מבט מבס”א מס’ 659, 27 בנובמבר 2017
תקציר: במסעו באסיה, בחודש נובמבר 2017, עסק נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, בנושאים ביטחוניים-מדיניים לצד נושאים כלכליים מגוונים. איומי הגרעין של צפון קוריאה הטילו כמובן את צילם על המסע, אך הנושאים הכלכליים היו הסעיף השני בחשיבותו וחלק מההתמודדות עם האיום. לאורך הביקור הצליח הנשיא האמריקני לשמור על יחסים טובים עם כל מדינות האזור ואף לחזק את היחסים עם אחדות מהן, אולם בהתחשב באמירותיו הלא קוהרנטיות ביחס למתיחות הסוררת באזור מזרח אסיה בין סין ומדינות קטנות יותר, לא בטוח שהמצב יוכל להימשך לאורך כל שנות כהונתו.
במסעו באסיה, בחודש נובמבר 2017, עסק נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, בנושאים ביטחוניים-מדיניים לצד נושאים כלכליים מגוונים. הביקור נמשך כשנים עשר יום וכלל ביקורים ופגישות ביפן, דרום קוריאה, סין, וייטנאם והפיליפינים. איומי הגרעין של צפון קוריאה הטילו כמובן את צילם על המסע, אך הנושא הכלכלי היה ללא ספק סעיף חשוב ולעיתים קרובות היווה דרך להתמודדות עם האיום אשר נושא בחובו מרכיבים כלכליים משמעותיים.
המסע נפתח בביקור ביפן, בפגישה השישית במספר בין ראש הממשלה שינזו אבה לבין טראמפ, מאז בחירתו לנשיאות לפני שנה. כבר בפגישה זו הסתמן עירוב בין התחומיים הכלכליים והמדיניים-ביטחוניים, כשטראמפ הציע לאבה שיפן תרכוש מערכות הגנה האמריקניות מתקדמות וכך תוכל ליירט בצורה טובה יותר את הטילים הצפון קוריאניים. הנשיא, רצה לא רק למגר את איומי הטילים של צפון קוריאה, אלא גם ללחוץ על יפן להקטין את הגירעון המסחרי שלה מול האמריקנים, טראמפ ניסה לעודד את עמיתו היפני לעשות זאת תוך רכישת ציוד צבאי המיוצר באמריקה. גירעון הסחר בין המדינות מוערך בכ-69 מיליארד דולר, השני בגודלו אחרי גירעון הסחר בין ארה”ב לבין סין.
מיפן עבר טראמפ לדרום קוריאה, בה נפגש עם מקבילו מון ג’יאה-אין, ונאם בפני האסיפה הכללית. נושא ההתמודדות מול איומי הצפון היוו את מרכז העיסוק בשיחות בין המנהיגים. אך גם במקרה זה היה העיסוק משולב בהיבט כלכלי: לשכת הנשיא הדרום קוריאני מסרה שהצדדים החלו במגעים לחתימה על הסכם למכירת ציוד צבאי אמריקני לדרום קוריאה. בין השאר דובר על צוללות בעלות יכולות גרעיניות ואמצעי מעקב שיאפשרו לדרום לעקוב אחר השכנה הסוררת מצפון.
התחנה הבאה במסע הייתה סין, שכצפוי, משכה את מרבית תשומת הלב. טראמפ עשה מאמצים ניכרים לטשטש את הביקורות החריפה שהשמיע בזמן קמפיין הבחירות ובמספר הזדמנויות מאז בחירותו. לפני הביקור הוא הרבה לבקר את המבנה הכלכלי הסיני, תקף בחריפות את גירעון הסחר בין המדינות, גינה את ה”מניפולציות” שסין עושה לטענתו במטבע שלה, ואף האשים את הסינים ב”אונס הכלכלה האמריקנית”. ימים ספורים לפני הביקור שינה טראמפ את טון הדיבור שלו והילל את הנשיא הסיני: “אפשר לקרוא לו עכשיו מלך סין”, גם במהלך הביקור עצמו המשיך טראמפ באותה גישה וכינה את סין “מנוע הצמיחה החשוב ביותר לכלכלה העולמית”.
הביקור בסין עסק בנושאים כלכליים ומדיניים-ביטחוניים, אך במקרה זה, בשונה מיפן ודרום קוריאה לא היה כל שילוב בין הנושאים. קרי, הנשיאים שוחחו על נושאים מדיניים-ביטחוניים כגון צפון קוריאה, ים סין הדרומי ועוד, ולצד זאת עודדו השקעות הדדיות וחיזוק ביחסי המסחר – אך ללא שילוב בין הנושאים בדמות מכירת ידע ביטחוני או אמצעים ביטחוניים. מצב ייחודי זה, בו שתי שותפות סחר משמעותיות כל כך האחת לחברתה נמנעות מלהחליף ביניהן ידע הקשור לנושאים ביטחוניים ואף מגבילות את בנות בריתן לעשות כן, מחייב אותן לתשומת לב מיוחדת ולמנגנוני פיקוח יעילים. יתרה מזאת, לפי פרסומים שונים לא רק שהן אינן משתפות ידע ביטחוני, הן אף עושות שימוש האחת כנגד חברתה בכלים ביטחוניים-מודיעיניים גם לצרכים כלכליים. למרות זאת, בביקורו הנוכחי ניסה טראמפ להראות שהדבר אפשרי, ואפשר לנסות להיות “חברים” בלי לשתף אחד את השני בהכל.
משרד המסחר האמריקני פרסם רשימה של כ-37 עסקאות שנחתמו במהלך הביקור בין חברות וארגונים בארצות הברית ובין חברות סיניות. ההיקף הכספי המוערך של העסקאות הוא כ-253 מיליארד דולר. “העסקים האמריקניים הם החדשנים ביותר בעולם”, הכריז שר המסחר האמריקני וילבר רוס בטקס חתימת ההסכמים. “בהינתן גישה, הם יכולים להתחרות בכל אחד. אני מאמין שההסכמים יספקו בסיס איתן לקשר חזק, חופשי, הוגן והדדי יותר בין ארה”ב לבין סין. היה זה כבוד גדול לחתום על ההסכמים היום בנוכחות הנשיא טראמפ ונשיא סין שי ג’ינפינג”.
הצלחת הביקור בסין לא עודדה את שאר המנהיגים באזור, שכן הדומיננטיות שטראמפ העניק לסין איננה מטיבה עמן. כבר שנים ארוכות שמדינות האזור חוששות מעוצמתם הגוברת של הסינים, שעשויה להביא לחיזוק שליטתם באזור כך שלא יינתן להן פתחון פה בכל נושא כלכלי או מדיני הקשור ביבשת אסיה. הסכסוך המתמשך בים סין הדרומי הוא התממשות החששות הללו.
בתום הביקור בסין יצא הנשיא טראמפ לווייטנאם, להשתתף בוועידת שיתוף הפעולה הכלכלי של אסיה והאזור הפסיפי. בנאומו בוועידה הרבה הנשיא לכנות את האזור “הינדו-פסיפיק”, כינוי שמדגיש את מקומן של הודו ואוסטרליה כחברות בכירות באזור לצד סין וכמשקל נגד לעומתה. מסר זה מתנגש כמובן עם הגישה שהוביל טראמפ בביקורו בסין, כמו גם העובדה שבביקורו בוויאטנם הציעה לתווך או לסייע להאנוי לקבל את חלקה בים סין הדרומי בניגוד לעמדתה של סין שמתנגדת לכל התערבות חיצונית בסכסוך.
בוועידה המשיך הנשיא להוביל את הגישה הבדלנית המתנגדת להסכמים כלכליים אזוריים שכן בראייתו, ארצות הברית תמיד נמצאת בצד המפסיד של ההסכמים. נדמה שמנהיגי האזור, עם סין ובלעדיה, מנסים לבנות הסכמים כאלו ללא מעורבות אמריקנית, לפחות לעת עתה. בניגוד לגישה של טראמפ ולמדיניות “אמריקה ראשונה” הוא מסר לנשיא וייטנאם טראן דאי קואנג, שהמסחר בן הצדדים ימשיך להיות הוגן והדדי, גם אם גירעון הסחר נוטה בבירור נגד ארה”ב. יש לציין שהמסחר בין ארה”ב לווייטנאם הסתכם ב -89% מהתמ”ג של וייטנאם שנאמד בכ-120 מיליארד דולר בשנה שעברה. ייצוא של פריטים כגון חלקי רכב ומוצרי צריכה אלקטרוניים המיוצאים לארה”ב מסביר חלק ניכר מהצמיחה הכלכלית של כ-6% מדי שנה מאז 2012.
ביעדו האחרון במסע, מנילה בירת הפיליפינים, נפגש הנשיא האמריקני עם מקבילו המקומי רודריגו דוטרטה והשתתף בשתי וועידות אזוריות – וועידת מדינות מזרח אסיה וועידת התאחדות אומות דרום מזרח אסיה – ארה״ב. גם בפגישה עם דוטרטה עלה הנושא הכלכלי, אך בהיבט של סיוע ביטחוני בסך של כ-164 מיליון דולר שהכריז הנשיא האמריקני כי יעביר למקבילו הפיליפיני. בסיום ביקורו אמר הנשיא כי: “עכשיו יש לנו יחסים מאוד מאוד טובים עם הפיליפינים, וזה פחות חשוב לסחר אך חשוב מאוד מן ההיבט הביטחוני”. הנשיא מסר שמלבד העסקאות בין סין לבין ארצות הברית, נחתמו עסקאות נוספות עם שאר מדינות האזור בסך כולל של כ-50 מיליארד דולר. ההשוואה בין הסכומים מדגישה יותר מכול את חשיבותה הכלכלית של סין לאמריקנים לעומת חשיבות הקשר הכלכלי עם שאר מדינות מזרח אסיה.
אפשר להגדיר את מסעו של טראמפ כמוצלח עבור כל הצדדים, או לכל הפחות ככזה שלא הוביל למבוכות למי מהמשתתפים. הנשיא הגדיר זאת במילותיו שלו: “השגתי [לאמריקה] ולי חברים טובים חדשים”, בהתייחס למנהיגי המדינות. הנשיא הצליח לשמור על יחסים טובים עמם לאורך הביקור, אך לא בטוח שהמצב יוכל להימשך לאורך כל שנות כהונתו. אם יאפשר לסין להמשיך להתחזק ולתפוס את מקומם של האמריקנים בהסדרים הכלכליים הבין-לאומיים באסיה, מדינות אסייתיות נוספות יחפשו את קרבת בייג’ינג על חשבונה של וושינגטון הרחוקה והמסתגרת. מה יעשה הנשיא טראמפ במצב כזה? או שימשיך לסגת ולהסתגר בתוך גבולות ארה”ב, או שיבנה מערכת חדשה וחזקה של מנופי לחץ על סין, ויחזק את המעמד האמריקני באזור הקריטי כל כך בזירה הכלכלית הגלובלית של המאה ה-21.
* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר בפורום קהלת וחוקר אורח באוניברסיטת שנחאי.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.