מבט מבס”א מס’ 373
This is a Hebrew version of Jerusalem is More Important than Amona by Prof. Efraim Inbar, as published on October 27, 2016
תקציר: ישראל חייבת להכיר סוף סוף במשמעות האסטרטגית הייחודית של ירושלים, כמו גם להתמודד עם האתגרים הדמוגרפיים של העיר באופן שיפגין נחישות לשמור אותה מאוחדת תחת ריבונות ישראלית. ירושלים היא המקום בו ייקבע עתיד המדינה היהודית.
ממשלת ישראל משקיעה אנרגיה רבה במניעת הרס בתים בעמונה, בעפרה ובמקומות אחרים ביהודה ושומרון. בעוד שהרצון לפתור את הבעיה ההומניטרית שנגרמה על-ידי חוסר הגמישות של בג”ץ הוא מובן, המאבק על ירושלים הרבה יותר חשוב. הממשלה צריכה להשקיע את מיטב מאמציה בירושלים.
על ממשלת ישראל החובה לשים את ירושלים בראש סדר עדיפויותיה. המשמעות האסטרטגית העצומה של ירושלים מעמידה בצל כל גבעה אחרת בארץ ישראל. על הממשלה לגייס את הקשר החזק שישראלים חשים כלפי עיר הנצח. ירושלים היא המקום בו ייקבע עתיד המדינה היהודית.
הסכנה העיקרית לאבטחת בירתה המאוחדת של ישראל היא דמוגרפית. הבעיה אינה רק שיעור התושבים הערבים לעומת היהודים בעיר. העיר מאוכלסת על-ידי מספר גדל והולך של יהודים חרדים, ומספר קטן והולך של יהודים חילונים. במילים אחרות, הרוב הציוני בקרב תושבי הבירה היהודיים נמצא תחת איום.
חילונים עוזבים את העיר גם בגלל חוסר הנוחות שבנוכחות החרדית הגוברת. בעוד שהחרדים תורמים באופן משמעותי לשמירת הרוב היהודי בעיר, בין שאר יתרונותיהם, הם אינם נתפסים כשותפים מלאים לחזון הציוני ולא ניכרת השתתפות מספקת על-ידם בנטל השמירה על ביטחון המדינה .
יתר על כן, בטווח הארוך, הדומיננטיות הדמוגרפית שלהם עלולה לשחוק את הקונצנזוס המשמעותי הקיים כיום בקרב הציבור היהודי בישראל (העומד על למעלה משבעים אחוזים) לשמירה על העיר מאוחדת ושמירה על הר הבית. אם ירושלים תיתפס בעיקר כעיר של חרדים (וערבים), סביר פחות שהיא תזכה לתמיכה בקרב האוכלוסייה הישראלית הרחבה לקראת המאבקים המורכבים הצפויים לנו.
לנוכח בעיה זו, על הממשלה לתת תמריצים כלכליים כדי לעודד צעירים שסיימו את שירותם הצבאי לעבור לירושלים. בנייה מסיבית בכל חלקי העיר צריכה ללוות מאמץ להשבת רוב ציוני מובהק.
גם המגזר הדתי-לאומי (כנראה המגזר האידיאליסטי ביותר בחברה הישראלית והקל ביותר לגיוס למאמצים לאומיים) צריך לשנות את סדרי העדיפויות שלו ולתת קדימות לירושלים על פני אזורים אחרים של ארץ ישראל.
החשיבות הדתית וההיסטורית של ירושלים מובנת מאליה לכל יהודי. אבל העיר חיונית גם מבחינה אסטרטגית. שליטה על ירושלים מבטיחה שליטה על עורק התחבורה היחיד מהים התיכון לבקעת הירדן, שלאורכו יכולים לנוע כוחות צבאיים ללא הפרעה ממשית מיישובים ערבים.
אם ישראל רוצה לשמור על גבול בר-הגנה במזרח, עליה להחזיק בציר המערבי-מזרחי מהים לבקעת הירדן דרך ירושלים לא-מחולקת. לא ניתן להפריז בחשיבותה הצבאית של ירושלים ובתפקידה המרכזי על קו ההגנה המזרחי של ישראל, במיוחד בהתחשב באפשרות לשינויים פוליטיים ממזרח לנהר הירדן.
תכנון גבולות יציבים, בני הגנה, המתבססים על החידושים הטכנולוגיים והנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, אך בנות-החלוף, היא טיפשות אסטרטגית. הטלטלה של השנים האחרונות בעולם הערבי מצביעה על הצורך בזהירות רבה.
מקור נוסף של סכנה לירושלים הוא הקהילה הבין-לאומית. מספר מדינות עדיין משתעשעות ברעיון בינאום העיר, בעוד שאחרות קיבלו את הרעיון של “פתרון” שתי מדינות לשני עמים עם ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית המיועדת. למרבה הצער, מנהיגים ישראליים כאהוד ברק ואהוד אולמרט תרמו לשחיקת הטאבו נגד חלוקת ירושלים (בלי לקבל דבר בתמורה).
רק מסר ציוני מובהק, מגובה על-ידי זרם משמעותי של יהודים לירושלים, יכול להפוך מגמות שליליות אלה.
ירושלים היא נושא עדיף לוויכוח עם ארה”ב והקהילה הבין-לאומית מאשר התנחלויות בארץ ישראל. האוכלוסייה היהודית בישראל נמצאת במידה רבה בהסכמה על ירושלים; לא כן על עמונה. נוצרים רבים ברחבי העולם, במיוחד האוונגליסטים, מגלים הבנה והזדהות עם המאבק היהודי להיאחז בירושלים. יהדות העולם, להוציא כמה מתנגדים זניחים, תראה תמיכה בעניין.
בעקבות הצבעת אונסק”ו המצערת, על ישראל להבהיר לכל, שכל ניסיון להכחיש קשר יהודי להר הבית בירושלים הוא מעשה שלא ייעשה. ישראל צריכה ללא היסוס להוכיח מדינות כמו צרפת שבאופן מביש נמנעו בהצבעת אונסק”ו. אפשר להזכיר לצרפתים ולאחרים כי כאשר העם היהודי התפלל בבית המקדש בירושלים לפני 2,000 שנה, עמיהם היו לא יותר מאשר אוסף של שבטים ברברים.
לא ניתן לנהל משא ומתן עם הפלסטינים כל עוד נמשך מאמצם לשכתב את ההיסטוריה. כל התומך בכך אינו יכול להיות פרטנר לשלום. שלילת שורשים יהודים בירושלים היא מתכון להמשך הסכסוך.
הכרח הוא להציב את ירושלים בראש סדר העדיפויות של ישראל. כישלון בכך יחליש את ישראל ומשתווה לעיוורון אסטרטגי.
אפרים ענבר הוא פרופסור אמריטוס למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן והמנהל המייסד של מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר