מבט מבס”א מס’ 358, 16 באוגוסט 2016
לגירסה באנגלית (11 באוגוסט)
תקציר: נשמעה הטענה כי מצבו של המערב יהיה טוב יותר אם ארגון המדינה האסלאמית ישמור על הח’ליפות שלו. ההפך הוא הנכון: כדי להביס את ארגון המדינה האסלאמית ואת הזוועות שהוא מחולל יש לחסל את הח’ליפות. העובדה שהארגון שולט על שטח משלו מאפשרת לו לא רק להפוך למקור השראה עבור מגויסים אלא גם להכשירם ולאמנם, לנהל מתקפות טרור ולהדגים שוב ושוב את אי-יכולתו של המערב לחסל איום חמור ודוחק.
לאחרונה טען פרופ’ אפרים ענבר כי על המערב לנסות להחליש את ארגון המדינה האסלאמית, אולם להימנע מלחתור להשמדתו המוחלטת. (ראה מיגור המדינה האסלאמית היא טעות אסטרטגית. וראה גם תגובתו של ד”ר ערן לרמן).
ענבר טוען כי ארגון המדינה האסלאמית אינו מהווה איום גדול על המערב; שכוחותיו המזוינים חלשים מכדי להביס התנגדות נחושה דיה; שפיגועי הטרור המבוצעים בשמו של הארגון מוצאים לפועל על-ידי “זאבים בודדים”, שהקשר שיש להם עם הארגון הוא קלוש; ויתר על כן, שארגון המדינה האסלאמית משמש למעשה את המערב בהוותו אבן שואבת לאנשים הרוצים להפוך למחבלים, באופן המקל על שירותי המודיעין לזהותם.
מדינה אסלאמית ללא שטח, טוען ענבר, תפנה את מאמציה לקידום הטרור בכל רחבי העולם ובעקיפין תחזק את אסד ואת מיטיביו האיראניים. לגישתו של ענבר, אל לנו לתת לברוטאליות המאפיינת את ארגון המדינה האסלאמית לערפל את עינינו ולהסתיר מאתנו את העובדה, שנוכחותו מאפשרת “לחבר’ה הרעים להרוג חבר’ה רעים אחרים” באופן שבסופו של דבר משרת את האינטרסים של המערב. לפיכך, טוען ענבר, המדיניות הטובה ביותר היא להכיל את ארגון המדינה האסלאמית אבל להותיר את הח’ליפות שלו בחיים.
ענבר ראוי לכל שבח על הניתוח המקורי והפרובוקטיבי שלו. אבל הוא טועה. קיומו של ארגון המדינה האסלאמית פוגע במערב בדרכים רבות, באופן ההופך את חיסול הארגון למשימה דחופה בעלת עדיפות עליונה.
האיום העיקרי הגלום בארגון המדינה האסלאמית מבחינת המערב הוא העובדה, שהארגון תומך בטרור בין-לאומי, וקיומה של הח’ליפות מחמיר את האיום הזה במידה רבה. במקרים רבים הוכח כי טרוריסטים שנחשבו “זאבים בודדים”, למעשה קיימו קשרים הדוקים עם ארגון המדינה האסלאמית; הם לא פעלו רק מיוזמתם האישית וגם לא פעלו “בהשראת” הארגון – אלא אומנו, צוידו ואף קיבלו הנחיות מסוכני המדינה האסלאמית שפעלו מן הבירה בראקה.
ברור כי קל יותר לנהל רשת טרור בשטח שאתה שולט בו, בניגוד למצב שבו הפעילות צריכה להתקיים במחתרת ובשטח עוין. הרבה יותר קל לאמן מגויסים, לזייף מסמכים ולתכנן מתקפות כאשר אתה פועל במדינה משלך, ללא חשש ממעקבים של המשטרה.
חשוב לזכור כי חלק ניכר מהתכנון והאימונים לקראת פיגועי ה-11 בספטמבר בוצע באפגניסטן, שקיבלה את ה”אורחים” בברכה. בתגובה הפילה ארה”ב את ממשלת הטליבאן והושיבה במקום כוח כיבוש, כדי לוודא ששוב לעולם לא ישמש שטח המדינה לתכנון ולהוצאה לפועל של מתקפות טרור נגד המערב ושאר מדינות העולם.
הח’ליפות פוגעת באינטרסים המערביים בכך שהיא משמשת מקור השראה לפעולות טרור. ענבר מניח שארגון המדינה האסלאמית מהווה מוקד משיכה לאנשים שממילא הייתה להם נטייה למעשי טרור, אולם הוא מתעלם מן העובדה שעצם קיומו של הארגון מהווה השראה לטרוריסטים.
מדוע האפיל ארגון המדינה האסלאמית על אל-קאעדה והפך לאיום המרכזי על המערב ועל היציבות העולמית בכלל? הסיבה היא, במידה רבה, הקמתה מחדש של הח’ליפות. אל-קאעדה שמר את רעיון הקמתה מחדש של הח’ליפות האסלאמית לעתיד מרוחק ובלתי מוגדר. ארגון המדינה האסלאמית, לעומת זאת, מושך אליו את כל מי שקוסם לו הרעיון שהח’ליפות הוקמה מחדש בימינו אנו. כל עוד מוסיפה הח’ליפות להתקיים, כך יוסיף להתקיים כוח המשיכה של ארגון המדינה האסלאמית.
המדינה האסלאמית אטרקטיבית יותר מאל-קאעדה גם בגלל האופן הפיקחי שבו היא מנצלת את אמצעי התקשורת. הסרטונים שפרסם הארגון, המראים פעולות צבאיות ומעשי זוועה, משכו אליהם מתנדבים מכל רחבי העולם. הארגון לא היה מצליח להשתמש ברשתות החברתיות באופן יעיל כל כך אלמלא נהנה מן החופש לפעול בשטחו-הוא, שם הוא יכול לפעול ולצלם ככל העולה על רוחו.
חשוב מכל, המשך קיומו של ארגון המדינה האסלאמית אינו קביל משום שהוא ממחיש את חוסר האונים של המערב. מלב לבו של המזרח התיכון מפנה הארגון אצבע משולשת כלפי העולם כולו, הורג מאות חפים מפשע ומערער את היציבות באזור שחשיבותו קריטית. מה אומר הדבר על יכולתו של המערב להגן על עצמו? עם כל פיגוע טרור שערורייתי, עם כל נטילת אחריות צוהלת של ארגון המדינה האסלאמית, הולכת אמינותו הנתפשת של המערב ומצטמקת.
אם קבוצה של מדינות מהחזקות ביותר בעולם אינו מצליח לחסל איום מתמשך על האינטרסים שלו, מצדם של אולי 30,000 קיצוניים החמושים בכמה טנדרים, אזי יכולתו של המערב להבטיח את ביטחונן של המדינות המרכיבות אותו – שלא לדבר על יצירת סדר עולמי ליבראלי – מוטלת בספק.
בניגוד לטענתו של ענבר, מיטוט ארגון המדינה האסלאמית לא יביא ליצירתה של פזורת טרור. מיטוטו המוחלט של הארגון ימחיש את פשיטת הרגל של האידיאולוגיה הדאעשית, בדומה לאופן שבו קיצן של גרמניה הנאצית ושל האיחוד הסובייטי פגע באופן אנוש באידיאולוגיות שלהן. קיצו של ארגון המדינה האסלאמית גם לא יביא לניצחונם של אסד ושל תומכיו האיראניים. לאסד (וגם לאיראן) יש מספר רב של אויבים נוספים בכל רחבי המזרח התיכון, שכולם נסבלים יותר מן הרוע הנורא של דאעש. הרבה יותר טוב יהיה ליישר קו עמם מאשר לסמוך, ולו בעקיפין, על כך שהמדינה האסלאמית שתפעל בשירות האינטרסים של המערב.
קיימת מחלוקת לגיטימית לגבי הדרך הטובה ביותר לחסל את הארגון. לדוגמה, לא קל להחליט אם עדיף יהיה להסתמך על שחקנים מקומיים או על התערבות של כוחות המערב. אם יוחלט כי על המערב להתערב, כי אז יהיה צורך לדון ולהחליט לגבי היקפה של ההתערבות וטיבה.
כך או כך, ברור כי מצבם של המערב ושל הקהילה הבין-לאומית יהיה טוב בהרבה אם יימחו ארגון המדינה האסלאמית ופעולות הזוועה שהוא משריץ מעל פני האדמה.
פרופ’ סטיבן דיוויד הוא פרופסור ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, וחבר המועצה המייעצת האקדמית הבין-לאומית של מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר