חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

השאיפה לשוויון בנטל – הגלוי והסמוי

מאת נובמבר 22, 2017
Israeli soldiers, photo via Israel Defense Forces

מבט מבס”א מס’ 652, 22 בנובמבר 2017

תקציר: הדרישה לשוויון בנטל משרתת שתי קבוצות מנוגדות: ניאו-ליברלים ראדיקליים וחרדים לומדי תורה. שתיהן שואפות להפוך את השירות הצבאי למשלח יד במסגרת צבא מקצועי שכיר. למדינת ישראל אין יכולת למענה ביטחוני מלא המושתת על צבא מקצועי, ולכן על ההנהגה הלאומית הישראלית להגדיר שוב את השירות הצבאי – שליחות ומשמעות למען אומה ומולדת, ולא רק שירות מתוקף אמנה אזרחית וחובת ציות לחוק.

הדיון שהתלווה להחלטת בג”צ האחרונה בעניין גיוס החרדים, התמקד בשתי שאלות מעשיות: האם צה”ל באמת זקוק לכולם? והאם שינוי בחוק באמת יכול להביא לגיוסם?

מתוך היכרותי את צרכי צה”ל ברור לי כי צה”ל אכן זקוק להם. אולם בחרתי להתמקד בסוגיה אחרת – בשאלה מה מבטאת השאיפה לשוויון בנטל?

ממתי ולמה חשוב לנו שנטל השירות יהיה שוויוני? בארגון “השומר” בשיאו לא היו יותר ממאה וחמישים חברים, והם לא שאלו “למה רק אנחנו ואיפה האחרים?”. גם בשורות לוחמי הפלמ”ח במלחמת העצמאות, שנשאו בעיקר נטל הלחימה ושילמו מחיר דמים כבד – אחד מכל ארבעה נהרג – לא שאלו שאלות כאלה. ידעו לקרוא לכל בחור וטוב לנשק להצטרף ולא התחבטו בשאלה “ואיפה כולם?” זו הייתה רוח צה”ל לדורותיו. גם כיום מרבית הצעירים ממשיכים להתגייס מתודעת רצון, לא רק מתוקף חובת החוק. בטקס פרסי אופיר האחרון, הודה השחקן ליאור אשכנזי, לבתו העומדת להתגייס לצה”ל “מתוך רצון – לא רק מתוך חובת החוק”.

מזהירים מפני אובדן זהותו של צה”ל כצבא העם, כי לא כולם מתגייסים. אך היותו של צה”ל צבא העם נקבעת משאלה אחרת: מכוח אילו מניעים מתגייסים? האם אני רוצה שגם האחרים יתגייסו? – התשובה בוודאי כן. האם אני וילדיי, נמשיך להתגייס גם אם לא כולם יתגייסו? ככל שאני יכול להשפיע תשובתי היא לגמרי כן.

את מי משרתת אם כך הדרישה לשוויון בנטל? באופן מפתיע, בממד הסמוי הדרישה לשוויון בנטל משרתת שתי קבוצות מנוגדות: ניאו-ליברלים ראדיקליים – כקבוצת מיעוט, וחרדים לומדי תורה. המשותף לשתי הקבוצות הוא תפיסתם את המדינה והחוק כמתקיימים כעול על הפרט, בזיקת אמנה הדדית של חובות וזכויות בין המדינה לבין האזרח. בשתי הקבוצות לא מדברים על שליחות והתמסרות למען המדינה והמולדת – השירות הצבאי אינו יותר מנטל חוקי, שמוטב היה, כמו במדינות המערב, שלא יתקיים. לשתי הקבוצות משותפת הציפייה להפוך את השירות הצבאי למשלח יד במסגרת צבא מקצועי שכיר. המוזיקאי מתל אביב כמו תלמיד הישיבה מבני-ברק, לא יצטרכו יותר להצטדק על בחירתם לא לשרת. כאן טמון ההיגיון הסמוי הנטוע במודע ושלא במודע, בתקווה כי הליכה עד הקצה בדרישה מלאה לשוויון בנטל, סופה להתנפץ על קרקע המציאות. בהעדר יכולת המדינה לגשר בין אידאת השוויון, לבין היכולת החוקית המעשית לממשה, יבשיל לתקוותם הפתרון האחר: מעבר לצבא מקצועי שכיר, ביטול חובת גיוס מתוקף חוק, ופתרון סופי לבעיית השוויון בנטל.

בינתיים מצויה החברה הישראלית במאבק על זהותה להמשך דרכה. מגמות חדשות מושכות אותה מסדר יום של חברה חלוצית מגויסת שהובלה על-ידי תודעת חזון לאומי משותף, אל עבר סדר יום של חברה צרכנית ליברלית ממוקדת בפרט – שאינה שונה מברלין ומניו-יורק. חובת הגיוס שקולה בגישה זו לכל יתר החובות שהמדינה מטילה על הפרט.

בהבנה העמוקה שאין למדינת ישראל יכולת למענה ביטחוני מלא המושתת על צבא מקצועי, על ההנהגה הלאומית הישראלית, לברר ולעדכן את הסיפור שהיא מספרת לעם ולעצמה – שליחות ומשמעות למען אומה ומולדת, או רק חוק ואמנה אזרחית.

ערך השוויון בשיקולי בית המשפט העליון:

הציפייה לשוויון בנטל, מובנת מאליה כרעיון ראוי, אך היא אינה מובן מאליו משפטי. אין במדינת ישראל חוק יסוד בעניין השוויון. המילה שוויון לא נכללה בלשון חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ולא במקרה. אם שוויון היה מוסכם בחוק יסוד, חוק השבות לדוגמה – שעדיין זוכה לתמיכה רחבה – היה עלול להימצא כבלתי חוקתי. כיצד אם כן באו השופטים לשלול את חוק הגיוס הקיים בטענה שאינו שוויוני? הדבר נעשה מתוך תפיסתם את התביעה לשוויון כנובעת מערכי כבוד האדם. סוגיה זו במלוא משמעויותיה מקיפה עולם ומלואו מעבר לתחומי חוק ומשפט. בית משפט הגבוה לצדק פעל בסוגיה זו בשתי מדרגות פרשניות שנויות במחלוקת, האחת כרוכה בהבנתם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כבעל תוקף חוקתי, וכביטוי לתפיסת חוק ומשפט מבוססת חוקה, מה שנחשב מחטף של השופט אהרון ברק. המדרגה השנייה התבטאה בהכללת ערך השוויון כפועל יוצא של כבוד האדם. נדרש כאן דיון ציבורי מקיף וענייני, המגיע לדרישה לכינון חוק יסוד החקיקה.

גרסה PDF             

המאמר פורסם לראשונה ב ליברל ב10.10.2017.

*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים