מבט מבס”א מס’ 1,343, 14 בנובמבר 2019
תקציר: ההתלקחות בעזה מלמדת כי על ישראל להכיר במגבלות כוחה ולהימנע מנטילת סיכונים עתידיים דומים ביהודה ושומרון.
ההתלקחות בעזה הייתה צפויה לגמרי. בידי חמאס והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני מצויה יכולת לחימה משמעותית בהרבה מזו המיוחסת להם כארגוני טרור. אמנם הם אינם מצוידים במערכות נשק מתקדמות כמטוסי קרב, טנקים וארטילריה, הנתפסות כהכרחיות ליצירת כושר לחימה מול צבאות מודרניים, אבל בדיוק כאן טמון סוד עוצמתם. הם בנו מערכת צבאית המתאימה לצורכיהם האסטרטגיים ביכולתה לעקוף את תחומי העליונות הצבאית הישראלית.
למעשה, הם השיגו איזון אסטרטגי מול ישראל. לא שיש ביכולתם לכבוש את אשקלון ותל אביב, ואף אין ביכולתם לעצור מתקפה של צה”ל לתוך עזה. אך ביכולתם לשבש את סדר היום השגרתי של מדינת ישראל עד כדי עצירת מומנטום הפעילות העסקית והכלכלית בלב תל אביב.
הגיון פעולתם האופרטיבי מבוסס על ההכרה שיתושים מסוכנים לאדם הרבה יותר מחיות טרף. יתושים קטלו מיליוני בני אדם, ואילו חיות טרף הו אירוע נדיר שהאדם למד להתמודד מולו. לפיכך הם בנו עצמם לאיים על ישראל בהגיון הפעולה של נחילי יתושים. בשגרת חייו בג’ונגל, האדם לא פוגש בדרך כלל נמרים במרחב מגוריו. היתושים, לעומת זאת, חודרים גם למקומות המוגנים לכאורה.
המענה למצב החדש תלוי כמובן בצה”ל, אך קודם כל הוא תלוי ביכולת הציבור הישראלי להסתגל להבנת מהות האיום והשלכותיו. בשורה התחתונה – השמאל הישראלי תמיד הטיף לעם ישראל להבין את מגבלות הכוח. אלא שהעיוורון וההכחשה המשמעותיים בתחום מגבלות הכוח שרויים בעומק החתירה של השמאל לנסיגות נוספות ביהודה ושומרון ולא בהמשך האחיזה בשטחים אלה (אם כי לא באוכלוסייתם, החיה רובה ככולה מאז 1996 תחת שלטון הרשות הפלסטינית).
את מוכנותם של “שוחרי השלום” לשאת בסיכונים הכרוכים בנסיגות נוספות הם מנמקים בהסתמכות על יכולות צה”ל. בעיניהם, צה”ל הוא הכוח החזק באזור ועוצמתו מאפשרת את נטילת הסיכונים כי “אם אחרי הנסיגה ייווצר איום – צה”ל יוכל לטפל בו ביעילות”.
המציאות מלמדת על מגבלות היסוד בהנחה זו. גם אם צה”ל יוטל למערכה וידו תהיה על העליונה, במציאות של מטחים מסיבים וממושכים של רקטות/טילים על עורף מדינת ישראל כרוכה עצם ההחלטה להפעילו בשיבוש עמוק של שגרת החיים במרכזי ישראל – וזה סיפור שלא בקלות נכנסים אליו.
הכרה במגבלות הכוח צריכה להוות, בהיבט זה הסיבה העיקרית לשינוי מהותי בנכונותה של ישראל לנטילת סיכונים הכרוכים בנסיגות נוספות.
המאמר התפרסם ב ישראל היום ב-13.11.19
*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.