מבט מבס”א מס’ 1,405, 14 בינואר 2020
תקציר: בעקבות חיסול קאסם סולימאני הודיעה איראן על ביטול מחויבויותיה במסגרת עסקת הגרעין מ-2015, אך הבהירה כי תמשיך לשתף פעולה עם סבא”א, ואף הצהירה על נכונותה לשוב בעתיד לעסקת הגרעין במידה ויוסרו העיצומים הכלכליים עליה. התנהלות זו מעידה כי חרף הפרות עסקת הגרעין בשנה האחרונה טהראן עדיין מתנהלת בזהירות על מנת שלא להסלים את המצב. עד כה לא הודיעה איראן במפורש כי בכוונתה להתקדם לייצור נשק גרעיני.
יוזכר כי איראן החלה ביולי 2019 להפר את עסקת הגרעין במספר שלבים על מנת ללחוץ על האיחוד האירופי לנטרל את העיצומים שהוטלו עליה על-ידי ארה”ב. הפרות אלה כללו העשרת אורניום מעל הכמות המקסימלית של 300 ק”ג UF6 (תרכובת אורניום הקסא-פלואוריד) לשיעור 3.67% המותר על פי ההסכם; העלאת דרגת העשרת האורניום ל-4.5% – מעבר לשיעור המותר של 3.67%; ייצור והחזקת מלאי מים כבדים מעבר לכמות המותרת של 130 טון; הפעלת צנטריפוגות מתקדמות בעלות כושר העשרה רב ביותר; וחידוש העשרת האורניום במתקן ההעשרה התת-קרקעי פורדו בראשית נובמבר 2019.
מטבע הדברים תמכו הדמוקרטים בדבקות ביוזמת הנשיא אובמה להגיע להסכם עם טהראן והתנגדו בחריפות להחלטת הנשיא טראמפ לסגת מהעסקה, כמו גם על החלטתו להרוג את סולימאני. אין תמה אפוא כי כעת מבקרים חוגים אלה את הנשיא על שגרם לכאורה לאיראן לפרוש מעסקת הגרעין. ה ניו יורק טיימס פרסם בהרחבה טענה זאת, לפיה “הנשיא טראמפ סבר שהסכם הגרעין פגום מכיוון שההגבלות על איראן יסתיימו לאחר 15 שנה. כעת, בתגובה למהלומה האמריקנית הצהירה איראן על תום המגבלות כבר לאחר פחות חמש שנים”. ובהמשך: “יש בכך כדי ליצור מחדש את התנאים שהובילו לפני עשור את ישראל וארה”ב לשקול להרוס את מתקניה של איראן ומקרב אותם שנית לאפשרות של סכסוך גלוי עם טהראן, אשר עד כה נמנע על-ידי ההסכם”.
טענה זו חסרת שחר בעליל.
לו לא נסוגה ארה”ב מהסכם הגרעין וחידשה את העיצומים על איראן, אזי בתום תחולת עסקת הגרעין לאחר 15 שנה – 10 שנים מהיום – היה המשטר האסלאמיסטי בטהראן פורץ במלוא העוצמה לייצור נשק גרעיני ללא יכולת בינלאומית כלשהי לעצרו, דבר שהיה מוביל קרוב לוודאי למלחמה נרחבת נוכח הסכנות הנובעות מנשק גרעיני איראני לאזור ומעבר לו.
השאלה הנשאלת עתה היא עד כמה מוכן המשטר בטהראן להרחיק לכת בתחום הגרעין. לפי שעה נראה כי למרות הפרות עסקת הגרעין בשנה האחרונה וההתנערות ממנו בימים האחרונים איראן עדיין מתנהלת בסוגיה זו בזהירות ובצעדים מדודים. זאת בשל מספר סיבות:
- חששה של טהראן כי פעילויות המשקפות חד-משמעית מאמץ להתקדם לנשק גרעיני עלולות לגרום לתקיפתה על-ידי ארה”ב וישראל ולהשמדת תשתיתה הגרעינית ובפרט מתקני העשרת האורניום בנתאנז ופורדו. ואכן, הנשיא טראמפ המודע היטב לאיום הגרעיני האיראני צייץ בעקבות הודעת איראן על ביטול מחויבויותיה לעסקת הגרעין כי “לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני”.
- אי רצון לגרום למתיחות יתר ולקריסת יחסים מול האיחוד האירופי אשר עד כה גילה אמפתיה בלתי מבוטלת כלפי טהראן.
- חשש כי כלכלתה הרעועה של איראן תמנע ממנה להמשיך ולהשקיע בפרויקט הנשק הגרעיני.
זהירותה של איראן באה לידי ביטוי גם במהלכיה הצבאיים כלפי ארה”ב וישראל ובעלות בריתן בעולם הערבי. היא נמנעה עד כה מלתקוף אותן מתוך שטחה, והעדיפה לבצע זאת באמצעות מיופי כוחה – מיליציות וארגונים צבאיים במדינות ערב הנמצאים תחת חסותה – חיזבאללה בלבנון, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק והח’ותים בתימן. אף תגובת הנגד הישירה להריגת סולימאני – שבוצעה משטח איראן – הייתה מידתית ומוגבלת במטרה ברורה למנוע הסלמה. כתוצאה מכך, נמנעו ארה”ב וישראל עד כה מהסלמת המאבק הצבאי מול איראן ותקיפתה בתוך שטחה ופעלו אך ורק נגד הכוחות הסרים למרותה בסוריה ובעיראק.
* סא”ל (מיל’) ד”ר רפאל אופק הוא מומחה בתחום הפיזיקה והטכנולוגיה הגרעינית, ששימש כאנליסט בכיר בקהילת המודיעין הישראלית.