF

 * רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר-אילן העוסק בממשק בין מדינות המזה״ת וסיו, עמית מחקר בפורום קהלת ובפרוייקט ChinaMed ועיתונאי עצמאי.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

רועי ילינק

Roie Yellinek is a Ph.D. student at Bar-Ilan University in Ramat-Gan (Israel), a doctoral researcher at the Begin-Sadat Center for Strategic Studies, and a non-resident scholar at the Middle East Institute. He is a specialist in the growing relationship between the Middle East and China, especially in regards to the soft power component of Chinese diplomacy. His research is based on fieldwork conducted in China, Israel and other countries. He has authored numerous articles that have been published by research institutions and newspapers in both Israeli and international media outlets.