גרסת PDF
מסמך תיקונים 23.7.2025
הצהרת תיקון 29.7.2025
הצהרת תיקון 1.8.2025
מחקר זה בוחן באופן מקיף, באמצעות מתודולוגיה של ניתוח כמותי-סטטיסטי והיסטוריה צבאית, את הטענות לרצח עם שישראל מבצעת לכאורה כנגד אוכלוסיית עזה במלחמת חרבות ברזל. אנחנו חוקרים בפרט את הטענות לפיהן ישראל הרעיבה במכוון את האוכלוסייה העזתית, חיילי צה"ל טבחו בה במזיד ומטווח קצר, וחיל האוויר הפציץ אותה מבלי להבחין בין לוחמים לבין אזרחים, או לכל הפחות באופן בלתי מידתי, בהתאם לאופן שמושג זה מוגדר בדין הבינלאומי הרלוונטי.
כמו כן, אנו בודקים את אופן איסוף הנתונים של אלו הטוענים לרצח עם ולפשעי מלחמה חמורים ומכוונים, כדוגמת דוחות של סוכנויות האו"ם, ארגוני זכויות אדם, אנשי אקדמיה וכלי תקשורת מרכזיים. בפרקים השונים של חיבורנו, אנו מראים כי רבים ממקורות המידע הללו סובלים מבעיות מתודולוגיות רחבות היקף אשר פוגעות קשות באמינות ממצאיהם, במלחמה זו כמו גם בסכסוכים קודמים.
מטרת מחקרנו אינה רק לאתר כשלים עובדתיים או מתודולוגיים בפרסומים הקיימים ביחס למלחמת חרבות ברזל. בראש ובראשונה, אנו שואפים לבדוק את העובדות בזהירות ולהגיע למסקנות עצמאיות באמצעות בחינה מדוקדקת של המקורות הישראליים, הפלסטיניים והבינלאומיים, הצלבת עדויות, ניתוח סטטיסטי, וניסיון להבחין בין תעמולה של הצדדים לבין עובדות. מחקרנו הוא לפני הכול מחקר עובדתי – לא משפטי ולא מוסרי. זאת משום שאנו סבורים כי הדיון המשפטי והמוסרי חייב להישען על תשתית עובדתית מוצקה, שרק על בסיסה ניתן להעלות טענות משפטיות ואתיות תקפות.
התמקדות זו אין משמעותה אדישות לסבל האנושי הנורא בעזה, וגם לא אדישות לכשלים ברטוריקה ובמדיניות של ממשלת ישראל. אולם, כפי שאנו מראים לאורך מחקר זה, הכפפה של ניתוח והנגשת ניתוח עובדתי לקידום מדיניות רצויה, או לביטוי עמדה ערכית ראויה, פוגעת בהבנת העובדות הדרושות לגיבוש מדיניות ולמימוש של ערכים. משום כך, אנו נמנעים ככל האפשר מנקיטת עמדות או מהצגת המלצות, אלא בסיום הניתוח העובדתי. את עיקר המלצותינו אנו מייעדים לתחום המתודולוגי-מחקרי – כיצד נכון לפענח נתונים מאזורי קונפליקט במצבי אי-וודאות.
למחקר שלפניכם שמונה פרקים: פרק 1 מתייחס להאשמות בהרעבה מכוונת כביכול של האוכלוסייה האזרחית ברצועה. פרק 2 מעלה את בעיית הקונטקסט החסר להבנת פעולותיה המלחמתיות של ישראל – לחימה אורבנית והאתגרים הנלווים לה. בעיקר, אנחנו מתמקדים באסטרטגיית ההגנה של חמאס, מתוך הבנה שמלחמה היא פעילות הדדית ושלא ניתן להבין צד אחד ללא הבנת יריבו. פרק 3 בודק לעומק את הטענה בדבר טבח מכוון באזרחים. פרק 4 מבקר את הטענה שישראל מפרה באופן שיטתי את הדין הבינלאומי בתקיפותיה ברצועה. פרק 5 מציע ניתוח סטטיסטי-עובדתי ביחס לכמות ההרוגים ופילוחם לפי גיל, מגדר ומעורבות בלחימה, תוך כדי בחינה ביקורתית של נתוני משרד הבריאות העזתי, המקור העיקרי שיש לנו כיום בנוגע לנפגעי המלחמה. פרק 6 בוחן את היכולת של ארגוני האו"ם, ארגונים הומניטריים וכלי תקשורת מרכזיים להעריך משברים הומניטריים בחסותה של ממשלה דכאנית, וכל זאת בתנאים הנוחים יחסית של משטר הסנקציות על עיראק בשנים 1991–2003. פרק 7 חוקר את יכולתם של ארגוני האו"ם וזכויות האדם לתת אומדן אמין של היקף קורבנות ופילוחם בתנאים של מניפולציה ופוליטיזציה בחברות מגויסות וסגורות. אנו מדגימים זאת על ידי בחינה השוואתית של סיקור הקרב על ג'נין ב-2002, מלחמת לבנון השנייה ב-2006, וכן סבבי לחימה קודמים בעזה. לבסוף, הפרק השמיני והאחרון מנתח את המתודולוגיה של חוקרים וארגונים רציניים שמביאה אותם לא רק לכשלים ניתוחיים חוזרים, אלא לחוסר למידה מאותם כשלים, גם כאשר יש הכרה פורמלית בהם. לאור זאת, אנו ממליצים על מודל מתודולוגי חלופי לחקירת פשעי מלחמה באזורי סכסוך.