עיונים בביטחון המזרח התיכון

ארכיון

בחינה ביקורתית של האשמות "רצח העם" במלחמת חרבות ברזל

מחקר זה בוחן באופן מקיף, באמצעות מתודולוגיה של ניתוח כמותי-סטטיסטי והיסטוריה צבאית, את הטענות לרצח עם שישראל מבצעת לכאורה כנגד אוכלוסיית עזה במלחמת חרבות ברזל. אנחנו חוקרים בפרט את הטענות לפיהן ישראל הרעיבה במכוון את האוכלוסייה העזתית, חיילי צה"ל טבחו בה במזיד ומטווח קצר, וחיל האוויר הפציץ אותה מבלי להבחין בין לוחמים לבין אזרחים, או לכל הפחות באופן בלתי מידתי, בהתאם לאופן שמושג זה מוגדר בדין הבינלאומי הרלוונטי.

מהפכת רחפני ה-FPV ומשמעויותיה ללוחמת היבשה וליתר ממדי הלוחמה

מהפכת רחפני ה-FPV* משנה בצורה עמוקה את לוחמת היבשה ואת יתר ממדי הלחימה. אין מדובר בעוד אמל"ח חדש או גאדג'ט טכנולוגי בתפוצה רחבה, אלא במהפכה של ממש המשפיעה על טכניקות הלחימה, אופן התארגנות הכוחות וניהול הקרב הטקטי – עד כדי שינוי מהות התחבולה עצמה. הרחפן התוקף, הפשוט לכאורה, מאלץ את החשיבה הצבאית להתעדכן ולזנוח תפיסות עבר שהיו רלוונטיות לעידן המלחמה הקרה ולמבצעי לוחמה נגד טרור, אך אינן מספקות מענה בשדה הקרב הנוכחי.

הכרעה צבאית במלחמת ‘חרבות ברזל’
מצע לדיון מחודש

המאמר טוען כי במלחמת חרבות ברזל השיג צה"ל הכרעה בשתי זירות, באופן ההפוך מהמקובל בתורה הצבאית. בעזה – הושגה הכרעה טקטית ואופרטיבית מול חמאס, שהתבססה על שחיקת כוחות ויכולות האויב בעיקר באמצעות פעילות יבשתית התקפית; ובלבנון – הושגה הכרעה אסטרטגית, אופרטיבית וטקטית (בסדר הזה) מול חזבאללה, שהתבססה על תחבולה באמצעות פעולות קינטיות (מכות מנע) ובהן פיצוץ הביפרים ותקיפות מהאוויר נגד יכולות ומפקדים, ובהמשך בפעולה יבשתית נגד תשתיות לחימה במרחב הגבול. הדיון בהכרעה הלך ונעלם בצה"ל בשנים האחרונות, והמאמר מציע מצע מחודש לדיון כזה.

תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל:
תובנות ממלחמת חרבות ברזל

בעקבות האסון של ה-7 באוקטובר 2023 צצו אמירות רבות על כך ש"תפיסת הביטחון קרסה". אלו אמירות שגויות. לא התפיסה קרסה אלא היישום שלה בעקבות כשלושים שנים של שינויים בתפיסת המלחמה שפיתחו צה"ל ומערכת הביטחון. המסמך מציג ומנתח את תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל על מגוון מרכיביה, ואת התובנות שיש להפיק מכישלון יישומה ב-7 באוקטובר, אבל, לא פחות חשוב מכך – הקושי ליישם ולממש את עקרונותיה במהלך -אחד-עשר החודשים שנמשכת המלחמה בינתיים. חשוב להדגיש שהמציאות אינה שחורה או לבנה, היא עשויה מגוונים של אפור. לא כל מה שנעשה היה שגוי או נכשל, אבל התוצאה הסופית אינה טובה. עלינו להתאמץ לתקן את הדרוש תיקון. תיקון תוך כדי מלחמה הוא קשה – המצב שנקלענו אליו לא נוצר בין רגע, הוא תוצאה של תהליך ממושך, וגם התיקון אינו עניין של החלטה ופתרון מיידים. גם הפתרון יהיה תהליך ממושך וקשה.

אסטרטגיה בת קיימא – עקרונות לעדכון האסטרטגיה ותפיסת הביטחון הישראלית

על רקע כשלון השבעה באוקטובר קיימת הסכמה על הצורך לבחון מחדש את עקרונות האסטרטגיה הישראלית ותפיסת הביטחון. כבר כעת ברור שתידרש התעצמות צבאית ניכרת והשקעות ביטחוניות נוספות. עם זאת עלינו להיזהר מלחזור על שגיאות העבר. עוד מאותו הדבר – שיקום האסטרטגיה מבוססת ההרתעה, כוח אש גדול יותר, סדר כוחות רחב יותר, ביצורים עמידים יותר – כל אלה עלולים להתגלות כלא-מספקים ואף כמסיחים. המאמר יבקש לתרום לגיבושה של אסטרטגיה בת-קיימא. נעשה זאת לא באמצעות הצבעה על עקרונות שיש להוסיף לתפיסת הביטחון אלא באמצעות הצבעה על סוג הדיון הנדרש. בדרך נדון במקצת מהתכנים הרלבנטיים ונטיל ספק בחלק מהתגובות האוטומטיות למשבר.

מלחמת עזה 2023, והמלחמה שאחריה

למרות השלב המוקדם, אין מנוס מלהתחיל בלמידה ממלחמת עזה שכן האתגר הבא, מלחמה בצפון, קרוב. לקח המתקפה בדרום הוא שאין להניח לאיום להתעצם בגבולנו. אין די בהרתעה. נדרשת יכולת צבאית להכרעת האיום והסרתו בשטח האויב. התעצמות ממוקדת בארבע-חמש תוכניות, נוסף על התכוננות בסיסית, תאפשר כוח צבאי מוכן וחד יותר. במוקד – מודרניזציה של היבשה, הפחתת תלותה בסיוע מודיעיני ואווירי, והפניית יותר נתחים של אמ"ן, חיל-האוויר וחיל-הים לזירות הרחוקות. התוצאה תהייה עמידות הגנתית משופרת במתקפות פתע, ותמרון מקביל ומהיר יותר להכרעה, תוך הגבלת הלחץ של איראן ושלוחיה. לאור הניתוח, האינטרס הישראלי צריך להיות היערכות מקדימה, בת שנתיים לערך, למלחמה הבאה.

אסטרטגיית סייבר לאומית: סוגיות לדיון

מטרת מסמך זה היא העלאת סוגיות מהותיות לדיון בתהליך קביעת האסטרטגיה, כאשר יתקדם מחדש במלוא הקשב. המסמך עוסק בהיבטים הקשורים לקידום ההגנה הלאומית ושיפור החוסן הלאומי, ויכולת המשק להתמודד עם תקיפות סייבר רחבות שיש להן השפעה על הביטחון, הכלכלה והחברה.

המלחמה באוקראינה: 16 נקודות מבט, 9 תובנות מפתח

בפברואר 2022, לאחר עשור של עימות שבא לידי ביטוי בלחימה מתמשכת בעצימות נמוכה בדרום מזרח אוקראינה, ולאחר חודשים רבים של עלייה הדרגתית במתיחות ביניהן, פלשה רוסיה לאוקראינה. הציפייה הכללית הייתה שאוקראינה תובס במהרה, אולם האוקראינים חשבו אחרת ונערכו בהתאם – לא נכנעו ולא הובסו, אלא ניהלו מגננה עקשנית. לאחר גיוס כללי נרחב וסיוע רב ממדינות נאט"ו אף הצליחו להדוף את הרוסים מחלק מהשטחים שכבשו. מלחמה שהרוב ציפו שתמשך שבועות בלבד נמשכת כבר יותר משנה וחצי, סיומה אינו נראה באופק והיא משפיעה על העולם כולו עקב האדוות המדיניות והכלכליות שהיא מעוררת. בחוברת זו מרוכזים מאמרים במגוון נושאים המנסים לסכם סוגיות שונות שעולות מהמלחמה – סוגיות מדיניות, צבאיות, כלכליות ועוד – ואשר אפשר ללמוד מהן לקחים גם לישראל.

סכסוך נגורנו-קרבאך: שורשים, מהלך, והשלכות

בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים פרץ סכסוך אלים בין ארמניה ואזרבייג’ן על רקע שאיפת ארמניה לספח את חבל נגורנו-קרבאך, ושאיפתה של אזרבייג’ן, , להבטיח את ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית. הסכסוך נמשך כשש שנים שגבו עשרות אלפי קורבנות והפכו מאות אלפים לפליטים ולעקורים. הסכסוך התלקח שוב ב-2016, וב-2020. אם לשפוט על-פי תוצאות מלחמת 2020, מצב העניינים העגום אינו עומד להשתנות בעתיד הנראה לעין. בנסיבות אלה של שיח לאומני תוקפני והעדר קולות הדוגלים בנורמליזציה ובפיוס, דומה כי בכל הנוגע לעתיד נגורנו-קרבאך משמעות השלום היא המשך המלחמה באמצעים אחרים.

תוכנית הגרעין האיראנית: לאן עכשיו?

תחילתה הופנתה תוכנית הגרעין האיראנית למטרות צבאיות, אך איראן ביקשה להציגה כמיועדת "לצרכי שלום". לדאבון המשטר בטהראן, אט אט נחשפו מרכיבי תוכנית הגרעין, וההפרות של הסכם JCPOA. כל הסכם עתידי עם איראן יהיה חייב להסיג את מצבה הגרעיני.