ניירות עמדה: מספר 316
סיכום: ירושלים אינה מיוחדת במאבקים ובעימותים המתרחשים בה. גם משטרת פריז אינה משיגה בכל מקום משילות מלאה, אבל אף אחד לא יטען שיש בשל כך לחלק את פריז. אכן ירושלים היא בבחינת תא הדנ”א שבתוכו תוכרע שאלת ארץ ישראל. מי שלא יוכל לחלק את ירושלים, לא יוכל לחלק את הארץ לשתי מדינות. צריך לדעת מה באמת אנו מבקשים בהצבת ירושלים על ראש שמחתנו – שיבת ציון במלוא חבלי מולדתנו, או התכנסות הולכת וגוברת אל שפלת החוף. הסטטוס קוו הופך לשעבוד. עלינו לחולל כעת תנופת בנייה בירושלים ביו”ש, כמו מפא”י של פעם.
חלק ניכר מכלי התקשורת הסבירו בימים האחרונים שהגיע הזמן להפנים שירושלים כבר מזמן מחולקת. “הבירה הולכת והופכת לעיר רפאים” (בן כספית, “מעריב”), “נתניהו מחלק את ירושלים” (סימה קדמון, “ידיעות אחרונות”) ועוד.
ובכן בעיניי, גם אם לפי שעה, לנוכח האירועים, ירושלים נראית כהולכת ומתפרקת לחלקיה המופרדים בין יהודים לערבים, זאת לא בהכרח התמונה הכוללת וממש לא בהכרח המגמה לעתיד. בקיצור: מה שקורה הוא לא בהכרח מה שימשיך לקרות, וקשה לחזות במדויק מה יהיו ההתפתחויות בנוגע לעיר הבירה. המצב פתוח לחלוטין!
במפגש גנרלים שנערך בסיום מלחמת וייטנאם בין קצינים אמריקנים ווייטנאמים, הסכימו הצדדים כי אף שצבא ארה”ב ניצח בכל הקרבות, ארה”ב הפסידה את המלחמה. זה ההבדל המהותי בין מלחמה כתופעה מורכבת לבין כדורגל, למשל, שבו מתקיימת חפיפה מוחלטת בין תוצאות המשחקים לבין הניצחון הסופי. לכן לא קיימת בכדורגל אופציה להפסיד בכל המשחקים ובכל זאת לזכות בגביע. מלחמה ומאבקים לאומיים הם משהו אחר. יש להם את “היום שאחרי” והוא פתוח להתהוות.
במרד אבשלום, נטש דוד המלך את ארמונו בירושלים וחמק שוב כבימי צעירותו אל המדבר. סוד עוצמתו היה בגמישותו וביכולתו לחמוק מהתנגשות קיבעונות. כתמיד, שם המשחק הוא גמישות אופרטיבית.
בהיבט זה, אכן השתנה המצב. אכן השתנה המצב. בירושלים הוצבו מחסומים והוקמו נקודות בידוק בכניסה לכמה מהשכונות, אבל האם מדובר בתהליך שהוא בבחינת אל־חזור?
לעיר בהיקף מטרופוליני יש דינמיקה של השתנות מתמדת. בתהליכי התהוות אורבאניים, גם ללא מצבי מאבק, שכונות עוני הופכות לפתע לאזורי ביקוש והן משנות חזותן ואת האוכלוסייה המרכיבה אותן, וכן לפעמים גם להפך. עיר כישות משתנה יכולה לספוג מאבקים מעצבי מרחב, הפתוחים בטבעם גם למהלכי נגד.
למרות היחס המיוחד שלו היא זוכה, ירושלים אינה מיוחדת במאבקים ובעימותים המתרחשים בה. גם בפריז יש רבעים שלא מומלץ לטייל בהם, וגם משטרת פריז אינה משיגה בכל מקום משילות מלאה. האם מישהו יטען שיש בשל כך לחלק את פאריס?
רק בשנים האחרונות השיגה משטרת ניו יורק במאמץ רב שליטה מלאה בכל מרחב העיר. אך האם בימים שלא הומלץ להיכנס להארלם מישהו טען שהעיר מחולקת?
מעניין להצביע על אופיו של הדיון בעניין ירושלים: לא מצאתי ולו אדם אחד שלנוכח האירועים שינה דעתו לגבי עתידה הראוי של ירושלים. שני הצדדים במחלוקת על עתיד העיר, בשאלת חלוקתה, מוצאים באירועיי השבועות האחרונים, תמיכה לעמדתם. חסידי רעיון ההפרדה: ‘הם שם ואנחנו כאן’ מתחזקים ברעיונם, וכן גם חסידי העיר המאוחדת על כלל תושביה.
יש המייחלים להיפטר משכונות בעיתיות, אך בתפיסתי את ירושלים כמטרופולין, גם יריחו היא ירושלים, מה שיקבע את מעמדה של העיר הוא לא רק מה שקורה בגבולותיה המוניציפליים, אלא מה שקורה ועתיד לקרות, במרחב המתקיים סביבה, במרקם הזיקות המטרופוליניות. בזיקותיה של ירושלים עם מעלה אדומים, גוש כפר אדומים וצפון ים המלח ממזרח; גבעת זאב, חבל בנימין מצפון; מודיעין, וכמובן בית שמש ומושבי מטה יהודה ממערב; וגוש עציון וקריית-ארבע מדרום.
זו מהות עוצמתה של עיר שלעולם אינה מוגדרת במגמותיה רק מתוך מה שהיא לעצמה. היא מתקיימת במערכת המתהווה חדשים לבקרים בתוכה ומחוץ לה.
גורלה של ירושלים כבירה ייקבע, אם כן, במערכת הזיקות הכוללת שהיא מקיימת עם המרחב העוטף אותה, היהודי והערבי. בהעצמת המגמות המטרופוליניות המופעלות מחוץ לעיר מצוי פוטנציאל היכול להשפיע גם על מוקדי המאבק, בשכונות בתוך העיר.
השאלה העקרונית כרגע היא מה מבקשים שיקרה. אכן ירושלים היא כרגע בבחינת תא הדנ”א שבתוכו תוכרע שאלת ארץ ישראל. מי שלא יוכל לחלק את ירושלים, לא יוכל לחלק את הארץ לשתי מדינות. כאן מתחיל הדיון והכל פתוח לפעולה.
אנו על פרשת דרכים ועדיין הכל אפשרי. צריך לדעת מה באמת אנו מבקשים בהצבת ירושלים על ראש שמחתנו – שיבת ציון במלוא חבלי מולדתנו, או התכנסות הולכת וגוברת אל שפלת החוף.
(גרסה מקוצרת של מאמר זה פורסמה בישראל היום בתאריך 22.10.15)
אלוף (מיל’) גרשון הכהן הצטרף לאחרונה למרכז בגין־סאדאת, לאחר 42 שנים בצה”ל. הוא היה מפקד גיס ומפקד מערך המכללות.
BESA Center Perspectives Papers are published through the generosity of the Greg Rosshandler Family