מבט מבס”א מס’ 930, 24 באוגוסט 2018
תקציר: לאחרונה פרסם ארגון זכויות האדם “קבוצת הפעולה למען פלשתינים בסוריה” (AGPS) דו”ח המתעד 3,840 מקרים של פלשתינים שנהרגו מאז תחילת ההפיכה בסוריה ב-2011. נסיבות המוות היו הפגזות, ירי או עינויים בחדרי החקירות של בתי הכלא ברחבי סוריה. למרות הזוועות הללו שמר אבו מאזן על שתיקה ולא גינה את אסד או את איראן. נראה שהדם הפלשתיני ביו”ש ובעזה שווה עשרות מונים יותר מדמם של הפלשתינים במקומות אחרים בעולם. זאת, משום שפלשתינים הנהרגים מאש צה”ל משמשים כלי ניגוח נגד ישראל, אם על-ידי מדינות ערב ואם על-ידי העולם המערבי.
על פי דו”ח שפרסם לאחרונה ארגון זכויות האדם “קבוצת הפעולה למען פלשתינים בסוריה” (AGPS), תיעד הארגון 3,840 מקרים של פלשתינים שנהרגו מאז תחילת ההפיכה בסוריה ב-2011. נסיבות המוות היו הפגזות, ירי או עינויים בחדרי החקירות של בתי הכלא הידועים לשמצה ברחבי סוריה.
נוסף על הפרסום הזה, התפרסמה (די במפתיע) לראשונה רשימה שמית מטעם המשטר הסורי, הכוללת את שמותיהם של 548 פלשתינים הרוגים, בלי לציין את סיבת המוות. אולם ארגוני זכויות אדם תמימי דעים, שאותם פלשתינים נרצחו בחדרי החקירות כתוצאה מעינויים, רעב, הזנחה או היעדר טיפול רפואי הולם.
ב־AGPS טוענים, כי עדיין נעדרים 1,682 פלשתינים, שלא ברור מה עלה בגורלם. ההערכה היא, שהם נרצחו במלחמה העקובה מדם או ש”במקרה הטוב” נמצאים עדיין בבתי הכלא. המספר הנכון הוא אפוא לפחות 5,522 פלשתינים נרצחים ונעדרים מאז 2011.
לצד ההרוגים והנעדרים הללו, עשרות אלפי פלשתינים מסוריה איבדו את בתיהם ואת מקומות עבודתם. כך, למשל, מחנה הפליטים ירמוך, ששיכן אלפי פלשתינים, נהרס כליל כתוצאה מהלחימה הקשה. עוד טרם הריסתו, שם שלטון אסד מצור על המחנה, ותמונות של פלשתינים רבים הנמצאים בתת-תזונה פורסמו בכמה אמצעי התקשורת של האופוזיציה הסורית. למרות הזוועות הללו, איש מהרשות הפלשתינית לא גינה את אסד בפומבי.
התמיהה רבה: מדוע הרש”פ, התקשורת הערבית והבינלאומית, ארגוני זכויות אדם ופוליטיקאים פלשתינים וערבים אינם מקימים קול זעקה, ומגנים את פשעי שלטון אסד כלפי הפלשתינים. מדוע לא כל חברי הכנסת הערבים מגנים את אסד?
כאשר מחבל מחמאס או מהג’יהאד האסלאמי נהרג בעזה על-ידי חיילי צה”ל, בזמן שניסה להטמין מטען או ניסה לחתוך את הגדר ולחדור לשטח ישראל, העולם הערבי והמערבי מזדעזע. הליגה הערבית מוציאה הודעות גינוי; כוויית העוינת לישראל שולחת לחברי האו”ם הודעות גינוי נגד ישראל, ופועלת לכנס את מועצת הביטחון; אבו מאזן דורש הגנה בינלאומית על הפלשתינים; והתקשורת הערבית והמערבית מתעסקת במקרה בשידורים סביב השעון.
לא כך קורה כשהפלשתינים נהרגים לא על-ידי צה”ל, אלא בידי ערבים. אז מתברר שמותם לא מעניין את איש – לא בעולם הערבי ולא את הפלשתינים עצמם, אם ברש”פ ואם בחמאס. כולם שותקים. הדם הפלשתיני ביו”ש או בעזה שווה עשרות מונים יותר מדמם של הפלשתינים במקומות אחרים בעולם. זאת, משום שפלשתינים הנהרגים מאש צה”ל משמשים כלי ניגוח נגד ישראל, אם על-ידי מדינות ערב ואם על-ידי העולם המערבי. ארגוני זכויות אדם במערב וגם בישראל משקיעים את מרבית מאמציהם ותשומת ליבם לסוגיה הפלשתינית בישראל. המשוואה ברורה: אם אין קשר ישראלי או יהודי למותם של ערבים, זה לא מעניין.
במהלך הלחימה בסוריה שמר אבו מאזן על שתיקה רועמת בנושא הפלשתינים בסוריה, ולא גינה את בשאר אל־-אסד או את איראן על הרג הפלשתינים שם. הוא ביקש ליהנות מכל העולמות – תמיכת איראן ותמיכת מדינות ערב. עושה רושם שהצליח. במהלך הזוועות בעיראק לפני מספר שנים, נשאה אישה יזידית אומללה שלט שעליו נכתב (בערך): הטרגדיה של העם היזידי היא שאויביו אינם יהודים.
המאמר פורסם לראשונה במקור ראשון 7.8.2018
* ד”ר אדי כהן הוא חוקר במרכז בס”א.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר