מבט מבס”א מס’ 533 ,ה18 ביולי 2017
תקציר: המתיחות בין שתי הרפובליקות האסלאמיות, אפגניסטן ופקיסטן, הגיעה לשיאים חדשים בסוף החודש הקודם לאחר פיצוץ של מכלית תופת בשכונה הדיפלומטית של קאבול. הממשלה הסינית בחרה לקחת על עצמה את תפקיד המגשר בין הצדדים. שר החוץ הסיני וואנג יי ערך מסע דילוגים בין קאבול ואיסלמבאד במטרה לשכך את המתיחות ולבנות מנגנון לשיתוף פעולה. הושטת היד הסינית נראית כמהלך טקטי בדרך להשגת מטרה אסטרטגית – ייצוב הזירה הבין-לאומית בכלל והמדינות שהיא רואה בהן חברות ביוזמת Belt and Road Initiative (BRI) בפרט. נדמה שככל הסינים ימשיכו את תכניותיהם לבנות דרכים יבשתיות וימיות הם יאלצו במקביל להתמודד עם קשיים שיש במדינות או בין המדינות אותן חוצות הדרכים.
המתיחות בין שתי הרפובליקות האסלאמיות הממוקמות במרכז אסיה, אפגניסטן ופקיסטן, הגיעה לשיאים חדשים ב-31 במאי 2017, עם פיצוץ מכלית ביוב, בשכונה הדיפלומטית של קאבול. ההתפוצצות גרמה למותם של שמונים איש ולמאות פצועים. הפיגוע הוא הדוגמה האחרונה למחיר הכבד שמשלמות המדינות הללו על המתיחות השוררת ביניהם. סוכנות הידיעות האפגניתNDS פרסמה כי הפיצוץ “תוכנן על-ידי הרשת בהנהגת חקאני היושבת בפקיסטן בסיוע ישיר של סוכנות המודיעין של פקיסטן”. המתיחות בין שתי המדינות אינה עניין חדש ונמשכת לאורך העשורים האחרונים. הסיבות לכך כוללות את אופן חלוקת משאבי המים, נושאים הקשורים לקו דוראן המהווה את קו הגבול בין הצדדים מאז שנת 1896 וכמובן ההשלכות של המלחמה באפגניסטן שהחלה בשנת 1978 ונמשכת ברמה כזו או אחרת עד היום.
ההנהגה הסינית, שעד לאחרונה צפתה מרחוק בעימותים בין המדינות, החליטה ״להושיט יד״ ולסייע לידידותיה להתגבר על המתחים ולייסד מנגנון שיתוף פעולה. שר החוץ הסיני וואנג יי ערך מסע דילוגים בין קאבול לבין איסלמבאד במטרה לשכך את המתיחות ולבנות מנגנון לשיתוף פעולה. במסיבת עיתונאים, שנערכה בתום המפגשים, ב-25 ביוני 2017, הוציאו הצדדים הודעה משותפת והצהירו על מחויבותם לשמירה על שלום ויציבות אזוריים, לשיפור הקשר בין המדינות ולשיתוף פעולה כלכלי וביטחוני-מודיעיני. על-פי ההצהרה, שתי הרפובליקות הסכימו להקים מנגנון משותף לניהול משברים שעשויים להתעורר במרוצת הזמן.
מדוע סין שלדברי שר החוץ שלה ״אינה נוהגת להתערב בסכסוכים פנימיים, אינה כופה את רצונה על אחרים ואינה משתתפת בתחרויות גיאופוליטיות״ לוקחת חלק פעיל בניסיון לפתרון סכסוך הזה? לדברי השר התשובה לכך היא כי ״סין מוכנה להושיט יד כאשר חברים נמצאים במצוקה״, ואכן הצדדים נמצאים במצוקה קשה לאחר פיצוץ מכלית התופת ופיגועים אחרים שהתבצעו לאחרונה. אך לסין יש גם אינטרס מובהק וברור בייצוב המצב בין שתי השכנות המרכז אסייתיות וביחסים תקינים ופרודוקטיביים עם ובין הצדדים.
הסיבה העיקרית לאמביציה הסינית לקרב בין הצדדים ולשכך את המתחים טמונה ביוזמתו של נשיא סין שי ג’ינפינג (BRI) Belt and Road Initiative. היוזמה קיבלה לאחרונה חיזוק במשמעותי בדמות הקמת פורום שעוסק בנושא בהובלת הנשיא הסיני. היוזמה, שפועלת לחבר חלקים נרחבים מהגלובוס לסין בדרכים יבשתיות וימיות זקוקה ואף תלויה בשיתוף פעולה בין כל המדינות בהם מתמקדת היוזמה. לפי התוכנית הסינית לאפגניסטן ולפקיסטן יש מקום חשוב ביוזמה זו בפרט ובאסטרטגית הצמיחה הסינית בכלל. קו הרכבת מצפון מערב המדינה, דרך פקיסטן ועד לים התיכון וקווי רכבת נוספים שיחברו את אפגניסטן למערכת הרכבות הקיימת והמתוכננת, לצד נמל גוודאר בפקיסטן שלסין חוזה חכירה שיסתיים בשנת 2059 לא מותירים מקום לספק. סין זקוקה לשתי המדינות הללו על מנת לקדם את היוזמה שלה, ואין לה כל כוונה לתת ליריבות בין המדינות הללו לשבש לה את התוכניות, גם אם המחיר יהיה להתערב במידה מוגבלת בנעשה בשטחן.
גם המדינות עצמן תופסות את היוזמה כאפשרות לשדרוג מעמדן ומצבן הכלכלי והגיאופוליטי. הוכחה לכך ניתן לקבל מדרג הנציגים שנשלחו ממדינות אלו לפורום שייסד הנשיא הסיני ועוסק ביוזמת BRI. פקיסטן שלחה את ראש הממשלה שלה, ומאפגניסטן נשלח אחד השרים הבכירים. מבחינת המדינות הללו לא מדובר רק ביוזמה הנקודתית הזו והן מצפות שסין תמשיך את אשר החלה, ותזרים כסף לקופת המדינה בדרך של רכישת המשאבים השונים שיש להן להציע ותקדם פרוייקטי תשתית מגוונים. המחשה למחויבות הסינית ההולכת וגדלה ניתן לראות בכך שהיא העניקה לאפגניסטן סיוע בסך של 240 מיליון דולר בין השנים 2001 ו-2013. לעומת זאת, בשנת 2015, התחייבה סין לספק 327 מיליון דולר עד סוף 2017.
נוסף לכך, בסין מאמינים ששיתוף פעולה הדוק יותר בינה ובין פקיסטן ואפגניסטן עשוי להפחית את המתיחות במחוז שינג’יאנג הסובל ממתיחות רבה בין השלטון המרכזי לבין המיעוט האויגורי המאכלס את המחוז. שר החוץ הסיני אף ביקש את עזרתו של נשיא אפגניסטן אשרף גאני אחמדזאי נגד המפלגה האסלאמית של טורקיסטן ואף הגדיל לעשות וכינה את האיום הנשקף מצד המפלגה ״כאיום רציני על סין״.
הודו השכנה, שמאז עצמאותה בשנת 1947 מתנהל סכסוך אלים בינה לבין פקיסטן, חוששת מההתקרבות בין סין ופקיסטן. ההתקרבות מחזקת את הצד הפקיסטני בסכסוך ועלול להוביל לפגיעה במעמדם. גם בלי התהדקות היחסים בין פקיסטן לבין סין, הודו מתקשה להתמודד עם סין ועם היוזמה החדשה שלה ולכן היא לא שלחה נציג מטעמה לפורום שהתכנס ועסק בנושא בחודש שעבר בבייג’ינג. התקרבות זו מקשה עוד יותר על הצד ההודי. לא מן הנמנע שהחלטה הסינית לעשות צעד חריג יחסית ו״להושיט עזרה לידידים״ נעשה על מנת לאותת להודים שכדאי להם להצטרף ליוזמה הסינית באופן רשמי ולא לנסות להתנגד לה.
ההודים אינם יושבים בחיבוק ידיים. קבלת הפנים החמה שזכה לה ראש ממשלת הודו נארנדרה מודי, מנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ והפגישה החיובית בין השניים, נראית כהושטת יד ושילוב כוחות בין הצדדים. מהצד השני נראה שהאמריקנים מאבדים אחיזה בפקיסטן שהייתה עד לאחרונה בת בריתם במלחמה בטרור, שהגיע מהשכנה אפגניסטן וקודם לכן כנגד הפעילות הסובייטית במדינה. הצהרתו של יועץ ראש הממשלה הפקיסטני, סארטג עזיז׳ בתום פגישתו עם שר החוץ הסיני כי: ״יחסי פקיסטן עם סין הם אבן הפינה של מדיניות החוץ שלנו״ הבהירה יותר מכל כי הברית בין פקיסטן וארצות הברית נחלשה. למרות זאת פקיסטן ממשיכה לקבל סיוע בהיקף של מאות מיליוני דולרים מארצות הברית כך שהקשר עודנו קיים והמילה האחרונה בנושא עדיין לא נאמרה.
השלכות של הושטת היד הסינית לסייע לשכנותיה, פקיסטן ואפגניסטן, לשכך את המתיחות הגואה ביניהן נראית כמהלך טקטי של סין בדרך להשגת המטרה האסטרטגית שלה – ייצוב הזירה הבין-לאומית בכלל והמדינות שהיא רואה בהן חברות ביוזמת BRI בפרט. נדמה שככל הסינים ימשיכו את תכניותיהם לבנות דרכים יבשתיות וימיות הן יאלצו במקביל להתמודד עם קשיים שיש במדינות או בין המדינות אותם הדרכים חוצות ולצד זה להבהיר את מקומם ככוח בין-לאומי המתחרה במקומות אחדים מול הכוחות האחרים שכבר פועלים בשטח.
* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.