מבט מבס”א מס’ 352, 1 באוגוסט 2016
גירסה באנגלית
תקציר: לאחר נסיון ההפיכה הכושל בתורכיה עובר על המדינה גל עוויתי ומאסיבי של דיכוי, שנראה כי הוא מכוון נגד כל מי שיש לו קשר, ולו הקלוש ביותר, לתומכיו של פתחאללה גולן ולרשת פרויקטי החינוך “חיזמת”. למהלך זה תהיינה בהכרח השלכות משמעותיות על מאזן העוצמה האזורי. נאיש אינו יוצא נשכר מכך – למרות שהשלמת תהליך הפיוס עם תורכיה (שהגיעה בשעה הנכונה) חסכה בינתיים מישראל את ההאשמות השגורות על היותה הכוח המניע מאחורי מזימת ההפיכה, ועשויה אף להעמיד את הדיפלומטיה הישראלית בעמדה בה תוכל לסייע בהנמכת הלהבות.
ניסיון ההפיכה הכושל בתורכיה והטיהור שבא בעקבותיו טרדו את מנוחתם של מתבוננים רבים בתורכיה ומחוצה לה. ראשית, פגיעה-עצמית בהיקף כזה בצבא השני בגודלו בברית נאט”ו אינה מסייעת לאיש, למעט מי שמעוניינים לערער את היציבות באזור (ובאירופה). השבוע התכנסה בארה”ב הברית נגד ארגון המדינה האסלאמית כדי לשקול את צעדיה הבאים; לאור הקרב המכריע, הצפוי במוסול, מורגש מאוד היעדרה בפועל של תורכיה משדה הקרב – וכמוהו הורגשה גם החלטתו של ארדואן להשבית, ולו זמנית, את כל הפעילות בבסיס חיל האוויר אינצ’ירליק.
לאחרונה התעצמה המתיחות בין ארה”ב לבין תורכיה, לאחר שממשל אובמה הגיע בחוסר רצון למסקנה כי הכוחות הלוחמים המגלים את המחויבות הגבוהה ביותר למלחמה ב”חליפות” של בגדאדי הם הכוחות הכורדיים בצפון סוריה ואחיהם לנשק בעיראק. בדיוק כשמתחילות להסתמן הזדמנויות לפגוע בארגון המדינה האסלאמית (ואף נדרש מאמץ נוסף לאחר הזוועה בניס), נראה כי תורכיה מאותתת כי מטרה זו כמעט שאינה קיימת על מסך הרדאר של ארדואן – וזאת למרות הטבח בשדה התעופה של איסטנבול וחרף המחיר ההולך ומאמיר אותו משלמת האומה והכלכלה בתורכיה על הסובלנות שגילתה בעבר לפעולותיו של ארגון המדינה האסלאמית.
יתר על כן, דרישתו התוקפנית והעיקשת של ארדואן מארה”ב להסגיר לתורכיה את גולן – דרישה שלא סביר להניח שממשלת ארה”ב תיענה לה – רק מוסיפה שמן למדורה. לאור מה שמוטל בכף המאזניים, ייאלצו מספר שחקנים אירופיים לבלוע את כעסם על תגובותיו המוגזמות של ארדואן ולהתמקד בהבטחת שיתוף הפעולה שלו במערכה, שיש לה חשיבות אסטרטגית בשלב מכריע זה של המלחמה נגד ארגון המדינה האסלאמית.
בינתיים הולכים יחסיה של תורכיה עם “כוחות היציבות” הערבים הסוניים באזור ומידרדרים, והכוונה בעיקר לסעודיה ולמצרים. ב-16 ביולי סירבה מצרים לאפשר למועצת הביטחון של האו”ם לתמוך פה-אחד בממשלה באנקרה (שנבחרה באורח דמוקרטי) ופקפקה ביכולתו של האו”ם להכריז מי דמוקרטי ומי איננו כזה. זו הייתה דרכו של סיסי לסגור חשבון עם ארדואן; שכן במשך שלוש שנים, יום-יום ושעה-שעה, הטילו ארדואן ומפלגתו, הרואים את עצמם כפטרוניהם של האחים המוסלמים בכל רחבי האזור, ספקות בלתי פוסקים בדבר הלגיטימיות המוסרית והפוליטית של המשטר במצרים.
המצרים, כמו הסעודים, התקשו להסתיר את שמחתם כאשר התפרסמו לראשונה הידיעות על ההפיכה; ובאופן דומה, התקשו להסתיר את אכזבתם כשהתברר כי ידו של ארדואן הייתה על העליונה. תגובות אלה יעכירו בוודאי את היחסים בין המדינות במשך זמן רב; לראיה, ארדואן כבר הצהיר בגלוי כי בעיניו סיסי הוא בדיוק כמו הקושרים (הצהרה זו מתעלמת מן העובדה שהצבא המצרי – בשונה מן הקצינים חסרי המזל בתורכיה, שפעלו בחוסר שיקול דעת – נכנס לעובי הקורה רק אחרי שמיליוני מצרים יצאו לרחובות בדרישה להתפטרותו של מורסי).
כל המהומה הזו העניקה לאיראן, שמיהרה להביע את תמיכתה בארדואן, הזדמנויות רבות לחזר אחר תורכיה וגרום נזק אסטרטגי. ככל שהאזור הופך לזירת קרבות – האלימים שבהם בסוריה ובתימן – רואה המשטר האיראני את סעודיה ואת בעלות-בריתה כמחנה אויב במצב מלחמה פעיל. לפיכך ניתן לצפות שאיראן תנסה לנצל את שעת הכושר כדי לנסות ולקרב אליה את תורכיה אף יותר.
לצורך זה עשויה איראן לנסות להגדיר בסיס משותף עם תורכיה, תוך ניסיון לצמצם את תפקידם של הכורדים במלחמה נגד המדינה האסלאמית. במקביל סביר להניח כי איראן תנסה לחזק את נוכחותן של שלוחותיה בעיראק, ובכך להפוך את ארה”ב ואת המערב לתלויים יותר בתרומתה למטרה המשותפת. אם לשפוט לפי הנימה בה נקטו ג’ון קרי ואחרים בוושינגטון, התוצאה תהייה ירידה נוספת במוטיבציה של ממשל אובמה להמשיך את הפעלתו של הלחץ הנחוץ נגד פרויקט הטילים הפעיל של איראן ונגד תמיכתה בטרור – למרות שיש בממשל גורמים החשים בבירור כי איראן עודנה מהווה איום פעיל על השלום בעולם ועל האינטרסים של ארה”ב.
שום דבר מכל זה אינו משרת את האינטרסים של ישראל, של ארה”ב או של אירופה. כל עוד הסערה משתוללת, כמעט שלא ניתן לעשות דבר – למעט שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים והשגחה מתמדת על כל סימן למשלחות גישוש של איראן באנקרה או בכל מקום אחר. עם זאת, אסור שתיפסק המערכה נגד ארגון המדינה האסלאמית – גם אם הדבר יצריך את הסטת הדגש על תמיכה אווירית בחזרה לירדן (המקבלת באורח עקיף תמיכה מנוכחותה האסטרטגית של ישראל). אין לאפשר למערכה נגד דאעש להפוך לבת-ערובה של סדר היום הפוליטי של ארדואן.
כאשר יירגעו הרוחות תצא תורכיה מ”מצב שעת החירום” שהיא נמצאת בו ותיזכר שהיא עדיין חייבת להיות חלק מקהילת המדינות הסוחרות זו עם זו, בעלת-ברית מועילה בנאט”ו, ושחקן קבוצתי בחלקו מזרחי של אגם הים התיכון. יהיה צורך למצוא שיטות מתוחכמות כדי להסביר למפלגת השלטון בתורכיה ולמנהיגה, כי עתידם אינו יכול להשתלב בתוכניתם של האיראנים לפצל את העולם הסוני ולהביא לדומיננטיות אזורית של השיעה. על מנת לשמור על יציבותה יהיה על תורכיה לבנות מחדש את הברית עם הגורמים המייצבים, שלעזרתם תזדקק כדי לשוב ולהחזיר לתמונה את טורקיה ואת האזור כולו.
השגשוג היחסי בטורקיה הוא שאפשר את היווצרותו של בסיס התמיכה העממי שממנו נהנה ארדואן. התנכרות למערב איננה הדרך הנכונה לשמר בסיס זה.
אל”מ ד”ר (מיל’) ערן לרמן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, ולשעבר אמון על נושאי מדיניות חוץ ועניינים בין-לאומיים במועצה לביטחון לאומי. משמש גם כחבר פקולטה במרכז האקדמי שלם.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר