מבט מבס”א מס’ 1,095 24 בפברואר 2019
תקציר: בשאלות אסטרטגיות גורליות נקבע הקו המבחין בין שיקול “פוליטי” ל”מקצועי” על-ידי אליטות ותיקות וקבוצות כוח השולטות בגבולות השיח. כך הצליחו תומכי הנסיגות ליצור מצג שווא לפיו עמדתם מוכתבת דרך קבע מ”שיקולים מקצועיים” גרידא בשעה שעמדת המתנגדים מונעת משיקולים אידיאולוגיים וסדר יום פוליטי.
ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, תקף לאחרונה את מאמר הדעה שפרסמתי בדבר הסכנות הטמונות בעמימותו של בני גנץ ביחס לעתיד יו”ש כרשימה פוליטית ש”איננה ראויה להתפרסם תחת הכותרת של מכון מחקר אוניברסיטאי”. על מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, בו אני משמש עמית מחקר בכיר ואשר פרסם את המאמר, טען: “מאז הקמתו היה צבוע המכון בגוונים פוליטיים, כנגזרת ממספר החוקרים חובשי הכיפה העובדים בו”.
רמיזה על הטיה פוליטית בתוצריו של מכון מחקר על בסיס מספר חובשי הכיפה החברים בו מעוררת חלחלה ואינה ראויה לתגובה, אם כי לו טרח שביט ובחן את העובדות בשטח היה מגלה כי גם לשיטתו (הפסולה) “הגוונים הפוליטיים” בהם צבוע-לכאורה המכון שונים לחלוטין מאלו שעליהם רמז, שכן פחות מ-25% מחוקריו הם “חובשי כיפה”.
ולעצם העניין: אין זו הפעם הראשונה שמוטחת בי הטענה שאני מדבר “פוליטית” ולא “מקצועית”. במשחק מלחמה שנערך במטכ”ל ב-2005 נדונה התגובה הצבאית לירי רקטות/טילים לעבר יישובים ישראליים במציאות שתתפתח לאחר ההתנתקות מרצועת עזה. בניתוח הנסיבות הצגתי את הערכתי כי חופש הפעולה של צה”ל יוגבל וקבלת ההחלטה לפעולות קרקעיות התקפיות מעבר לגדר תהיה מורכבת וקשה. לגבי התגובות באש מנגד. אף הסברתי שלא נוכל למשל להגיב באש ארטילרית לעבר מקורות אש של חמאס שיוצבו באזורים המאוכלסים בצפיפות. הואשמתי בהטיה פוליטית אז, וספגתי האשמה דומה בדיון מטכ”ל ב-2008 כשהבעתי דאגה ליכולת ההגנה על מדינת ישראל לנוכח חידוש המשא ומתן בין ישראל לבין סוריה שבו נידונה האפשרות לנסיגה מרמת הגולן. הדפוס ברור: קצין התומך בנטילת הסיכון הכרוך בנסיגות מדבר “מקצועית” ואילו קצין המזהיר מהסכנות העלולות להתפתח לנוכח הנסיגה מדבר “פוליטית”.
זה בדיוק העניין: בשאלות אסטרטגיות גורליות נקבע הקו המבחין בין שיקול “פוליטי” ל”מקצועי” על-ידי אליטות ותיקות וקבוצות כוח השולטות בגבולות השיח. כך הצליחו תומכי הנסיגות והוויתורים (כולל אלו החד-צדדיים) ליצור מצג שווא לפיו עמדתם מוכתבת דרך קבע מ”שיקולים מקצועיים” גרידא בשעה שעמדת המתנגדים מונעת משיקולים אידיאולוגיים וסדר יום פוליטי. בפועל, קשה למצוא נושאים ציבוריים בעלי השפעה על חיי העם והחברה שהם מקצועיים וטכניים בלבד. חוות דעת רפואית על תוצאות בדיקת דם היא עניין מקצועי מובהק; החלטות במדיניות הרפואה הציבורית, לעומת זאת, מבטאות השקפה ערכית.
כשבכיר לשעבר במערכת הביטחון מצדיק היפרדות נוספת מהפלשתינים בכך “שיש ערכים חשובים מאדמה”, ברור שהוא מבטא את השקפת עולמו. היותו בכיר ביטחוני לשעבר אינה מקנה לו יתרון על פני אזרח אחר המחזיק בהשקפת עולם אחרת. וכאן מופעלת המניפולציה: חוות דעת מוטה מוגשת לציבור במעטה סמכות מקצועית הנקייה ביכול מכל הטיה אידיאולוגית. במציאות זו חייב הציבור לתבוע דיון ביקורתי פתוח ולהטיל ספק ב”הערכות” וב”המלצות” שמספקים “ביטחוניסטים” לשעבר כעמדה מקצועית ונטולת פניות. מותר להטיל ספק בקביעתם ה”מקצועית” כי צה”ל יוכל להגן על רצועת החוף הצרה לאחר נסיגה לתוואי גדר ההפרדה הסמוכה לקווי 67′. נדרש גם דיון ביקורתי על תוקף סמכותם בוויכוח האזרחי על עתידנו הלאומי בארץ ישראל.
גרסה מוקדמת של מאמר זה התפרסמה ב ישראל היום ב-21.2.2019.
*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.