חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

גבול כמרחב דינמי

מאת מאי 26, 2017
An Israeli soldier looks out over the Syrian and Jordian borders at the Golan Heights, Israel, Oct. 18, 2015. (DoD photo by D. Myles Cullen/Released)

מבט מבס”א מס’ 477, ה26 מאי 2017

תקציר: בישראל מתקיימת השאיפה לגבולות קבע. אך החפיפה בין לאום, מולדת, מדינה וגבולות קבע אינה מובנת מאליה, והמורכבות הזו אינה ייחודית למדינת ישראל. מומלץ לישראל לעיין מחדש ברעיון הישן שאינו מאולץ לחפיפה בין מולדת לבין גבולות מדיניים.

“לכל בית יש קיר, לכל וילה יש גדר, לכל מדינה יש גבול. איפה הגבול של ישראל?”. כך ביטא ספי רכלבסקי בספרו ‘אין גבול’ את שקיקתו ליציבות ישראלית מעוגנת בגבולות קבע. אלא שאדריכלים יודעים עד כמה אמירה זו אינה מדויקת: לא לכל בית יש קיר. גם לא לכל וילה יש גדר. לפעמים מבקשים את ההפך ממש. בפתיחת חלון גדול אל הנוף מבקשים רצף בין החלל הפנימי אל החוץ, גם אל מעבר לגבולות החצר.

גם בימין הישראלי, ולא רק בשמאל הליברלי, מתקיימת השאיפה לגבולות קבע. את החפיפה בין לאום, מולדת, מדינה וגבולות קבע מבקשים להציג כמובנת מאליה. אלא שגם במדינות אחרות חפיפה זו מתקיימת לעתים רחוקות. מדינת הלאום המודרנית אכן שאפה להומוגניות אזרחית, תרבותית וריבונית בחפיפה עם גבולות מדינתיים. אולם הדינמיקה שהמציאות מתהווה בה, פורצת מעבר לסדר המונוליטי הרצוי. התופעה קיימת באירופה ובארה”ב. ישראל, לעומת זאת, חריגה בהיעדר מוחלט של ישראלים המתגוררים במדינות שכנות. סיום מלחמת העצמאות, בגבולות שביתת הנשק ובנטישת כל היישובים שנותרו מעבר לגבול, יצר חפיפה מלאה בין גבול לבין קיום יהודי במרחב. אולם לא תמיד מגמה זו הייתה כה מובהקת.

בשנות המנדט הבריטי לא חדלו תנועות ההתיישבות החלוציות ממאמצי התיישבות באדמות הברון רוטשילד בחורן ובגולן, שנכללו בתחומי המנדט הצרפתי בסוריה. הגישה הזו הייתה מקובלת על כל תנועות ההתיישבות החלוציות: תפיסתן את המרחב התאפיינה בסירוב לקבל את הגבול המדיני כקובע ותוחם גם את תחום השאיפות הלאומיות המגדירות מולדת. הדבר מסביר מדוע גם כשנתקבלה באו”ם תכנית החלוקה, לא נטה בן-גוריון לפנות יישובים משמעותיים שנותרו מחוץ למרחב הישראלי, כמו נהריה, יישובי הגליל המערבי וגוש עציון בהרי חברון.

מורכבות מתחים אלה בין גבולות מדיניים לבין מרחבי מולדת אינה ייחודית למדינת ישראל. כך למשל מעמדם המורכב של חבלי אלזס לורן בעבור גרמניה וצרפת, כמו טרנסילבניה עבור הונגריה ורומניה. גם הרוסים, לאחר התפרקות ברית המועצות, מצאו עצמם נדרשים לאתגר היעדר החפיפה בין גבולותיהם המוכרים לבין המרחבים שנותרו מחוץ לגבולם ומכילים ריכוזים של קהילות רוסיות. מתוך המשבר יצרו הרוסים תפיסה צבאית מחודשת שכונתה במערב במונח “לוחמה היברידית”, וברוסית כונתה בפשטות “מלחמת הדור החדש”.

במערכות האחרונות – בגיאורגיה ב-2008, בחצי האי קרים ובאוקראינה – ניתן ביטוי למגמות מורשתיות בחשיבה הרוסית שקיבלו לאחרונה ביטוי עדכני. במערכות אלה בלט השימוש המכוון שנעשה בשילוב הכוח הצבאי עם מהלכים אזרחיים. נסיגת הכוחות הצבאיים הרוסיים בחזרה אל גבול גיאורגיה-רוסיה הותירה בידי הנשיא פוטין הישג משמעותי: כוחותיו הצבאיים הגלויים אמנם נסוגו במלואם אל מעבר לגבול גיאורגיה, אך האזרחים הרוסים באבחזיה זכו בעקבות המערכה לאוטונומיה. חבל אבחזיה נותר על-פי דין בין-לאומי בריבונות גיאורגיה, ללא הפרה רוסית של סטטוס קוו ביחס לגבולות בין-לאומיים. אבל המרחב בזיקותיו הלאומיות, התרבותיות והכלכליות הפך דה-פקטו למחוז רוסי.

במציאות שבה שימור גבולות בין-לאומיים הפך לאבן פינה במשפט העמים, מומלץ לישראל לעיין מחדש ברעיון הישן שאינו מאולץ לחפיפה בין מולדת לבין גבולות מדיניים. בהתלבטות, לדוגמה, בין סיפוח רשמי של מעלה אדומים לבין בניית מאה אלף יחידות דיור במרחב מעלה אדומים בואכה ים המלח, ראוי לבחון: אם ממילא הגבול החדש לא יוכר, למי נחוץ סיפוח? לקידום האינטרס הישראלי במרחב, בנייה רחבת היקף נחוצה שבעתיים.

גרסה PDF

המאמר פורסם לראשונה ב ליברל ב9.5.2017.

*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים