חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אמנת שנגן ותוצאותיה כביטוי לאתגר ההסתגלות כמבחן השעה

מאת ינואר 20, 2017

מבט מבס”א מס’ 399

The Schengen Agreement as a Metaphor for Adapting to Challenges (English version to be published soon).

תקציר: למצוקות רבות בחברה האנושית, כמו לתופעת הפשע וכמו המאבק בטרור והמאבק על ארץ ישראל, אין פתרון נצחי הגואל את בני אנוש מן הכורח המתמיד להתמודדות דינמית.

פיגוע הטרור בשוק חג המולד בברלין, העלה במדינות האיחוד האירופי, דיון ביקורתי במדיניות אמנת שנגן (Schengen), והגבולות הפתוחים בין מדינות האיחוד האירופי. הגבולות הפתוחים אפשרו למבצע הפיגוע לחמוק מגרמניה ולעבור בין מדינות נוספות, עד שחוסל במילנו לאחר מספר יממות. התנאים הללו הוצגו על-ידי מומחים לטרור, כמקשים על קיומו של מאמץ אפקטיבי למניעת הטרור.

בשיח התקשורתי, בעיקר בגרמניה, נטען כלפי התומכים בשימור מדיניות הגבולות הפתוחים, כי הם מקדשים אידיאולוגיה ומתעלמים מתנאי המציאות שהתהוותה. לפתחם של המנהיגים הונחה תביעה להסתגלות מתאימה למציאות החדשה.

הדילמה שחולל האירוע היא הזדמנות נפלאה להתבוננות בתופעה ההתהוות. מדיניות הגבולות הפתוחים אכן הייתה זרז להתהוות מציאות חדשה ובלתי צפויה. התהוות כתופעה היא הרבה מעבר לבעיית ההתנהלות בתנאי אי-וודאות, המוכרת לכל תלמיד מתחיל בקורס לקבלת החלטות. בדיבור על התהוות תופעה, מתכוונים לסביבת פעולה שבה הקשר הסיבתי בין פעולה לבין תוצאה לא רק שאינו הכרחי, הוא אף בלתי ידוע.

זאת אומרת שבניגוד למתרחש בתכנון ובניהול פס יצור הנדרש למתאם מוחלט בין תכנון לבין ביצוע באופן שהתוצאה הסופית עומדת במבחן “סוף מעשה במחשבה תחילה”, במערכת אנושית מורכבת הנתונה להתהוות, מתהוות לעתים מגמות חדשות ובלתי צפויות. מחוללי האינטרנט כאמצעי תקשורת והעברת מידע, לא חזו לדוגמה את התהוות הרשתות החברתיות כזרז וכפוטנציאל רב השפעה בהתהוות המאורעות בעשור האחרון.

הנרי קיסינג’ר נהג לצטט פתגם סיני: “הפתרון לבעייתנו הנוכחת, מעניק לנו כרטיס השולח אותנו בעל כורחנו, אל הבעיה הבאה”. בתמצית מונחת כאן השקפת עולם כוללת, על הפער העצום בין תפיסת תהליכי פתרון בעיות הממוקדים במסגרת התייחסות מכאנית וסגורה, בה נכון ואפשר להתנהל בהגיון של בקשת פתרון לכל בעיה, לבין סוגיות בהווייה האנושית-חברתית, המתקיימות במערכת מורכבת ודינמית, הפתוחה תמיד להתהוות חדשה אשר לפחות בחלקה, בלתי ניתנת לשליטה ולחיזוי.

לנוכח הבנה זו, מתמיה כיצד בסוגיה הישראלית-פלסטינית, ממשיכים לבקש פתרון קבע.

מנהיגי עולם, בהם נשיאי ארה”ב דיברו וממשיכים לדבר על חתירה להשגת מציאות חדשה המתוארת במילים: שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום בר קיימא (everlasting). האם יש משהו במציאות חייו של בן אנוש היכול להיחשב everlasting?

זוהי תמצית הפער התפיסתי בין איש תרבות המערב לבין איש תרבות המזרח. בתרבות הנאורות המערב אירופית, היציבות מבוקשת בתור מצב יסוד – כסדר קוסמי אידיאלי, בר מימוש בידי אדם תבוני. אם לרגע אבדה השליטה ונוצרה אי-יציבות, הרי שנדרש לטפל בה, כמו בטיפול בתאונה, במאמץ להשיב את הסדר היציב אל מסילתו הקבועה.

עבור אדם בתרבות המזרח – בכלל זה ביהדות התנ”כית, בתרבות הערבית, בתרבות הסינית וגם בתרבות הרוסית – הדבר הפוך: אין מסילה קוסמית קבועה, דווקא תודעת אי-היציבות היא מצב היסוד. אם לרגע נוצרה יציבות, הרי היא נתפסת כתוצאה של שיווי משקל אקולוגי ארעי, הכול פתוח, הכול בר חלוף. מחר יום חדש וגם הסכמי קבע הם ברי חלוף. גם הסכמים מכוננים כמו הסכם סייקס-פיקו, אינם מובטחים לעד.

ראוי להזכיר זאת גם לנשיא הנבחר טראמפ שאמר לאחרונה כי יפעל כאיש עסקים, להביא את הישראלים והפלסטינים לעסקה טובה. אכן, בסביבה עסקית מתוקנת, אין לעסקה שנחתמה מבחן מתחדש ב”יום שאחרי”. הסכמים בין מדינות ולאומים, לעומת זאת, תקפים לשעתם בלבד.

לבעיות מכאניות יכול להימצא פתרון. אולם למצוקות רבות בחברה האנושית, כמו לתופעת הפשע, אין פתרון נצחי הגואל את בני אנוש מן הכורח המתמיד להתמודדות דינמית. בסוגיה זו רלבנטית אמירתו של צ’ארלס דרווין, כי השורדים הם לאו דווקא החזקים יותר, אלא אלה המסתגלים מהר יותר לאתגר השינוי. במציאות המתהווה, מרובת אתגרי השינוי, כישורי הסתגלות מהירים, נדרשים כנראה יותר מאי-פעם, כמבחן השעה למנהיגות ראויה.

פורסם לראשונה במגזין ליברל 9.1.2017

אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.

סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

לשיתוף מאמר זה:

תפריט נגישות

השארו מעודכנים