ההצבעה והלקח

מאת 2 נובמבר 2016

מבט מבס"א מס' 375

תקציר: כל אותם ישראלים שמטפחים חלום חסר קשר למציאות, על החלפתה של הברית עם ארה״ב בברית עם אחת משתי הטוענות לכתר, סין ורוסיה, מן הראוי שילמדו היטב את לקחי ההצבעה באונסק"ו. סין ורוסיה תמכו בהחלטה שאינה מכירה בקשר של היהודים להר הבית. הם מנהלות מדיניות שהמרכיבים הערכיים בה פחות משמעותיים מאשר בארה״ב, לכן הסיכוי לחברן לישראל על בסיס ערכי בעל עמידות לאורך זמן, קטן ביותר.

פרטיה של ההחלטה באונסק"ו, שאינה מכירה בקשר של היהודים להר הבית, היא כה אבסורדית ומנותקת מהמציאות ההיסטורית, שקשה להאמין שהיא חלק מהחלטותיו של ארגון בין-לאומי מכובד לכאורה.

בין המדינות שהצביעו בעד ההצעה בולט הגוש הערבי-מוסלמי, שלצערם של רבים מוכיח שוב ושוב את טענות הישראלים החוששים מכל משא ומתן עם הפלסטינים, שהרי אם זאת נקודת המוצא של רוב המוסלמים ושל כמעט כל הערבים, אזי באמת אין על מה ועם מי לדבר.

אם אין ליהודים ולישראל מדינתם קשר היסטורי ודתי להר הבית ולירושלים – אין שום בסיס לטענתם למדינה באזור וכל משא ומתן הוא מעשה רמייה במסגרת מאמץ החיסול המתמשך של מדינת היהודים. כשיש לפלסטינים כאלה הצלחות – אין להם צורך במשא ומתן והחלטות כאלה יגרמו לישראלים להסס עוד יותר להתחיל במשא ומתן.

  •  •  •

מבין המדינות שהצביעו לטובת ההחלטה בולטות שתיים שדפוס הצבעתן מעניין וחשוב – סין ורוסיה. הראשונה היא הכוח הכלכלי העולה בעולם, המנסה להיות מתחרה עתידית לארה״ב. השנייה היא יורשתה של בריה"מ, המנסה לצאת מהפינה שאליה נדחקה לאחר התפרקות האימפריה הקומוניסטית.

שתיהן מנהלות מדיניות דינמית, ה"דוחפת״ את ארה״ב בנקודות שונות. סין עושה זאת בים סין הדרומי והמזרחי, ורוסיה עושה זאת במזרח אירופה ובמזרח התיכון. גם כאן הצבעתן הייתה הפוכה מהצבעת ארה״ב, אך היא נובעת מחולשה ולא מעוצמה.

רבים בישראל חושבים על הצבעה שכזאת במונחים של ״אנטישמיות״, אך נדמה שלא זה המקרה. אמנם ברוסיה יש מסורת אנטישמית ארוכה, וסממנים שכאלה ניתן לאתר לעתים בהתבטאויות של גורמים בכירים, אך הנשיא פוטין דווקא רחוק מכך. לכן תהיה זאת טעות לחפש את האשמה בעניין זה בהקשר האנטישמי, שבסין מעולם לא היה בעל משמעות.

באחת השיחות עם מומחים סינים למזרח התיכון – שאלתי אותם כיצד יש פער גדול כל כך בין הרצון לשפר את היחסים עם ישראל, ללמוד ממנה ״יצירתיות״ ולהיעזר בה במאמצי החדשנות, לבין ההתנהגות הפוליטית בזירה המדינית. שהרי אם לשפוט לפי הצבעות סין במערכת הבין-לאומית, כאילו לא השתנה דבר ביחסי סין-ישראל ב-40 השנים האחרונות: סין מצביעה באופן אוטומטי עם הערבים ולעולם לא עם ישראל. במקרה זה היא ממש יורה לעצמה ברגל, שהרי כל טענותיה בהקשר לים סין הדרומי מסתמכות על מפה שהבסיס ההיסטורי שלה מעלה סימני שאלה רבים, ורבים אינם מקבלים אותה כאותנטית ובעלת ערך. סין מצביעה בנושא שבו ההיסטוריה ברורה וחזקה יותר כנגד מסורת רבת שנים, ופותחת פתח להחלטות דומות בהקשרים החשובים לה – כמו הזכויות ההיסטוריות שלה בים סין הדרומי, או אפילו בטיבט.

לאחר שבני שיחי הסינים הופתעו מההשוואה בין הפלסטינים לבין בני טיבט וניסו לטעון ש"זה לא אותו דבר", שמעתי שתי תשובות שונות לשאלה שנשאלה.

האחת פתחה בהצהרה המפתיעה: "סין היא מדינה חלשה", אנחנו הסינים עושים את דרכנו אל הפסגה מול התנגדות קשה, ואנו זקוקים לכל תמיכה אפשרית במערכת הבין-לאומית. הגוש האסלאמי הוא גדול וחשוב, ואין אנו יכולים לוותר על תמיכתו, גם אם מישהו בבייג'ין ישתכנע שישראל צודקת בעניין כזה או אחר, אתם ״גוש בין מדינה אחת״ והם יותר מ-50 (באו״ם יש 57 מדינות מוסלמיות, מתוך 193 חברות(.

אין לסין דבר נגד ישראל והיא מעוניינת בשיפור היחסים בכל התחומים, אך היא אינה יכולה להתעלם מעוצמת הגוש המוסלמי באו"ם. לכן בזירה הבין-לאומית סין לא תשנה את דפוסי הצבעתה, ואין לכך קשר ליחסים בין שתי המדינות המייצגות, כך מדגישים הסינים, תרבויות עתיקות.

התשובה השנייה ששמעתי היא פחות פוליטית ויותר סוציולוגית, והשמיע אותה מלומד סיני צעיר יחסית: הוא הסביר שיש פער בין האהדה הרבה מאוד שיש לישראל בקרב בני הדור הצעיר בסין לבין בני הדור הוותיק – שעדיין לא השתחררו לחלוטין מדימויים ישנים של ישראל וממחויבויות היסטוריות שאינן רלוונטיות למציאות העכשווית.

לטענתו, וחבריו הנהנו בהסכמה, כשיתחלף דור המובילים בסין ישתפר מאוד מעמדה של ישראל, ובהתאם לכך גם המדיניות הסינית כלפיה במערכת הבין-לאומית. אלה שהסכימו היו ברובם דוברי אנגלית טובה יותר מאלה שלא הגיבו להסבר, כי בסין יש מתאם גדול מאוד בין ידיעת השפה לגיל, והצעירים הם השולטים בדרך כלל טוב יותר באנגלית.

להערכתי, ההסבר הראשון תואם גם את דרכי ההחלטה במוסקבה. גם שם מה שקובע הוא החישוב הקר: מספר האצבעות העומדות בצד הישראלי לעומת אלה שבצד המוסלמי.

  •  •  •

לסין ולרוסיה יש חששות רבים מקיצונים אסלאמיים, וחשוב להן לא להעמיס משקל שלילי על יחסיהן עם מדינות מוסלמיות. אלה הם המשפיעים העיקריים בבייג'ין ובמוסקבה, ושתיהן אינן מסוגלות להתעלות ולשנות את המסורת רבת השנים.

זה אינו סממן לעוצמה אלא לחולשה. שהרי לא רק סין, גם רוסיה טוענת טענות היסטוריות חלשות בהרבה מאשר הטענה הישראלית להר הבית, למשל באשר לקשר בין חצי האי קרים לבין רוסיה. לכן, גם היא מסתכנת בתמיכתה בטענות חסרות כל בסיס היסטורי שמגיעות מצד הערבים.

כל אותם ישראלים שמטפחים חלום חסר קשר למציאות, על החלפתה של הברית עם ארה״ב בברית עם אחת משתי הטוענות לכתר, סין ורוסיה, מן הראוי שילמדו היטב את לקחי האירוע.

סין ורוסיה מנהלות מדיניות שהמרכיבים הערכיים בה פחות משמעותיים מאשר בארה״ב, לכן הסיכוי לחברן לישראל על בסיס ערכי בעל עמידות לאורך זמן, קטן ביותר.

לישראל, שלעולם תהיה קטנה וללא מדינות אחיות בקהילה הבין-לאומית, טבעי יותר לקיים קשר עמוק עם מדינה כארה״ב מאשר עם מדינות כרוסיה וכסין, השבויות (עדיין) בערפילי העבר, לפחות בכל הקשור להתנהגותן במערכת הבין-לאומית.

האלוף (מיל') יעקב עמידרור הוא עמית בכיר ע"ש רוסהנדלר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. משמש גם כעמית בכיר במרכז ג'מנדר של JINSA.

PDF

פורסם לראשונה בעיתון “ישראל היום” 28.10.2016

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

Maj. Gen. (res.) Yaakov Amidror
אלוף (מיל') יעקב עמידרור

Former National Security Advisor to the Prime Minister of Israel and the Head of the National Security Council. Served 36 years in senior IDF posts, including commander of the Military Colleges, military secretary to the Minister of Defense, director of the Intelligence Analysis Division in Military Intelligence, and chief intelligence officer of the Northern Command. Author of three books on intelligence and military strategy.