מבט מבס”א מס’ 634, 5 בנובמבר 2017
תקציר: קיימת אי-וודאות בדבר בשלותה הטכנולוגית של צפון קוריאה לשגר טילים נושאי ראשי קרב גרעיניים העלולים לפגוע בארה”ב. זאת חרף היכולת המפתיעה שהפגינה בחודשים האחרונים בשיגורי טיל Hwasong-14 והניסוי הגרעיני העוצמתי, שהצביעו על התקדמותה המהירה ליעד זה. מנוע השלב הראשון של Hwasong-14 הינו רכיב קריטי להפעלתו כטיל בליסטי בין-יבשתי מבצעי. קיימים סימני שאלה כיצד פיונגיאנג השיגה אותו, כמה מנועים שלו מצויים ברשותה, והאם היא מסוגלת לייצרם בעצמה. אי-וודאויות אלה מטרידות גם בהקשר האיראני, ולאור השלכותיהן על האפשרות לנטר ולמנוע הפצת טכנולוגיות נשק השמדה המונית ברחבי העולם.
למרות פעילותה המתמשכת של צפון קוריאה בפיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח בשנים האחרונות, הצלחתם הבלתי מבוטלת של שני ניסויי השיגור של הטיל הבליסטי הבין יבשתי Hwasong-14 ב-4 וב-28 ביולי, ושל הניסוי הגרעיני העוצמתי ב-3 בספטמבר הפתיעה וזעזעה את העולם, ובפרט את ארה”ב. זאת בשל התרחיש המפחיד אשר החל לקרום עור וגידים לפיו ביכולתה של פיונגיאנג לפגוע ביבשת האמריקנית בנשק גרעיני או שהיא קרובה לכך מאוד. לזעזוע תרמו גם פרסום ה”וושינגטון פוסט” ב-8 באוגוסט, לפיו בקהיליית המודיעין האמריקנית סבורים כי צפון קוריאה ייצרה בהצלחה פצצה גרעינית “ממוזערת” שניתן להתקינה בראש קרב של טיל בליסטי, ובכך היא חוצה את סף הגעתה להיות מעצמה גרעינית; ולחילופין ההצהרות המתלהמות מצד פיונגיאנג וביניהן לאחרונה (16 באוקטובר) של סגן שגריר צפון קוריאה באו”ם לפיה “מרבית שטח ארה”ב נמצא בטווח האש של ארצנו”.
חרף התמונה המאיימת, נראה כי כושרה הגרעיני של צפון קוריאה מצוי עדיין בתחום העמימות, ועדיין עומדים על הפרק סימני השאלה הבאים: היחס בין טווח הטיסה של Hwasong-14 לבין משקל המטען הייעודי שהוא מסוגל לשאת; משקלה וממדיה של הפצצה הגרעינית שצפון קוריאה פיתחה עד כה, והיכולת להתקינה בראש הקרב של הטיל; האם צפון קוריאה פיתחה “גוף חודר” (reentry vehicle להלן RV) המסוגל לשרוד את חזרתו לאטמוספרה לקראת פגיעתו ביעד; מידת דיוק פגיעת הטיל במטרתו; מקורו של מנוע השלב הראשון fi של הטיל – מנועו העיקרי, כמות המנועים מסוג זה שברשות צפון קוריאה, ומידת כושרה לייצרם באופן עצמאי.
לדעת מהנדס החלל האמריקני ג’ון שילינג, במאמרו מ-10 ביולי באתר 38 NORTH, Hwasong-14 עדיין אינו אמין ועדיין אינו מסוגל להגיע לאלסקה או להוואי. רק בעוד שנה עד שנתיים של ניסויים ופיתוח נוספים ייתכן שיוכל לשאת ראש קרב גרעיני למטרות בחוף המערבי של ארה”ב. במאמר מ-11 באוגוסט בכתב העת Bulletin of the Atomic Scientists ניתחו החוקרים תיאודור א’ פוסטול, מרקוס שילר ורוברט שמוקר את נתוני מסלולי טיסתם של שני שלבי הטיל בשיגורי ה-4 וה-28 ביולי. לפי חישוביהם, אם Hwasong-14 יישא מטען ייעודי המכיל פצצה גרעינית, ספק אם יוכל לפגוע אפילו באלסקה. זאת מפני שהטילים ששוגרו בניסויים אלה נשאו מטען ייעודי מוקטן מאוד יחסית למשקלו של ראש קרב גרעיני, וכידוע – ככל שהמטען הייעודי של הטיל כבד יותר, כך מתקצר טווח טיסתו. אך ד”ר ג’ונתן מקדואל, מומחה לשיגורי לוויינים במרכז הרווארד לאסטרופיסיקה על שם סמיטסון, חולק על מסקנתם, כפי שצוטט בכתבה ב- VOA(Voice of America) מ-3 לאוגוסט. לטענתו, אם Hwasong-14 ישוגר במסלול בעל זווית נמוכה מזו של שיגורי ה-4 וה-28 ביולי, הוא יוכל לשאת מטען ייעודי אפילו לטווח 11,000 ק”מ, ויוכל לפגוע כמעט בכל מדינות ארה”ב. זאת, בזכות הדחף הגבוה של מנוע השלב השני של הטיל שיאפשר “קצת יותר דחיפה”.
ברם, אף שמשקלה וממדיה של הפצצה הגרעינית שבכוונת צפון קוריאה להתקין בראש הקרב של Hwasong-14 הינם בבחינת נעלם הנתון להשערות שונות, פוסטול, שילר ושמוקר טוענים, תוך התבססות על הנחה שהפצצות הגרעיניות שצפון קוריאה פיתחה מכילות ליבת אורניום מועשר ומשקלן כ-500 ק”ג, כי אם Hwasong-14 יישא מטען ייעודי המכיל פצצה גרעינית ספק אם יוכל לפגוע אפילו באלסקה. אולם ידוע שלפחות חלק מהפצצות הגרעיניות הצפון קוריאניות מכילות ליבת פלוטוניום ולכן משקלן נמוך בשיעור משמעותי. כמו כן, הניסוי הגרעיני שבוצע ב-3 בספטמבר הצביע על התקדמותה המהירה של פיונגיאנג בפיתוח נשק גרעיני, ועל סבירות הצלחתה במזעור הפצצה. בתמונות שהפיצה סוכנות הידיעות הצפון קוריאנית KCNA צולם מנהיג צפון קוריאה, קים ג’ונג-און, לפני הניסוי מביט בהתקן גדול דמוי בוטן שצבעו כסוף, לפי KCNA הוא צפה “בטעינת פצצת מימן בטיל הבליסטי הבין-יבשתי החדש”. בסמוך הוצג על הקיר שרטוט חתך ראש הקרב של הטיל ובתוכו ההתקן שבתצלום. אמנם ההתקן דומה לפצצה התרמו-גרעינית האמריקנית מדגם W87, אך יש לציין שנתוני ראש הקרב האמריקני W87, שצורתו כצורת חרוט הם: קוטר בסיס החרוט 56 ס”מ, אורך 180 ס”מ ומשקל של 200 עד 270 ק”ג. זאת בהשוואה להתקן ולראש הקרב שהוצגו בתצלומי KCNA הנראים גדולים יותר, וסביר שמשקלם רב יותר. כמו כן, ייתכן שההתקן שבתצלומים הינו מודל בלבד. זאת ועוד, אין ודאות שבניסוי ה-3 בספטמבר הופעל התקן נפץ גרעיני זהה להתקן המופיע בתצלומים. ברם, סביר מאוד כי הניסוי בוצע בהתקן בעל ליבת פלוטוניום ולא אורניום מועשר, שתוגבר באיזוטופים של מימן. לכן קשה להסיק מתצלומיKCNA מסקנות לגבי משקל הפצצה הצפון קוריאנית, ומידת השפעת המשקל על טווח הטיסה של Hwasong-14. ג’ושוע פולאק, עורך ה-Nonproliferation Review, אמר בהתייחסותו לניסוי: “בהתחשב בקרבת הזמנים בין הצגת ההתקן לבין הניסוי בפועל, לא אופתע אם ההתקן היה אמיתי… יש להם סיבות טובות להציג במדויק את מה שהשיגו, מכיוון שהם מנסים לשפר את אמינותם. אני נותן להם במקרה זה ליהנות מהספק”.
אחת הבעיות בפיתוח טילים בליסטיים בין-יבשתיים הינה שרידות הגוף החודר (RV) זאת בשל התנאים הסביבתיים הקשים – טמפרטורות קיצוניות של אלפי מעלות ולחץ האטה רב, המופעלים עליו בעת חדירתו מחדש לאטמוספירה בדרך למטרתו. כדי להגן על הטיל יש לכסותו במגן חום אבלטיבי (ablative heat shield), שכתוצאה מהתכת הציפוי או התאיידותו, אנרגיית החום מתפזרת לאטמוספרה. ספק אם צפון קוריאה פיתחה מגן חום אמין ל-RV. לאחר השיגור ב-4 ביולי נטען בתקשורת הצפון קוריאנית שהניסוי הוכיח את עמידותה-RV של Hwasong-14, אך לפי חבר וועדת הפרלמנט למודיעין של דרום קוריאה, סוכנות המודיעין של ארצו מעריכה כי צפון קוריאה טרם רכשה מיומנות מספקת בטכנולוגיה זו, מכיוון שאין בידה מתקני ניסוי מתאימים כגון מנהרות רוח(wind tunnels). גם במאמרם של פוסטול וחבריו משתמע כי הם מטילים ספק אם הצפון קוריאנים השתלטו על טכנולוגיית RV. חיזוק כלשהו לטענתם ניתן למצוא בסרטון רשת השידור היפנית NHK, שהראה כי בשיגור ב-28 ביולי בסוף טיסתו של ה-Hwasong-14, ליד האי היפני הוקאידו, הוא כנראה התפרק וחלקיו נפלו לים. גם מייקל אלמן (Elleman) שצוטט בכתבת VOA מ-3 באוגוסט, טען שלפני שהטיל חזר ארצה נראו נופלים ממנו עצמים קטנים זוהרים, כנראה בשל התפרקותו בטרם זמנו, וכי “ה- RVשל Hwasong-14 לא שרד במהלך הניסוי השני”. בסיכומו של דבר, גם אלמן וגם מקדואל סבורים כי הטכנולוגיה הצפון קוריאנית טרם הבשילה עד כדי איום גרעיני ממשי על ארה”ב.
בכתבת אנקיט פנדא ב-The Diplomat מ-12 באוגוסט, מוצגת הערכת CIA כי ה- RVשל Hwasong-14 לא שרד בניסוי ה-28 ביולי כתוצאה מהגבהת הטיל למסלול טיסה גבוה מדי של כ-3,700 ק”מ דבר שגרם לחזרתו לאטמוספרה בזווית תלולה שהאיצה את מהירותו וגרמה לחימום יתר של פניו. לפי הערכה זו טכנולוגיית ה-RV הצפון קוריאנית התקדמה דיה כדי לאפשר את שיגור הטיל במסלול נמוך יותר הצורך אנרגיה מינימלית אשר מצמצם את התחממות ה-RV. כפועל יוצא, הטיל יוכל לפגוע במטרות ביבשת ארה”ב. כהוכחה לכך, מציינת הכתבה, שבניסוי ה-4 ביולי שוגר הטיל לגובה 2,800 ק”מ, וניתן היה להבחין כי ה-RV שרד לפחות בגובה של כקילומטר בטרם חזרתו ארצה.
הפרמטר המגדיר את דיוק פגיעת הטיל במטרתו הינו CEP (Circular Error Probabjlity), רדיוס העיגול סביב המטרה בו קיימת הסתברות של 50% פגיעה במטרה. הערכות ה-CEP של Hwasong-14 נעות בין 30 ק”מ ל-3 עד 5 ק”מ. לפי CEP של 30 ק”מ, אם הוא ישוגר כדי להשמיד את לוס אנג’לס, קיים סיכוי גבוה שלא ייגרם לעיר כל נזק. אולם לגבי CEP של 5-3 ק”מ, אף אם הטיל יחטיא את מטרתו הוא עלול לגרום לאלפי אבדות בעיר.
בהסתמך על תצלומי Hwasong-14, ובפרט התצלום בו הוא נישא על משגר טילים בליסטיים נייד מתוצרת סין, שאורכו ידוע, זיהו פוסטול, שילר ושמוקר כי מנוע השלב הראשון של הטיל הוא מדגם RD-250. המנוע, בעל דחף של כ-80 טון, תוכנן ברוסיה בתאגיד NPO Energomash בשנות השישים של המאה הקודמת עבור טילR-36 – עמוד השדרה בארסנל הטילים האסטרטגיים של ברה”מ בתקופת “המלחמה הקרה”, וייצורו הועבר למפעל Yuzhmash שבאוקראינה. במחקר שלל מייקל אלמן, מומחה טילים של International Institute for Strategic Studies, שפרטיו פורסמו ב-14 לאוגוסט ב-ניו יורק טיימס, התמקד במפעל Yuzhmash כמקור להעברת RD-250 לידי צפון קוריאה. זאת, על רקע הקשיים הכלכליים אליהם נקלע המפעל האוקראיני מאז התערערות היחסים בין רוסיה לבין אוקראינה בשל סוגיית חצי האי קרים ב-2014. זיהויו כי מנוע השלב הראשון של Hwasong-14 (שגם הותקן כמנוע הטיל החד-שלבי לטווח בינוני Hwasong-12) הינו מדגם RD-250 הסתמך על ממצאי של המהנדס הגרמני נורברט בריגה שפורסמו ב-17 ביולי. בריגה התייחס לתמונת וידאו ששוחררה לפרסום על-ידי צפון קוריאה אשר בה צולם קים ג’ונג-און בסוף ספטמבר 2014 בהיותו צופה בצידו האחורי של מנוע רקטי חדשני בעת ביצוע ניסוי קרקעי. המנוע צוין כ”גדול והעוצמתי ביותר עד כה”. בריגה בחן את תצלום המנוע בהשוואה לשרטוט המנוע המיוצר במפעל Yuzhmash ומצא התאמה טובה מאוד בצורתם ובממדיהם וגם במיקומם של ארבעת מנועי הנחייה (steering engines) מדגם vernier שמסביב למנוע השלב הראשון, שמטרתם להכניס את הטיל למסלולו לאחר השיגור. אולמן לא שלל את האפשרות שגם תאגיד NPO Energomash הרוסי היה מעורב בהעברת הטכנולוגיה לצפון קוריאה. הוא נתמך במסקנתו גם בממצא שגילו חוקרי האו”ם בעקבות מאסרם באוקראינה ביולי 2011 של שני צפון קוריאנים שניסו לגנוב מידע סודי בתחומי מערכות טילים מתקדמות, מנועי טילים המתודלקים בדלק נוזלי ועוד.
לפי אולמן, נובעות מכאן השאלות הבאות: כיצד הועברה הטכנולוגיה של המנוע לצפון קוריאה, והאם האוקראינים ממשיכים לסייע לצפון קוריאה בתחום זה.
בעקבות הפרסום ב-NYT התפתחו חילופי האשמות בין מוסקבה לבין קייב בדבר האחריות להגעת המנוע לצפון קוריאה. וולודימיר גרויסמן ראש ממשלת אוקראינה, טען כי הפרסום הינו “הסתה”, ואילו אולכסנדר טורצ’ינוב, מזכיר המועצה הלאומית לביטחון והגנה של אוקראינה, הגדיר זאת כ”קנוניה של המודיעין הרוסי”. סוכנות החלל האוקראינית מסרה כי כל המנועים שיוצרו במפעל Yuzhmash נועדו לתוכנית החלל של רוסיה, שברשותה מצויים כיום המנועים שיוצרו במפעל האוקראיני וגם תיעוד ושרטוטי המנועים. זאת ועוד, כדי להזים את הפרסום ב-NYT הציגו שירותי הביטחון האוקראינים בפני CNN סרטון ומידע מפורט על מבצע “עוקץ” שביצעו ביולי 2011 על מנת ללכוד את שני המרגלים הצפון קוריאנים שניסו לגנוב מידע סודי על מערכות טילים בליסטיים. הם אף אפשרו ל-CNN לפגוש את שני המרגלים, שנכלאו בכלא Zhytomyr למשך 8 שנים. אך מנגד, סגן ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי רוגוזין קבע כי “העתקת מנועי הטיל על-ידי צפון קוריאה לא הייתה אפשרית ללא מומחים אוקראינים”. כמו כן כחלק ממאמצי התעמולה, ב-18 באוגוסט הוצג באתר הרוסיRussia Insider סרטון שבו בתעלול התחזות לטורצ’ינוב, הוליכו שולל את מנהל מפעל Yuzhmash, אשר בתמימותו הודה שהמפעל ניהל קשרים עם צפון קוריאה במשך 14 שנה, אף כי המעיט בהיקפם.
מנגד, איש קהיליית המודיעין האמריקנית מסר לרויטרס: “יש בידינו מודיעין המאפשר לשער כי צפון קוריאה אינה תלויה ביבוא מנועים… אנו מעריכים כי יש להם יכולת לייצר את המנועים בעצמם”. על סמך זאת טען אנקיט פנדא בכתבה מ-16 באוגוסט, כי המנועים מיוצרים בצפון קוריאה במסגרת פיתוח משותף עם איראן. כסיוע לכך, הוא הסתמך על דיווח מנובמבר 2013 של מחלקת האוצר האמריקנית לפיו קבוצות טכנאים איראניים מארגון SHIG- הקבוצה התעשייתית על שם שאהיד חמאת, השייך למשרד ההגנה האיראני ומופקד על תוכנית הטילים הבליסטיים, הגיעו בחשאי לצפון קוריאה ב-2013 כדי לפתח מנוע חדש בעל דחף 80 טון (והכוונה ל-(RD-250, במשותף עם עמיתיהם הצפון קוריאנים. עוד יש לציין, לפי רויטרס (12 באוקטובר), למכונות הממוחשבות CNC נועד תפקיד קריטי בייצור רכיבים לתוכניות הנשק הגרעיני והטילים הבליסטיים של פיונגיאנג. חלק מהמכונות הוברחו בחו”ל, לדוגמה מכונה של חברת ABB השוויצרית, וחלקן מייצור מקומי באמצעות “הינדוס לאחור”.
מנוע השלב השני של Hwasong-14 הינו R27, שפותח ויוצר תחילה במפעל Makeyev הרוסי עבור הטיל SS-N-6, טיל בליסטי המשוגר מצוללת. כמות מסוימת של מנועים וטכנולוגיית המנוע הועברו לצפון קוריאנים, שהתאימו את המנוע להתקנתו בטיל הבליסטי לטווח בינוני Hwasong-10 (המכונה גם Musudan או (BM-25. טיל Hwasong-10 נחשף לראשונה במצעד בפיונגיאנג ב-2010, אך ניסויי השיגור שלו לא צלחו עד כה. על פי המדווח, הטיל הבליסטי האיראני ח’וראמשאר שהוצג לאחרונה באיראן, הינו העתק Hwasong-10 הצפון קוריאני.
אי-הוודאות בדבר יכולתה הגרעינית של צפון קוריאה מטרידה מאוד בשל איומיה על ארה”ב, דרום קוריאה ויפן והחשש להתלקחות מלחמה במזרח אסיה. אך יש לכך השלכות אפשריות גם בהקשר האיראני, וכן בשל תחושת חוסר האפקטיביות בניטור ומניעת תפוצת טכנולוגיות נשק השמדה המונית ברחבי העולם.
* סא”ל (מיל’) ד”ר רפאל אופק הוא מומחה בתחום הפיזיקה והטכנולוגיה הגרעינית. ששימש כאנליסט בכיר בקהילת המודיעין הישראלית.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.