חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

משבר הפלת המטוס הרוסי כנקודת היסט אסטרטגית

מאת אוקטובר 4, 2018
Vladimir Putin, photo via Office of the President of the Russian Federation

מבט מבס”א מס’ 966, 4 באוקטובר 2018

תקציר: הפלת המטוס הרוסי והמשבר שחוללה מחייבים בחינה מחודשת של המערכה המובלת בשנים האחרונות באמצעות חיל האוויר. המאבק למניעת התבססות כוחות איראניים בסוריה והתחמשות חיזבאללה בנשק “שובר שוויון” חייב להימשך, אולם למערכה על פי טבעה יש שלב שבו היא ממצה את עצמה. נדרש כנראה רעיון מערכה חדש שיתאים עצמו לאופק החדש ההולך ומוצב בימים אלה בידי מוסקבה.

המחלוקת בין ישראל ורוסיה בעניין האחריות להפלת המטוס הרוסי אינה נסובה ככל הנראה על עצם העובדות אלא על שאלת המסגרת: היכן ובאחריותו של מי החל התהליך שחולל את נקודת הכשל. מבחינת מוסקבה הכל התחיל בהחלטה הישראלית לתקוף באזור הרגיש ברצועת החוף בלטקיה, והשאלה מי לחץ בפועל על ההדק וגרם לנפילת המטוס היא משנית לכל היותר. מבחינת ישראל, שורש הבעיה היא הנוכחות הצבאית האיראנית הגוברת בסוריה ומאמציה של טהרן להעברת אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה. כאן טמונים זרעי המשבר האסטרטגי המונח בשעה זו לפתחה של ההנהגה הישראלית.

לצורך הבהרה, נתבונן במסקנות תחקיר חיל האוויר על אסון המסוקים בגבול לבנון בחורף 1997. בממד הטכני חשוב היה לברר את נהלי הטיסה שלא מנעו את ההתנגשות. בממד המערכתי-אסטרטגי, לעומת זאת, חשוב היה לברר שאלות נוספות, ובראש ובראשונה מה גרם להחלטת פיקוד הצפון להטיס לוחמים למוצבי העומק בדרום לבנון. במשוואת ניהול סיכונים פשוטה היה מתברר כי פוטנציאל הסיכון ממטענים בהובלת הלוחמים בנסיעה בצירים היה קטן משמעותית מפוטנציאל הסיכון הכרוך בנפילת מסוק עמוס לוחמים. לו נחקר האירוע מתוך מסגרת התייחסות רחבה יותר היו עשויות להתברר שאלות מהותיות וחיוניות להמשך ניהול המערכה, עד כדי בירור מחודש של תכלית החזקת כוחות צה”ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון.

כך גם לגבי מסגרת ההתייחסות לבחינת המשבר הנוכחי. אם מתמקדים באירוע כחקירת כשל טכני, כתאונת רכבת שירדה ממסילתה, השאלה לאן הייתה הרכבת מיועדת להגיע אינה רלבנטית לתחקיר. בחקירת אירוע אסטרטגי, לעומת זאת, מהותם של התכלית והיעדים אותם ביקשה ישראל להשיג במשימת התקיפה בלטקיה ובמערכה הכוללת שהיא מנהלת בסוריה נדרשת בשעה זו כשאלת רקע הכרחית לבחינת המשך המערכה.

בהיבט זה, למאמץ ההתפייסות מול המערכת הרוסית יש כמובן תפקיד חשוב. אבל מעבר לו, הבירור העיקרי צריך להיעשות במערכת הביטחון הישראלית, בהכוונה מחודשת של הדרג המדיני. ממילא ישאף השלטון הרוסי לנצל את המשבר לצרכיו, ובירור כנה של הרצף העובדתי שחולל את המשבר יוותר ממנו והלאה. במורשתם השלטונית, בהנחלת המורשת הסובייטית, סיגלו במוסקבה מיומנויות עילאיות לספר את הנרטיב ההיסטורי והאקטואלי באורח המתאים להם. כפי שכתב ז’אן דניאל: “אין עוד מדינה בעולם שבה מייחס השלטון חשיבות כה עליונה להיסטוריה, לכתיבתה ולפירושה, כמו בברית המועצות, אין עוד ארץ שבה מסתייעים המנהיגים בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה כמכשיר להשגת מטרות פוליטיות… מובן מאליו שההנהגה המפלגתית מדינית תתערב במחקר ההיסטורי ותורה כיצד להתייחס למאורע מסוים”. המשך מגמות אלה במערכת הפוליטית הרוסית אינו מותירסיכוי רב לבירור עובדתי ענייני בין ירושלים ומוסקבה.

בתנאים אלה מחויבת ההנהגה הישראלית לבחינה מחודשת של התנאים החדשים. בראש ובראשונה נדרשת צמרת מערכת הביטחון לבחינת המשך הרלבנטיות של צורת המערכה המובלת בשנים האחרונות באמצעות חיל האוויר ברצף התקיפות בסוריה. המאבק למניעת התבססות כוחות איראניים בסוריה והתחמשות חיזבאללה בנשק “שובר שוויון” חייב להימשך, אולם למערכה על פי טבעה יש שלב שבו היא ממצה את עצמה. נדרש כנראה רעיון מערכה חדש שיתאים עצמו לאופק החדש ההולך ומוצב בימים אלה בידי מוסקבה.

גרסה PDF

גרסה מוקדמת של המאמר התפרסמה בליברל, אוקטובר 2018.

*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים