מבט מבס”א מס’ 344
לגירסה באנגלית
תקציר: לפני שבועות מספר, במהלך שעורר רק תגובות מועטות ברחבי העולם, הפעיל המשטר הסורי נשק כימי תקני (הנמצא בשימוש צבאי) נגד ארגון המדינה האסלאמית. המתקפה הוכיחה כי מאגר הנשק הכימי של סוריה לא פורק במלואו. שימוש נוסף בנשק מסוג זה עלול להביא להסלמה מסוכנת של הסכסוך, שבמסגרתה יגביר ארגון המדינה האסלאמית את מאמציו להשיג כלי נשק להשמדה המונית.
בסביבות ה-23 באפריל 2016 יצא המשטר הסורי למתקפה כימית גדולה נגד ארגון המדינה האסלאמית. מטרת ההתקפה הייתה למנוע מהארגון את כיבושם של שני שדות תעופה חיוניים מזרחית לדמשק. המתקפה כללה שימוש בכלי נשק כימיים תקניים לשימוש צבאי, ככל הנראה כולל גם גז עצבים מסוג “סארין”, שהוטל בפצצות מהאוויר.
מתקפה זו ראויה לציון (למרות שהעולם התעלם ממנה כמעט לחלוטין) משום שהיא מעידה כי, אחרי שימוש לא מאומת בחל”כ רב-עוצמה בסוף 2015, כוחות המשטר מפעילים שוב כלי נשק כימיים, העולים בהרבה על גז הכלור המשמש אותם בדרך כלל. אסד השתמש בחל”כ צבאיים אלה על-מנת להשיג יעד אסטרטגי חיוני והכרחי והקהילה הבין-לאומית הראתה כי היא מוכנה להשלים עם החלטה זו; אין ספק כי מדובר בתוצאה מאלפת מבחינתו של אסד וכי אסד קלט היטב את המסר.
המתקפה שופכת אור על מספר היבטים הקשורים למלחמת האזרחים הנמשכת בסוריה. ברמה המעשית המתקפה מהווה הוכחה חד-משמעית לכך, שחרף התחייבותו לפרק את כל מאגר כלי הנשק הכימיים שלו, אסד עדיין מחזיק בכלי נשק כימיים תקניים לשימוש צבאי. המשטר התחמק מעמידה בהתחייבותו לפרק את כלי הנשק הללו בהערימו על מנגנוני הפיקוח והבקרה הבלתי-מספקים שהציבה הקהילה הבין-לאומית.
המתקפה ממחישה גם את עמדתה הנחלשת של ארצות הברית במזרח התיכון. הקווים האדומים, שהציב הנשיא אובמה במילים שאינן משתמעות לשתי פנים, התגלו כריקים מתוכן. כישלונה של ארצות הברית בנושא זה, וקריסת ההבנות בין ארצות הברית לבין רוסיה בנוגע לפירוקה של סוריה מכלי נשק כימיים, מהוות התפתחויות מעוררות דאגה.
רוסיה, מצדה, אינה נראית מוטרדת במיוחד ואינה מגלה כל התנגדות לכך שסוריה תמשיך להשתמש בכלי נשק כימיים; בכך היא מעניקה עידוד סביל למשטר. גם איראן, שהיא השחקן האסטרטגי הנוסף בסוריה באמצעות שלוחה האזורי, החזבאללה – תתמוך מן הסתם בשימוש בכלי נשק כימיים על-ידי כוחות אסד. הציר הקיצוני רוסיה-סוריה-איראן הוא הברית החזקה ביותר במלחמת האזרחים בסוריה, ולשני השחקנים החיצוניים יש אינטרס מעשי בשימורה של אופציית הנשק הכימי עבור המשטר הסורי.
בספטמבר 2015 חתמו סוריה ורוסיה על הסכם, שקבע כי רוסיה תספק למשטר תמיכה צבאית במלחמתו נגד ארגון המדינה האסלאמית והמורדים. כשנתיים קודם לכן, בהתאם לתנאי ההסכם עליו חתמו לברוב וקרי, התחייבה סוריה לפרק את מאגר כלי הנשק הכימיים שברשותה. עם זאת, תוך כדי פירוק לכאורה המשיך המשטר הסורי להשתמש בחומרים כימיים רעילים שאינם מוגדרים ככלי נשק תקניים לשימוש צבאי (כגון כלור). הרוסים לא רק שלא הסתייגו מכך אלא לעתים אף שתפו פעולה בהשתקת האירועים.
נכון לעכשיו לא ברור היקפו המלא של מאגר הנשק הכימי שנותר בידי משטר אסד; עם זאת, הפרטים המדויקים אינם מעלים ואינם מורידים. סביר להניח שרוסיה תימנע מלספק כלי נשק כימיים ישירות לאסד, אבל איראן – המושקעת מאוד במלחמת האזרחים בסוריה ובמאבק נגד ארגון המדינה האסלאמית – עלולה למלא את החסר. איראן מחזיקה במאגר נרחב של כלי נשק כימיים רבי עוצמה, כולל גז עצבים, ובהחלט ייתכן שתבחר לספק חלק ממנו לאסד, אם רק יאפשר לה הדבר לא לאבד – ביחד עם החזבאללה – עוד ועוד כוחות בחזית הסורית.
השמדת ארגון המדינה האסלאמית מתחוורת כמאמץ ארוך וכואב עבור המשטר הסורי. מנקודת מבטו של המשטר, כלי נשק כימיים הם חלופה “יעילה” ללוחמה קונבנציונלית נגד אויב, אשר: א) עדיין אינו מסוגל לתקוף בחזרה בכלי נשק דומים; ב) אינו מצויד באופן הולם כדי להתגונן; ג) ממשיך באופן עיקש לתקוף נכסים אסטרטגיים.
מנקודת מבט צבאית טהורה, נראה כי בנסיבות אלה כלי נשק כימיים אכן מהווים חלופה טובה. הקווים האדומים, הרופפים מלכתחילה, שהציבה הקהילה הבין-לאומית, התאיינו לחלוטין, אולי משום שמטרת התקיפה היא ארגון המדינה האסלאמית. היעדרו של רצון בין-לאומי אמיתי להתערב במאבקו של המשטר הסורי באויב משותף שנוא הקל על משטר אסד להחליט על השימוש בכלי הנשק הכימיים שברשותו.
במקביל מנסה ארגון המדינה האסלאמית לקדם את יכולותיו בתחום כלי הנשק להשמדה המונית. יש עדויות מוצקות לכך שהארגון מנסה להעצים את יכולותיו, במיוחד בכל הקשור להשגת גז עצבים, ומנסה גם לרכוש חומרי לחימה רדיולוגיים וביולוגיים (הארגון גם מנסה להגיע למצב שבו יוכל לבצע טרור גרעיני אולם לא סביר שיצליח בכך).
אם יהיה ארגון המדינה האסלאמית נתון באופן חוזר ונשנה למתקפות באמצעות כלי נשק כימיים, סביר להניח שהמוטיבציה שלו להשיג כלי נשק להשמדה המונית ולהשתמש בהם רק תגבר. האיום ייוותר על כנו אפילו אם ייגרמו למדינה האסלאמית אבדות כבדות; סביר להניח שהארגון ימשיך להתקיים כארגון טרור קיצוני במיוחד גם אם יאבד את עיר הבירה שלו, ראקה. גם במצב מוחלש, עדיין צפוי כי ארגון המדינה האסלאמית ימשיך לנסות לבצע פעולות טרור – כולל מתקפות באמצעות כלי נשק להשמדה המונית – בכל מקום שבו יהיה מסוגל לעשות זאת.
השימוש האגרסיבי בכלי נשק כימיים, שנעשה לאחרונה על-ידי המשטר הסורי נגד ארגון המדינה האסלאמית, מהווה נקודת ציון – שכן הוא מעיד על מעבר אפשרי למצב, שבו המשטר הסורי עושה שימוש חוזר ונשנה בכלי נשק כימיים מבלי להכיר בכך בגלוי. התפתחות זו עלולה בסופו של דבר לעורר תגובה מקבילה אצל ארגון המדינה האסלאמית; שינוי כזה, אם יתקיים, עלול לשנות לחלוטין את פני הסכסוך ולגרום להגדרה מחודשת לא רק של הלגיטימיות אלא גם של ישימות השימוש בכלי נשק כימיים.
* סא”ל (מיל’) ד”ר דני שהם הוא מיקרוביולוג ועמית מחקר בכיר במרכז בס”א. מומחה בתחום הלוחמה הביולוגית והכימית במזרח התיכון. שימש בעבר כחוקר בצה”ל ובמשרד הביטחון.