מבט מבס”א מס’ 821, 3 מאי 2018
תקציר: אירועי הגדר בעזה, המלווים במערכה תודעתית מקפת כנגד מדינת ישראל בזירה הבין-לאומית, מחייבים את מדינת ישראל להתארגנות מערכתית כוללת במישור הלאומי.
בכל הכרוך במשימת הגנת הגבול מפני האיום הפיזי, אחריותם של הרמטכ”ל ואלוף פיקוד הדרום ברורה ומנוהלת היטב. אלא שבכך לא מתמצה המענה לניסיונו של חמאס להפיק הישג אסטרטגי מאירועי הגדר.
עקב חרדת הקיום הטבועה ביהודים מזה דורות, הפוטנציאל לסכנה קיומית הפך לאמת המידה העיקרית להערכת איום, ובכלל זה עד כמה הוא אסטרטגי. בהתבסס על אמת מידה זו קבע ראש הממשלה יצחק רבין, בתמיכת מומחים ביטחוניים, כי איום הטרור אינו איום אסטרטגי. ואמנם, כאשר מתקפה קרקעית של צבאות סדירים הינה נקודת הייחוס המובהקת לאיום קיומי, סכנות הטרור, כמו גם אירועי הגדר בעזה, אינם איום קיומי. ואולם איומים אלה מוכוונים בתכליתם על ידי האויב להשגת הישג אסטרטגי ועלולים לחולל טלטלה בעלת משמעות מרחיקת לכת. איום אסטרטגי מחייב מענה אסטרטגי בהערכות כוללת למערכה רב ממדית המנוהלת ברמה הלאומית במלוא משאביה ויכולותיה של מדינת ישראל.
באופן מעשי, מענה אסטרטגי מעין זה נדרש להתייחס בנקודת המוצא לארבעה היבטי יסוד:
1. זיהוי השינוי במציאות והמשגת האתגר החדש. אירועי הגדר מהווים מערכה חדשה כנגד מדינת ישראל המובלת באופן ישיר וריכוזי על ידי חמאס. במישור הפומבי, תוך עיצוב תפאורה מתאימה, המערכה מוצגת כמרי אזרחי בלתי חמוש. בממד הסמוי, לעומת זאת, המערכה מובלת במלוא היקפה על ידי הנהגת חמאס תוך שימוש מושכל בכלי המלחמה החדשה ובמיקוד לשלוש זירות תודעה: הפלסטינית, הישראלית והבין-לאומית. מאמץ מיוחד מוקדש להצפת האירועים ברשתות החברתיות במיומנות מקצועית מרשימה ובתיאום רשתות גלובליות בהן גם גורמי BDS. כשלב ראשון בחקירה האסטרטגית נדרש אפיון השינוי כמערכה חדשה ובראש וראשונה מיתוגה כ”צעדת השיבה”. הגם שחמאס מעולם לא קבל את פתרון שתי המדינות העומד ביסוד תהליך אוסלו, הרי שמיתוגה הגלוי של המערכה כחתירה להשמדת ישראל – שהרי זוהי מהותה האמיתית של סיסמת “השיבה” – בלא שהדבר יעורר התנגדות בין-לאומית כלשהי מחייב דיון מעמיק בהנהגה הישראלית לגבי אסטרטגיית הנגד הנחוצה.
2. המשגת המצב החדש וגיבוש תפיסה כוללת מותאמת. ההתמודדות בביקורת המושמעת כלפי דפוס פעולת צה”ל בשמאל הקיצוני הישראלי, ובמיוחד בדעת הקהל במערב, מצריכה כינונו של מסד תאורטי המותאם לאתגרי המלחמה החדשה. השימוש במרכיב האזרחי כתחבולה מערכתית הפך בעשור האחרון לרעיון מוביל באזורי סכסוך, ובכלל זה שימוש באזרחים ככלי מערכה עיקרי כדוגמת המאבק שמוביל ממשל פוטין בדונייצק שבאוקראינה תוך שימוש בבדלנים תושבי המקום כמובילי הלחימה, או השימוש שעושה סין באלפי סירות דיג אזרחיות לקידום מאמצי ההשתלטות שלה בים הסיני. השימוש המשולב בין אזרחים, כמאמץ עיקרי בממד הגלוי, לבין המערכת הצבאית בממד הסמוי, במאמץ משני תומך, הוא שהעניק לתופעה את מאפייניה החמקמקים. במערב מתארים גישה זו כ”לוחמה היברידית”. בחשיבה הרוסית, הרואה במיצוי העמימות הנובעת מהשילוב בין אזרחים לחיילים עניין טבעי, מכונה תופעה זו “מלחמת הדור החדש”.
באורח חסר תקדים נתנו השלטונות פרסום פומבי להרצאתו של הרמטכ”ל ולרי גרסימוב באקדמיה הרוסית למדעים צבאיים (ינואר 2013). ההרצאה- המוכרת כיום בעולם הצבאי כ”דוקטרינת גרסימוב” – ביטאה מגמות הקיימות זה מכבר בהגיון הפעולה הרוסי כפי שהתבטא במערכות האחרונות: בגיאורגיה (2008), בחצי האי קרים ובאוקראינה. במערכות אלה בלט השימוש המכוון והיעיל שנעשה בשילוב הכוח הצבאי עם מהלכים אזרחיים. בלחימה בגיאורגיה ,לדוגמה, התאפשרה חדירה מהירה של הכוחות המשוריינים לצפון המדינה באמצעות אזרחים גיאורגים-אבחזים בעלי אוריינטציה רוסית שתפסו במהלך מקדים את המנהרות והגשרים על האוטוסטרדה המובילה לטביליסי הבירה.
על רקע זה קל יותר להסביר כיצד ראוי לפרש את התמונות המגיעות מזירת ההתרחשות לאורך הגדר בגבול עזה: לא יחידות צה”ל ככוח דיכוי נוכח הפגנה אזרחית אלא כוחות צה”ל במשימת הגנה על גני ילדים ואוכלוסייה אזרחית בקיבוצי נח”ל עוז וכרם שלום הנמצאים כ-200 מטר מהגדר ומאוימים על ידי ארגון טרור במסווה אזרחי.
מסד תיאורטי עדכני זה יבחן מנקודת ראות מחודשת מספר שאלות יסוד ואשמות שווא המוטחות בחיילי צה”ל ובהן: מהו פוטנציאל האיום לאזרחי ישראל בישובים סמוכי גבול? כיצד מצדיק איום זה את הוראות הפתיחה באש גם מול מה שנראה לכאורה כהתפרצות אלימה של אזרחים בלתי חמושים? מדוע אין מנוס מהפעלת אש צלפים? ומדוע נשק אל-הרג ואמצעים סטנדרטיים לפיזור הפגנות אזרחיות אינם ישימים לתנאי האיום?
3. התאמת המבנה הארגוני לשינוי. אתגר חדש מצריך בחינה-מחדש להתאמת המבנה הארגוני למציאות המשתנה. כך פעלה לדוגמה מדינת ישראל בהכנותיה למשימת ההתנתקות בקיץ 2005. במקביל להתארגנות יחידות ומערכות פיקוד משולבות לצה”ל ולמשטרת ישראל נבנו מנהלות ייעודיות במשרדי הממשלה שתמכו במכלול הממדים שמעבר למאמץ הצבאי. גם למול המערכה המתמשכת על הגדר בעזה נדרש מענה ארגוני ייחודי ברמה הלאומית. בעוד אחריותם של הרמטכ”ל ואלוף פיקוד הדרום ברורה ומיושמת היטב, נדרשת התאמת המענה הארגוני לדרישות המערכה בזירה התודעתית בהיבטי המאמץ המשפטי, הדיפלומטי וההסברתי. ניתן כמובן לשמר את האחריות הרגילה לתחום התודעה הנתונה בידי דובר צה”ל, משרד החוץ וגורמי ההסברה במשרד רוה”מ. אולם נראה כי לנוכח התעצמות האתגר נדרשת התארגנות ייחודית שתמצה את מכלול היכולות שמדינת ישראל יכולה למקד בריכוז מאמץ ברמה הלאומית.
4. תכנון הפעולה וניהולה בהכוונת תכלית אסטרטגית. מכלול ממדי הפעולה מצריך תיאום מדויק ומוכוון לתכלית אסטרטגית החייבת להמשיך ולהיבחן בתאימותה לאור התפתחות המערכה. בכלל זה תידרש גם תכנית מחודשת להקלת המצוקה ההומניטרית ברצועת עזה ולפעולה במתווה פוליטי חדש, מתוך תפיסה מגובשת המזהה ברצועת עזה מדינה דה-פקטו ומבקשת מתוך אינטרס ישראלי לחזק את מעמדה כישות מדינתית עצמאית, נפרדת מהרשות הפלסטינית ברמאללה.
לפי מיטב ידיעתי, הערכות ברמה הלאומית להכוונת התהליך האסטרטגי הנדרש – בארבעת הממדים שצוינו לעיל – עדין לא התבצעה. נוכח האתגר החדש שהציב חמאס, אשר עלול להתעצם בשבועות הקרובים, קשה להמעיט בחיוניותה ודחיפותה של הערכות מעין זו.
*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.