חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

סין וסוגיית הגרעין במזרח התיכון

מאת מאי 7, 2018
China's first nuclear bomb, photo via Wikimedia Commons

מבט מבס”א מס’ 824, 7 מאי 2018

תקציר: איומו של הנשיא טראמפ בדבר נסיגה אפשרית של ארצות הברית מהסכם הגרעין האיראני והאיום הסעודי כי אם איראן תמשיך בפיתוח נשק גרעיני אף היא תעשה כן, מטרידים ביותר את בייג’ינג.

עוד בתקופת מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הכריז דונלד טראמפ כי יש לבחון מחדש את הסכם הגרעין האיראני שנחתם ביולי 2015, ואף לפרוש ממנו במידה ולא יוכנסו בו “שינויים משמעותיים״. ב-13 בינואר האריך הנשיא טראמפ את תוקפן של ההקלות על טהרן והבהיר כי אם הסכם הגרעין לא יתוקן תוך 120 יום ארה”ב תפרוש ממנו. לדברי טראמפ, איראן “איננה עומדת ברוח ההסכם”, ווושינגטון לא תמשיך “בנתיב שסופו הוא יותר אלימות, יותר טרור ואיום ממשי של איראן גרעינית”.

בין אם יוכנסו שינויים בהסכם ובין אם הוא יבוטל, טהרן עלולה להאיץ את תכנית הפיתוח הגרעינית שלה. אחת מהמאוימות הראשונות מתוכנית זו היא השכנה הסונית ממערב – ערב הסעודית. ואכן, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן התריע בחודש מרץ כי אם איראן תמשיך לפתח נשק גרעיני גם ערב הסעודית תעשה כן.

נקודת המוצא בדיון ביחס בייג’ינג לתפוצה גרעינית בעולם היא העובדה שלסין יש נשק גרעיני, למרות שמאגר זה מוערך בכ-270 ראשי נפץ גרעיניים “בלבד”, הרבה פחות מארה”ב (6,450 ראשי נפץ גרעיניים) ורוסיה (6,600 ראשי נפץ גרעיניים). כך שסין אמנם אינה מעצמת-על גרעינית, אך היא אינה צריכה לחוש מאוימת ממדינות נוספות שיצטרפו למועדון הגרעיני. סין הינה אף אחת משש החתומות על הסכם הגרעין האיראני, אך הייתה פסיבית למדי בגיבושו.

מרוץ חימוש גרעיני במפרץ הפרסי בפרט ובמזרח התיכון בכלל אינו רצוי בעיניים סיניות. הדבר עלול – כמעט בוודאות – להוביל להתחממות הגזרה שתוביל לעלייה במחירי הנפט ולשיבוש באספקה. סין הינה צרכנית הנפט הגדולה בעולם. היא תלויה במידה רבה בנפט המגיע אליה מהמזרח התיכון והמהווה מעל חמישים אחוז מהנפט המיובא למדינה. עלייה במחירי הנפט תגרור עליות במחירי כל הסחורות וחוסר יציבות בשווקים, זעזועים העלולים להפריע במימוש יעדי הצמיחה של הממשל הסיני.

בייג’ינג מנהלת מערכת יחסים כלכלית ופוליטית טובה עם טהרן וריאד המשולבות בתוכניות עתידיות רבות של הממשל הסיני – החל ביוזמת הדגל של הנשיא הסיני שי ג׳ינפינג Belt and Road Initiative (BRI), דרך פרויקטים להקמת בתי זיקוק של חברות סעודיות בחופי סין, ועד לשוק האיראני שסין היא שותפת הסחר הבכירה והחשובה ביותר שלו. גם פרויקטים ותוכניות אלו עלולות להיפגע כתוצאה מהתגברות המתח באזור ולטרפד את יעדי הצמיחה הסיניים. יש לציין שלאיראן תפקיד מרכזי ביוזמת BRI, ופגיעה בה עלולה לאיים על הפרויקט שמזוהה יותר מכל עם הנשיא הסיני. טהרן מצידה אינה מחכה להחלטתו של הנשיא האמריקני ויו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט מסר כי “אנו צריכים לחזק את היחסים שלנו עם מדינות חשובות כמו סין ורוסיה, שגם הן כפופות לסנקציות של ארה”ב ונאלצות להתמודד עם אתגרים משמעותיים ממדינה זו”.

במהלך המרוץ לנשיאות ארצות הברית לעגו התועמלנים הסינים לטראמפ “כפזיז וחסר אחריות”, תוך ניסיון לנצל את השתתפותו להגחכת השיטה הדמוקרטית ולהאדרת שיטת הממשל בסין אשר לתפיסתם מכשירה את מנהיגי העתיד לאורך זמן ולא מאפשרת גחמות פוליטיות מהסוג שמייצג טראמפ. מאז, ועל אף היחס המכבד שהפגינו הצדדים בזמן הביקורים ההדדיים, נשמר יחס של בוז כלפי הנשיא האמריקני, יחס שרק הולך ומחריף בחודשים האחרונים ככל שמלחמת הסחר בין הצדדים מתרחבת.

העובדה שטראמפ שוקל לבטל הסכם שקודמו בתפקיד חתם עליו רק לפני כשלוש שנים עוזרת לחזק את הניסיון להציג את שיטת הממשל הדמוקרטית כחסרת אחריות וחסרת יכולת משילות יעילה ועקבית. שר החוץ הסיני, ואנג יי הכריז בינואר 2018 כי בייג’ינג תמלא “תפקיד קונסטרוקטיבי” בשמירה על הסכם הגרעין במידה והנשיא האמריקני ייסוג ממנו, ואף קרא לאיראן להישאר רגועה ולהמשיך למלא את התחייבויותיה במסגרת העסקה.

התרעתו של יורש העצר הסעודי כי “אנחנו לא רוצים נשק גרעיני, אך אם איראן תשיג נשק גרעיני, נעשה זאת מידית גם אנחנו”, אינה איום חדש. כבר שנים ארוכות שריאד בוחנת אפשרויות שונות לשים ידה על נשק גרעיני, החל מרכישת טילים סינים בעלי יכולת נשיאת נשק גרעיני ב-1987 ועד ניהול מגעים מתקדמים להשתלבות במימון פרויקט הגרעין של פקיסטאן, דבר שיאפשר לה בבוא העת לרכוש את הנשק הגרעיני כמוצר מדף. לפקיסטאן יחסים קרובים עם סין כך שניתן להעריך שלבייג’ינג תהיה האפשרות להביע את דעתה האם לאפשר מכירה של נשק גרעיני לריאד אם לאו.

קשה בשלב זה לדעת כיצד יפעלו הסינים בנוגע לרצון הסעודי להתחמש בנשק גרעיני, אך ניתן להסתכן ולהעריך שהם ינסו למנוע מצעד זה לצאת לפועל משתי סיבות עיקריות – ההשפעות האזוריות של המהלך והחשש שהנשק הגרעיני ייפול לידיים זרות במצב של אי-יציבות בממלכה. למרות זאת, במידה והסעודים ימשיכו להתעקש על זכותם לרכוש כורים גרעיניים לצרכים אזרחיים, תהיה תחרות קשה בין סין לארה”ב על אספקת האמצעים הדרושים לכך. ככל שהסעודים יתקדמו בתהליך זה יכולים הסינים לשנות את עמדתם בנושא הגרעיני, הן האזרחי והן הצבאי, על מנת שיוכלו ליהנות מהתועלת הכלכלית של מכירת הטכנולוגיה וכפועל יוצא מהרחבת והעמקת ההשפעה על הממלכה הסעודית.

בנושא הסכם הגרעין האיראני ניתן לצפות שבייג’ינג תמשיך לשמור על הפרופיל הנמוך שאפיין אותה לאורך הדרך. על אף הכרזתו של שר החוץ הסיני שבייג’ינג תמלא תפקיד קונסטרוקטיבי בשמירה על הסכם הגרעין, הסינים יעדיפו לראות את הנשיא האמריקני נגרר לעימות ממושך עם האיראנים בשעה שהם אינם נוקפים אצבע ופועלים ככל יכולתם לשמור על האינטרסים הכלכליים שלהם. לאחר שהסאגה בין ארה”ב לבין איראן תשכח, סביר שבייג’ינג תמצא את הדרך ליהנות מהמצב החדש כפי שעשתה בתקופת העיצומים על איראן וכפי שניסתה לעשות לאחר הסרת חלק מהסנקציות.

 

* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן העוסק בממשק בין מדינות המזה״ת וסין, עמית מחקר בפורום קהלת ובפרוייקט ChinaMed ועיתונאי עצמאי.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים