חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו

מאת ספטמבר 17, 2018
Drawing of Benjamin Netanyahu by Chaim Topol via Wikimedia Commons

מבט מבס”א מס’ 951, 17 בספטמבר 2018

כבוד ראש הממשלה אבקש לפנות אליך באופן אישי וישיר.

אזרחי ישראל מתברכים בכך שזכית בעשר השנים האחרונות לשאת בתפקיד ראש הממשלה. ניתן בקלות לדמיין תרחיש בלהות היכן היו עלולות להימצא ההתיישבות ומדינת ישראל לו בעשר השנים האחרונות היו יריביך לדרך מנהיגים את המדינה. לא ניתן להתעלם מהתנהלותך האיתנה והמחושבת כנגד “מתווה השלום” שניסה להכתיב לך נשיא ארה”ב ברק אובמה. זכויותיך בעניין זה רבות וראויות להערכה.

ויחד עם זאת, משהו בסיסי בהתנהלותך מעורר דאגה. הביקורת על הקפאת הבנייה בירושלים וריסון היקף הבנייה ביהודה ושומרון אינה חדשה. היא גוברת עם ניפוץ כל גל ציפיות לאישור תוכניות בנייה נרחבות בשטחים אלה. לא עצם אי-היכולת לממש את מלוא הציפיות מחולל את הביקורת: מנהיג בשר ודם לעולם לא יוכל לממש את מלוא ציפיות בוחריו. אלא שקיים כאן סוג של חשד שמא ביסוד עמדתך לגבי שאלת ארץ ישראל אתה מובל על-ידי גישה שונה מזו שהנחתה במאה השנים האחרונות את מפעל ההתיישבות.

ברור כי מידע משמעותי המצוי באורח בלעדי בידיך כראש ממשלה מכתיב לך התנהלות זהירה גם בעניין הבנייה. אך החרדה ביחס להתנהלותך נובעת מכך שרבים מצעדיך נראים כמבטאים תפיסת עולם אחרת בשאלת היסוד לגבי הכיוון אליו צריכה לחתור ממשלת ישראל בפעולותיה לעיצוב המרחב בין הירדן לבין הים.

במבט תכנוני ארוך טווח, פעולות ממשלתך בתחום הבנייה מזמינות בירור ביקורתי. מגמות התכנון העיקריות שלה מבטאות מגמה ברורה לדחיקת עם ישראל למרכז הצפוף של רצועת החוף וגוש דן. לקראת שנת 2040 הונחו הרשויות לתכנן 2.6 מיליון דירות שכולן בתחום הקו הירוק. מחוז ירושלים בלבד נדרש לתכנון 300,000 דירות, כולן בגבולות הרשמיים של מדינת ישראל. הנחייה זו דוחפת את ירושלים מערבה אל הריאה הירוקה של הרי יהודה ומנוגדת לצורך הלאומי במימוש פוטנציאל המרחב הפתוח מזרחית לירושלים, אל מעלה אדומים וים המלח. תוכניות הבנייה הקיימות זה מכבר מייעדות את העיר בית שמש ל-350,000 איש. זו תוספת משמעותית למגמה המאיצה את תנועת כף המאזניים של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לכיוון גוש דן. על אדמות מחנות צה”ל ומערכת הביטחון המתפנות באזור המרכז – צריפין, סירקין, גלילות ותע”ש רמת השרון – צפוי בינוי של מאות אלפי דירות נוספות, מגמה שתוסיף לגוש דן הצפוף עוד כמיליון איש.

מגמות אלה מסוכנות לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל בשני היבטים: הראשון ביטחוני, השני כרוך בצורכי השליטה הריבונית במרחב, במיוחד במרחבי הספר הנתונים במאבק. במודעות להיבטים אלה דרש ראש הממשלה דוד בן-גוריון לאחר מלחמת העצמאות את פיזור האוכלוסייה.

המציאות הפשוטה היא שמאות האלפים שירכשו דירותיהם במרחבי הביקוש הצפופים ברצועת החוף ובגוש דן יכו שורש וישתקעו שם לדורות. תנופת צמיחת האוכלוסין המבורכת במדינת ישראל אכן מחייבת את ממשלתך להענקת פתרונות דיור בר השגה. אלא שרשויות התכנון מציעות בנייה היכן שניתן, ללא ביטוי להכוונה אישית שלך למגמה תכנונית רצויה לטווח הארוך. בתוך כך, מתקבעות מגמות שוק רבות עוצמה שלא בקלות ניתן יהיה לשנות את כיוונן. הסכנה היא כי ביום בו תיווצר ההזדמנות לבנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון ובקעת הירדן הביקוש עלול להיות מצומצם עד כדי זניח.

לאור לקחי חצי יובל להסכמי אוסלו, ומתוקף חובתה של ממשלתך לעיצוב המרחב הגיאוגרפי במבט תכנוני ארוך טווח, יש מקום לצפות ממך שתניח מתווה לתוכנית אב לבנייה המבוססת על לא פחות מקווי המתאר שקבע ראש הממשלה יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת (5.10.1995) בו הדגיש מספר עקרונות יסוד: אחיזה ישראלית ב”ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת זאב” ואחיזה בבקעת הירדן “בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה” – דהיינו מנהר הירדן עד קו אלון מורה, איתמר, בעל חצור.

במסגרת תפיסה זו סימן רבין את נחיצות המסדרונות המובילים לבקעת הירדן ובהם כביש 5 (ראש העין-אריאל-מעלה אפרים). במתווה זה, במקום 40,000 דירות הנבנות בראש העין ו-30,000 דירות המתוכננות להיבנות במרחב תע”ש רמת השרון, נדרשת בנייה רחבת היקף לחיבור ראש העין לאריאל ומשם לצומת תפוח. במקום מאות אלפי יחידות דיור העתידות להבנות ממערב לירושלים ברכס לבן ובהר חרת, רצוי להפנות את מאמצי הבנייה מזרחה מירושלים, בואכה ים המלח.

אדוני ראש הממשלה. אפשר להבין ולכבד את הריסון הזהיר בו אתה מתנהל, אבל בהעדר חזון תכנוני לטווח הארוך – כתוכנית אב המונחת על שולחנות משרתי הציבור בדרג המקצועי – המגמות המתפתחות מקבעות כיוון המותיר את מרחבי יהודה ושומרון כפרי בשל ליום שבו מדינת ישראל תאלץ חלילה להעבירו לידיים אחרות.

בחיזוק קווי המתאר המתקיימים כבר היום, ומתבטאים בפריסת ההתיישבות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן במקביל לשטחי  Aו-B הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית, נדרשות הנחיות תכנון על בסיס המגמות הבאות:

  • ביסוס ירושלים כעיר מטרופולינית על-ידי פיתוח תשתיות תחבורתיות ומוניציפליות היקפיות מגוש עציון למישור אדומים, מכמש, עופרה, וגבעת זאב.
  • מיצוי הפרוזדור הפתוח מירושלים לים המלח לבנייה רוויה של עשרות אלפי יחידות דיור.
  • פיתוח שדרה מזרחית למדינת ישראל מערד להר הגלבוע, תוך הפיכת בקעת הירדן עד קווי הרכס המזרחיים בשומרון, למרחב התיישבותי רציף.
  • ביסוס יישובי דרום הר חברון כמעטפת צפונית למטרופולין באר שבע.
  • סלילת כביש אורך במתכונת כביש 6 לאורך המדרגה של מדבר יהודה מערד בואכה מישור אדומים, והמשכו צפונה על בסיס ציר אלון עד בית שאן ועפולה (הנתיב מוכר בתוכניות כציר 80).
  • פיתוח הפוטנציאל ההתיישבותי בציר 5, ברצף מאלקנה לאריאל, תפוח, מגדלים, ומעלה אפרים.
  • ביסוס יישובי מערב בנימין ומערב השומרון כמדרגת אבטחה למישור החוף.

מגמות אלה מצויות כולן במרחבי שטח C והן תייצרנה מסגרת מעצבת להתארגנות הישות הפלסטינית במרחבי קיומה, בשטחים הנתונים מכבר בידיה.

לאיש ממשרתי הציבור ברשויות התכנון ובמנהל האזרחי לא הוצג חזון מעין זה כתוכנית עבודה. הדרך לשם אכן רצופה מכשולים ובוודאי רצוי להתחשב בהם ברגישות מדינית. אולם זהו חזון היסוד לאורו פעלו דוד בן-גוריון ומנחם בגין, ושאליו שאפו גם משה דיין, יגאל אלון ויצחק רבין. זו הדרך בה תמכו בוחריך והם מייחלים לראותך חותר בנאמנות למימושה.

 גרסה PDF

המאמר התפרסם ב ישראל היום ב-31 באוגוסט 2018.

 *אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים