מבט מבס”א מס’ 941, 6 בספטמבר 2018
תקציר: פרט לפליטות הפלשתינית, לא מוכרת בחוק הבינלאומי מציאות של מעמד פליטות העובר מדור לדור עד קץ הימים. ההחלטה האמריקנית לקצץ במימון לאונר”א היא אפוא תיקון של מציאות שקרית שמטרתה להנציח, ולא לפתור, את בעיית הפליטים הפלסטינים.
החלטת הממשל האמריקני לקצץ בכספי התמיכה לסוכנות הפליטים הפלשתינים אונר”א, היא החלטה נועזת שהייתה צריכה להתקבל עוד במאה הקודמת.
תופעת הפליטות הפלשתינית אינה ייחודית בהיסטוריה האנושית. אולם ההתייחסות הבינלאומית אליה – במיוחד אורח הטיפול בה מצד האו”ם ומוסדותיו – חורגים בכל אמת מידה מן המקובלות בעולם. פרט לפליטות הפלשתינית, לא מוכרת בחוק הבינלאומי מציאות של מעמד פליטות העובר מדור לדור עד קץ הימים. ההחלטה האמריקנית פועלת אפוא לתיקון מציאות חריגה, שהתקבעה מאז ,1948 במגמה להנציח לעד את בעיית הפליטים הפלשתינית.
בכל זאת, מומחי ביטחון הבקיאים בזירה הפלשתינית, מתריעים מפני תוצאותיה של ההחלטה, אשר להערכתם עלולות לערער את היציבות, שגם כך מעורערת למדי. לפנינו תגובת מומחים קלאסית, הנאחזת בשימור המציאות המוכרת, תוך גילוי חרדה מצעדי שינוי המובילים אל הבלתי נודע.
מנקודת מבט של מדעי החברה, מדובר באב טיפוס של חרדה אנושית מפני שינוי המציאות. להמחשת הדילמה מביאים כמשל את מצבם של פועלי ייצור, הדורשים מהנהלת המפעל העלאה בשכרם. ההנהלה תדע להסביר, כיצד דווקא היענות לבקשת הפועלים עלולה להזיק להם.
בניתוח מקצועי יוסבר כי למרות ששכר העבודה יעלה, הפועלים יהיו הנפגעים העיקריים מכך: עם עליית השכר, תחול בהתאמה עלייה במחיר המוצרים, ואז שוק הקונים יפנה למוצרים מתחרים, זולים יותר. מצד שני, אם לאחר עליית השכר, לא תהיה עלייה במחיר המוצר, הייצור יפסיק להיות רווחי. בכל דרך, המפעל ייקלע לקשיים ועלול להיסגר. בקיצור, ההנהלה תזהיר: “אתם צועדים לקראת תהום”. זו הדינמיקה התבונית הנפוצה, הגורמת לבני אדם להימנע מנקיטת צעד הנראה על פניו רצוי, אך עלול בתוצאותיו להוביל לסיכון בלתי נמנע.
קארל מארקס הציג התנהלות זו ככניעה טיפוסית, למה שכינה “תודעה כוזבת”. כך ימשיכו הפועלים להיות מנוצלים, מתוך תודעה שניטעה בהם כי עדיף להם שימור המצב הקיים, עד כדי קבלתו כאינטרס שלהם. מהלך לשינוי המציאות מתחיל אפוא, במקום שבו מוכנים להעז לטלטל את תנאי המציאות המוכרת, בציפייה לעצב מציאות חדשה, נכונה יותר. העזה כזו דורשת כמובן מוכנות לשלם את מחיר הטלטלה וחרדת המאבק.
זו הדילמה שבה היה נתון משה בבואו אל פרעה בקריאה: “שלח את עמי”. בתחילה כידוע, עם התגובה המידית של פרעה, נוצר מצב קשה יותר, עד כדי תלונת משה אל האלוהים: “מדוע זה שלחתני אל פרעה?”. מדובר בדינמיקה מוכרת לכל מנהיג הנדרש להובלת שינוי. ברציונליזציה הנתמכת בחוות דעת מומחים, תוצגנה כנגדו סיבות משכנעות לשימור המצב כמות שהוא, על מלוא בעיותיו, תוך הצגת המציאות המוכרת כרע במיעוטו.
גם בסוגיה זו, בא לביטוי ההבדל המהותי בין נקודת מבטם של מומחים – כמו קציני מודיעין, האמונים על מתן אזהרה מפני העלול להתרחש במרקם היציבות המוכרת – לבין נקודת מבטו של המנהיג. הוא חייב אמנם להקשיב באופן ענייני לאזהרות המומחים, אך מבחנו העיקרי הוא בתעוזתו לפעול לשינוי תנאי מציאות הדורשים לפי שיפוטו שינוי ותיקון. זה המקום שבו נדרשת התעלות של המנהיג מעל חוות דעת המומחים; שהרי המומחים, כדברי בן-גוריון, מתמחים בעיקר במה שקרה ולא במה שיקרה.
המאמר התפרסם ב ישראל היום ב-2 בספטמבר 2018.
*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.