הפרעות שהתרחשו בערי ישראל במהלך מלחמת עזה האחרונה הן תולדה של תשתית ההפקרות והמרי המכה שורשים מזה זמן בחלקים מהחברה הערבית-ישראלית. היקף איום זה ופגיעתו במרקם החיים הישראלי מחייבים שינוי תפיסתי כולל, ובראש וראשונה הכרה שהמדובר באיום קיומי החורג בהרבה מפשיעה פלילית "רגילה" והמחייב מערכה שיטתית וארוכה למיגור התופעה.

האלימות הפנימית בחברה הערבית אינה תולדת הפערים בין יהודים לערבים. נהפוך הוא.

הפרעות הנרחבות שיזמו ערביי ישראל בתמיכה בחמאס - בעת שארגון הטרור המטיר אלפי טילים על המדינה היהודית אותה הוא מבקש להשמיד - מהוות הסלמה מהותית ביחסיהם עם הרוב היהודי במדינה המחייב את ממשלות ישראל לתת לו מענה נחוש. כל המזדהה עם אויבי ישראל, לא כל שכן בעיתות מלחמה, מן הראוי שלא ייחשב עוד כאזרח המדינה ולא יזכה ליהנות ממנעמיה.

לאחרונה נדון השיח' ראאד צלאח ל-28 חודשי מאסר בפועל בגין עידוד ותמיכה במעשי טרור שבוצעו בידי שומעיו, ובכלל זה הפיגוע בהר הבית ב-14/7/2017 בו נרצחו השוטרים האיל סתאוי וכמיל שנאן. אין זו הפעם הראשונה שבה יושב צלאח בין כותלי הכלא בגין עבירות ביטחון, ונראה שפסיקת בית המשפט הנוכחית לא תמנע ממנו ומהפלג הצפוני הבלתי חוקי שבראשותו להמשיך ולהתסיס את ערביי ישראל נגד המדינה בה הם חיים.

שיעור ההצבעה הנמוך בקרב הציבור הערבי נבעה מניכורו של ציבור זה מהמפלגות הערביות, הנתפסות כגורם מתסיס ומפלג המוציא דיבת הערבים רעה בקרב עמיתיהם היהודים. ערביי ישראל זקוקים לפיכך להנהגה שתעמיד בראש סדר העדיפויות את הדאגה לצורכיהם, ובמקביל על ממשלת ישראל לפנות ישירות לאזרחיה הערבים ולקדם את שילובם בחברה הישראלית.