עיונים בביטחון המזרח התיכון

במבצע שומר החומות העדיף צה"ל להישען על צבא האש שהפעלתו נהנתה מתנאים נוחים למדי, ובראשם היכולת לרכז כוח בחזית אחת מול אויב חלש למדי שהיה מראש מוקף על-ידי צה"ל. יתרונות אלו ואחרים, כמו עימות שנערך בפרק זמן מוגבל שצמצם את דלדול התחמושת, תנאי אקלים נוחים וכיו"ב, לא בהכרח יחזרו בעתיד. לאור זאת יש להתייחס בזהירות להישגיו הנאים-לכאורה של צה"ל, שכן תשתיות ניתן לשקם ובכירים שחוסלו יוחלפו. התהליך אמנם לוקח זמן, לעיתים אף שנים, אך הוא בלתי נמנע. כיבוש רצועת עזה, ולו באופן זמני, עשוי לתת מענה יסודי יותר, אם כי במחיר גבוה בהרבה. אם ישראל תחליט או תיגרר לכך, על צבא התמרון להיות מוכן. הזנחתו בהנחה שצבא האש מהווה תחליף קבוע עלולה לעלות לישראל ביוקר.
המערכה בת ששת השבועות שהסתיימה לא מכבר בין ארמניה לבין אזרביז'אן הייתה אבן דרך בתולדות המלחמה בהיותה המערכה הראשונה בה הביאו כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) לניצחון במלחמה. הכטבמ"ים של אזרביז’אן השמידו את מערך ההגנה האווירית הארמני, ולאחר מכן עשו שמות במערכות הנשק הקרקעיות ובכלל זה בטנקים, בקני ארטילריה ובשיירות האספקה של צבא ארמניה. מתקפת הכטב"מים אילצה את ארמניה להסכים להפסקת אש משפילה שהוכתבה על-ידי רוסיה.
המתיחויות בגבול ישראל-לבנון בשל הריגת מפקדי חיזבאללה בכירים (או אף זוטרים) מעלות מדי פעם מחדש את השאלה האם איראן נמצאת בתמונה. מחקר זה מציג זווית ראייה חדשה על הסיבות לפרוץ מלחמת לבנון השנייה ב-12 ביולי 2006, לפיה התייצבה טהראן במלוא יכולתה מאחורי הקלעים בהפעלת חיזבאללה נגד ישראל על מנת להסיט את מדינות המערב מהתמקדות בפעילויותיה לפיתוח תוכנית גרעין צבאית. מאמציה העיקריים בתוכנית סודית זו, שהחלה להיחשף בשנים 2002-3 כללו הקמת תשתיות להעשרת אורניום ולבניית כור מים כבדים להפקת פלוטוניום.
התמודדות עניינית עם התפשטות מגיפת נגיף הקורונה מחייבת מידע עדכני לגבי הנדבקים וקצב ההדבקה. נתונים אלו עשויים להיות שונים בין אוכלוסיות שונות, כמו גם בין ערים ומרחבים ציבוריים בעלי אופי אורבני שונה. בדיקות יומיות של בדידים באוכלוסיות השונות מעטות מדי, נמשכות זמן רב מדי, ולעתים אינן מדוייקות דיין על מנת לקבל תמונה עדכנית על המתרחש במרחב הציבורי בזמן אמת. מודל מעקב אחר האשפוזים היומיים של חולי קורונה המגיעים לבתי החולים מידי יום עשוי לתת תמונה עדכנית מיידית ואמינה על מגמת ההדבקה - דיכוי או התפשטות הנגיף בקרב אוכלוסיות שונות.    
בדיון המתנהל על משבר הקורונה קיימת הסכמה רחבה בשלוש סוגיות: • מדינת הלאום כשלה בבלימת התפשטות הנגיף בתחומה, במהירות ובמעט נפגעים, באמצעיה האוטונומיים, שהתגלו כדלים. • גופים על מדינתיים שינקו מהמדינה את סמכויותיה ועוצמותיה הכלכליות והמשקיות כשלו בתפקידם לסייע לה. • רעיון הגלובליזם נכון בעיקרו ולפיכך יש לתקן את הבעיות שהתגלו במשבר באמצעות חיזוק המדינות ובמקביל, כמסקנתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, גם את הגופים העל-מדינתיים. הטענה במאמר זה היא שהגלובליזם בתפיסתו הנוכחי כשל וקרס, כשם שכשלו וקרסו לפניו הקומוניזם ותפיסות חברתיות אחרות. הסיבה לקריסתן הייתה שכולן התבססו על רעיונות כזב אוטופיים.
"מבצע השהיד סולימאני" היה פחות מרהיב ותוצאותיו היו פחות מרשימות מתקיפת מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר שעבר. נראה שתכנון המבצע היה מלווה בוויכוחים סוערים וחילוקי דעות בצמרת האיראנית. עם זאת, הדוברות האיראנית לאחר המבצע הייתה רהוטה וממוקדת הרבה יותר מזו של ארצות הברית. מומלץ לממשלת ישראל ולצה"ל ללמוד את המבצע ולהפיק ממנו ארבעה לקחים עיקריים: •גבול האיפוק של המשטר בטהראן הוא כבודו ותדמיתו בעיני הרחוב האיראני, והוא מוכן ליטול סיכונים חריגים במקרה של השפלה. •טילים בליסטיים מדויקים מסוגלים במצבים מסויימים להחליף מטוסי תקיפה ולהוות "חיל אוויר ללא מטוסים". •בסיסי אוויר רגישים למספר קטן של פגיעות שיכולות לשתק מערכים שלמים. •לדוברות ולקרב על התודעה יש משקל מכריע בניהול משברים.
אזהרת ראש הממשלה נתניהו בדבר האיום הטילי המתהווה מכיוון תימן תואמת את דגם הפעולה האיראני של הקמת "מעגלי אש" כנגד יריבותיה ותאפשר לטהראן להשלים את כיתורה הטילי של ישראל, כמהלך נוסף במלחמת ההתשה שבאמצעותה, כך מקווה איראן, תושג ההכרעה ההיסטורית כנגד הישות הציונית. על ישראל להיערך בהתאם להקמת כושר התראה וכושר הגנה בפני טילי שיוט וטילים בליסטיים מכיוון תימן, על כל ההוצאות הכרוכות בכך. 
זה עשרות שנים שצבאות המערב שוקדים, ללא הצלחה מרובה, על פיתוח רכב קרבי משוריין שיספק מענה הולם לזירת הלחימה המשתנה (במיוחד לחימה באזורים עירוניים וכפריים צפופים) ולמגוון האיומים המבצעיים (כמו רקטות קצרות טווח מהמארב, מוקשים ומטעני צד). טכנולוגיות המיגון הקיימות כנגד איומים אלו מורכבות, יקרות, וכבדות עד כדי הפיכתן לבלתי מעשיות, ואילו הניסיון לעקוף את הצורך במיגון ראוי על-ידי רתימת טכנולוגיות מתקדמות בתחום האש, החישה, והניידות לנטרול האיומים בטרם יופעלו, רחוק מלתת תשובה מבצעית ראויה. הואיל ושרידות הפלטפורמה והצוות אינה דרישה מבצעית נוספת אלא דרישת סף הכרחית לדומיננטיות מבצעית, פיתוח הרכב הקרבי החדש מחייב חשיבה טכנולוגית הנדסית ותפעולית מסוג אחר.

תפריט נגישות