מבט מבס”א מס’ 496, 13 ביוני 2017
תקציר: סדר יומה של קנצלרית גרמניה משך לאחרונה תשומת לב נרחבת. בתקופה זו נפגשה הקנצלרית, אנגלה מרקל, עם הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, לאחריו עם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ועם ראש ממשלת סין, לי קצ’יאנג. לאחר פגישתה עם טראמפ הביעה מרקל את רחשי הלב של חלק מעמיתיה ואמרה כי ״ארצות הברית כבר אינה בעלת ברית, שניתן לסמוך עליה״. נראה שעיתוי הביקור הסיני, זמן קצר לאחר ביקורו של טראמפ אינו מקרי. לסין יש חזון לשלב כוחות עם האיחוד האירופי במטרה להוות משקל נגד לכוחה של ארצות הברית. התגובות לביקורו של טראמפ באירופה העלו מחדש את האפשרות למימוש חזון זה.
סדר יומה של קנצלרית גרמניה משך לאחרונה תשומת לב נרחבת. בתקופה זו נפגשה הקנצלרית, אנגלה מרקל, עם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ועם ראש ממשלת סין – לי קצ’יאנג. ביקורו של טראמפ במטה האיחוד האירופי בבריסל שנערך ב-25-24 במאי, עורר חוסר נוחות רבה בקרב חברות האיחוד (לא כאן המקום לדון אם חוסר הנוחות היה מוצדק או לא). מרקל, המנהיגה החזקה ביותר באיחוד, הביעה את רחשי הלב של חלק מעמיתיה לאחר שנפגשה עם טראמפ ואמרה כי ״ארצות הברית כבר אינה בעלת ברית, שניתן לסמוך עליה״. דבריה עוררו סערה, שכן הברית הטראנס אטלנטית, נחשבה עד לא מכבר לעובדה כמעט מובנת מאליה ולא כדבר הנתון תחת איום של קריסה או שינוי. ההכרזה של טראמפ שיפרוש מהסכם האקלים שנחתם בפריז בשנת 2015 אם לא יוכנסו בו שינויים כפי שהוא דורש, ערערה עוד יותר את מצב היחסים בין חברות הברית.
ימים אחדים לאחר מכן ביקר בגרמניה ראש הממשלה ההודי, בביקור שתוכנן עוד קודם לביקורו של טראמפ, כך שבביקור זה אין לראות ניסיון לחזק את היחסים ״על חשבון״ ערעור היחסים בין אירופה לבין ארצות הברית. בביקור דנו הצדדים בנושאים גיאופוליטיים שונים, אך המיקוד היה על נושא הכלכלה והרצון המשותף לעשות יותר. הידוק היחסים בין הצדדים מתבקש, בשל הסיבה הפשוטה – היחסים הכלכליים בין המדינה השנייה בגודלה בעולם והכלכלה החזקה באירופה מצומצמים מאוד כיום וחיזוק היחסים הכלכליים בין הצדדים יכול לסייע לשני הצדדים להתפתח ולגדול באופן ניכר. לאחר הביקור וכהמשך לקו שנקטה גברת מרקל, הודיע הדובר שלה כי ראש הממשלה ההודי הוא ״שותף שאפשר לסמוך עליו״.
הביקור הסיני, שהחל למחרת ונמשך יומיים (31-30 במאי) היה במסגרת המפגש השנתי בין שני ראשי המדינות, מפגש שהחל להתקיים באופן קבוע החל משנת 2004. נראה שעיתוי המפגש זמן קצר לאחר ביקורו של טראמפ אינו מקרי, ושמעבר לשיתוף הפעולה הכלכלי הנרחב שכבר קיים בין סין לבין האיחוד האירופי בכלל ובין סין לבין גרמניה בפרט (שליש מהמסחר בין האיחוד האירופי לבין סין מגיע מגרמניה) יש בבסיס המפגש גם שאיפות אחרות. כאמור ראש הממשלה הסיני, ביקר בגרמניה בדרכו להיפגש עם נשיא המועצה האירופית, דונלד טוסק ועם ז’אן-קלוד יונקר נשיא הנציבות האירופית במסגרת הפסגה ה-12 של הפורום העסקי הסיני-אירופי 12th EU-China Business Summit. בפגישה בין לי למרקל דנו הצדדים, במשבר בצפון קוריאה ובהידוק היחסים הכלכליים בין המדינות, שנראה שהינם חשובים מאוד עבור הצד הסיני, שכן שני הנציגים הבכירים ביותר, הנשיא שי ג’ינפינג וראש הממשלה ביקרו בגרמניה בתוך זמן קצר. קדחת הפגישות נראית כהצהרת כוונות בדבר שינויים אפשריים במערך הבריתות של סין, ארצות הברית והאיחוד האירופי.
לסין יש חזון לשלב כוחות עם האיחוד האירופי במטרה להוות יחד משקל נגד לכוחה של ארצות הברית. האופן שבו התקבל הנשיא האמריקני ועוד יותר האופן שבו התקבלה בקרב חברות האיחוד האירופי החלטתו להתנות את המשך השותפות בהסכם האקלים הבין-לאומי בשינוי ההסכם, העלו מחדש את האפשרות להתקרב למימוש חזון זה. הזדמנות זו הביאה את ראש הממשלה הסיני לעצור בדרכו לבריסל על מנת לדון עם האישה החזקה ביבשת אירופה על התקרבות בין הצדדים, התקרבות, שלפחות מהצד הסיני עתידה להיות לעומתית ליחסים בין אירופה וארצות הברית. ההנהגה הסינית שואפת גם להראות מנהיגות בזירה הבין-לאומית בכך שתאבק נגד שינויי האקלים וזיהום האוויר, למרות שהיא בוודאי אחת התורמות הגדולות לזיהום זה. בדרך זו הם מקווים לזכות באהדה בין-לאומית וביכולת השפעה גדולה יותר על נושאי הקרובים לליבה של ההנהגה הסינית.
אשרור מחדש של הסכם האקלים הבין-לאומי על-ידי מנהיגי סין, גרמניה וכל מנהיגי האיחוד האירופי, שיחות על הסכמי סחר רחבי היקף והיוזמה הסינית ״חגורה אחת, דרך אחת״ ששואפת לחבר את סין עם אירופה, הן הדרכים המרכזיות לחיזוק הברית הסינית-אירופית ולפי שאיפת הסינים להחליש את הברית הטראנס אטלנטית הוותיקה.
על מדינות המזרח התיכון, המהוות נקודת חיבור גיאוגרפית בין סין לבין אירופה, לדון ולשקול מה ההשלכות של תמורות אלו על מעמדן ומקומן בסדר החדש. ייתכן שהעובדה שהחיבור הגיאוגרפי בין הצדדים עובר במזרח התיכון יכול להעניק לאזור משקל חשוב ביחסים המתהדקים. גם היוזמה הסינית ״חגורה אחת, דרך אחת״ שחלקה עוברת במזרח התיכון תעניק לאזור משנה חשיבות באסטרטגיה הסינית. אך האם משמעות זו תתורגם גם לנוכחות סינית קבועה או להתערבות בסכסוכים מקומיים? קשה עד בלתי אפשרי בשלב זה לראות את הסינים פועלים באופן מעשי, ולא רק הצהרתי, מחוץ לאזור מזרח אסיה, שהם רואים כאזור ההשפעה שלהם. בנוסף, האם האיחוד האירופי עשוי לשנות את עמדתו כלפי האזור? האם תיתכן פריצת דרך במלחמה בסוריה בעקבות שילוב כוחות סיני-אירופי? עמדתו הנוכחית של האיחוד כלפי האזור מורכבת מאוד ובסיסה בתקופה הקולוניאלית כך שהיחס נטוע בהיסטוריה של מאות שנים ואין לצפות לשינוי חד בטווח הקרוב. גם ללחימה בסוריה ישנם יסודות בתקופה הקולוניאלית, בסידור הגבולות באופן שרירותי, ולא נראה שהסינים להוטים לקחת חלק בכאוס המתחולל שם שאינו ״באשמתם״.
על ישראל, שבת בריתה המרכזית היא זו שמאוימת להיפגע מהתקרבות סינית-אירופית, לפעול בזהירות מרבית. מדינת ישראל יכולה לנסות לשמש מעיין מתווך בין שלשת הגורמים. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שנפגש בחודשיים האחרונים עם הנשיא האמריקני והנשיא הסיני ושומר על ערוץ הידברות פתוח וידידותי עם קנצלרית גרמניה, יכול לנסות את כוחו בפוליטיקה בין-לאומית ברמה הגבוהה ביותר. ייתכן שהצלחה בתיווך מעין זה, או לכל הפחות ניסיון כן ואמיתי, יכול להביא לתוצאות חיוביות ביחס אליו ישראל זוכה מצדן של שלשת הכוחות החזקים ביותר בזירה הבין-לאומית כיום וכנראה שגם בעתיד הנראה לעין.
* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.