חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הסכסוך ההודי-סיני: עד כמה הוא רציני?

מאת ספטמבר 12, 2017

מבט מבס”א מס’ 585, ה12 בספטמבר 2017

תקציר: לסכסוך הגבול שמעסיק בחודשים האחרונים את סין והודו, יש היסטוריה ארוכת שנים. הסכסוך הוא חלק מלא מעט סכסוכים הקיימים בין מדינות מזרח אסיה, בעיקר בנושאי גבולות. למרות ההיסטוריה הארוכה והמורכבת ולמרות הסכסוכים הנוספים לא צפויה הסלמה ביחסים בין המדינות וזאת בעיקר מטעמים כלכליים. סין והודו הן שותפות סחר מובילות זו של זו ושלטונם של מנהיגיהן תלוי יותר בתוצאות הכלכליות שיציגו ופחות בהצהרות הלאומיות שיצהירו.

לסכסוך הגבול שמעסיק בחודשים האחרונים את סין והודו, ויחד איתן את העולם כולו, יש היסטוריה ארוכת שנים. בשורות הבאות ייסקרו האירועים ההיסטוריים עד לאזהרה הסינית כלפי הודו ב-24 ביולי,2017, ״שלא לנסות [שוב] את מזלה״. הסכסוך הנוכחי בין הצדדים מתרכז במישור דוקלם שברכס הרי ההימלאיה, בשטח הגובל בין סין לבין ממלכת בהוטן, בת ברית קרובה של הודו. ההודים דורשים מהסינים לסגת מהאזור והסינים בתגובה בונים כביש גישה חדש לאזור. הסיבה לכך שההודים פועלים על מנת למנוע את סלילת הכביש ואת הנוכחות הסינית באזור טמונה בעובדה שכביש זה עשוי להעניק לסינים גישה ל”צוואר התרנגולת” (כפי שהסינים מכנים את האזור) – רצועת קרקע צרה המחברת בין האזורים הצפון מזרחיים של הודו לבין סין. במידה שתתרחש לחימה בהיקף נרחב עשויה גישה זו להוות קושי גדול עבור הודים ויתרון חשוב לצד הסיני.

בשנת 1890 חתמו ממשלת המנדט הבריטית ששלטה בהודו ונציגי שושלת צ׳ינג (Qing) הסינית על הסכם חלוקת שטחן של חבל טיבט וחבל סיקים (Sikkim) הסמוכים לאזור המדובר. ההסכם לא היה יסודי דיו ולאחר החתימה נותרו אזורים ששני הצדדים המשיכו לטעון לבעלותם עליהם. בשנת 1962 כשהודו הייתה כבר עצמאית ובסין שלטה המפלגה הקומוניסטית התרחשה מלחמה בין הצדדים. המלחמה ארכה רק חודש אך נחרטה עמוק בזיכרון הקולקטיבי של שני העמים המעורבים. הסיבה לפרוץ המלחמה הייתה סכסוך גבול בין הצדדים והתבטאויות חריפות של כל צד כלפי משנהו, מצב דומה למתרחש היום. בשנת 2005 חתמו הודו וסין על טיוטת הסכם שכללה עקרונות מנחים ופרמטרים פוליטיים להסכם הסופי בין הצדדים אודות הגבול שהן חולקות.

בנוסף להיסטוריה המרוכבת של הסכסוך הנוכחי, קיימים מספר לא קטן של סכסוכים בין מדינות מזרח אסיה בעיקר בנושאי גבולות – אזורי גבול אחרים בין הודו וסין; איי ספראטלי ופראסל בים סין הדרומי שנמצאים במחלוקת בין כל המדינות השכנות; איי שינקקו שבמחלוקת בין יפן לבין סין; מחוז נהר אמור שעל גבול סין ורוסיה והרשימה עוד ארוכה. במצב זה מובן מדוע טוענים רבים שבניגוד למקובל לחשוב, אם תפרוץ בשנים הקרובות מלחמה בהיקף רחב במקום כל שהוא בעולם יהיה זה באזור מזרח אסיה ולא במזרח התיכון, כפי שנהוג לחשוב. העובדה שהסכסוך בין סין ולבין הודו אינו הסכסוך היחיד באזור מגבירה את חומרתו, שכן כל צעד לפתרון טומן בחובו אפשרות לפתיחת סכסוך עם כוחות אחרים באזור.

גם בריתות קיימות בין מדינות אסיה משפיעות על הסכסוך הנוכחי בין סין לבין הודו. פקיסטן היא האויבת המרכזית של הודו מחד גיסא ובת ברית חשובה של סין מאידך גיסא, ועל כן היא בעלת עניין רחב בסכסוך. פקיסטן והודו מנהלות סכסוכי גבול ארוכי שנים, הידוע שבהם הוא המחלוקת סביב השליטה על חבל קשמיר. תחנת הטלוויזיה הפקיסטנית Dunya news דיווחה ב-17 ביולי כי הצבא הסיני התקיף את הכוחות ההודים שמעבר לגבולות והרג כ-158 חיילים הודים. התחנה אף פרסמה תמונות של כלי רכב הודים בוערים וחיילים פצועים. הדיווח היה כמובן מפוברק, התמונות נלקחו מדיווח על תאונת אימונים לפני מספר חודשים בהודו. אך הפרסום הראה עד כמה הצד הפקיסטני רוצה לקחת חלק בסכסוך ההודי סיני.

לסין ולהודו אינטרסים פנימיים משלהן. מנהיגי המדינות, ששניהם נחשבים למנהיגים חזקים ודומיננטיים, חולקים גם את השימוש במרכיב הלאומי כחלק ממדיניות החוץ שלהם. הנשיא הסיני צפוי להתמודד בסתיו הקרוב עם קונגרס המפלגה הקומוניסטית של סין. ועידה זו תהיה עבורו נקודת מבחן חשובה ביותר. הנשיא ההודי יצא מהבחירות האחרונות מעודד כשידו על העליונה. שניהם רוצים להציג את חוזקתם ועוצמתם, כאשר היריב הענק מהצד השני הוא מועמד טבעי להצגה שכזו.

למרות ההיסטוריה הארוכה והמורכבת, למרות הסכסוכים בין המדינות השכנות והאינטרסים שמשתרבבים לסכסוך, ולמרות האינטרסים של המנהיגים החזקים של המדינות, איננו צפויים לחוות התקלחות ביחסים בין המדינות. למה? בגלל הכלכלה! שתי המדינות הן שותפות סחר מובילות האחת של חברתה ושלטונם של שני המנהיגים תלוי במידה רבה בתוצאות הכלכליות שיציגו ופחות בהצהרות הלאומיות שיצהירו.

מצד סין הסלמת הסכסוך עלולה להכתים את המוניטין שלה כמעצה מובילה בזירה הגלובאלית, ואף להניע גורמים אנטי-סיניים בטיבט ובשינג’יאנג לנסות ולנצל את הסכסוך על מנת לאתגר את הנוכחות והשליטה הסינית באזורים הללו. מצדה של הודו, תבוסה נוספת מול הצבא הסיני (המצויד והמאומן יותר) תהיה השפלה לאומית נוספת, שעלולה לעורר חששות כי בעלות ברית של סין, כגון פקיסטן שהוזכרה לעיל כבעלת עניין, עלולות לעורר צרות נוספות להודים, ולאפשר לסין השפעה גדולה יותר על המדינות החולקות גבול עם הודו, כגון בהוטאן, נפאל וסרי לנקה. ולבסוף העובדה שלפי סוכנויות הידיעות הצדדים הציבו האחד מול השני חיילים בסדר גודל של כשלוש מאות חיילים מצביע על כך שזהו צעד הצהרתי יותר מאשר הכרזת מלחמה של ממש.

גרסה PDF

* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר בפורום קהלת ועיתונאי עצמאי.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים