חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

עיונים בביטחון המזרח התיכון

החוויה הפוליטית והמלחמתית בהיסטוריה רוויה בדוגמאות לקיומן של זיקות משולשות אינטנסיביות במיוחד, הן במישור הפנים ישותי והן במישור החיצוני, אבל מעטות מהן היו אינטסיביות כמארג היחסים במשולש החדש ביותר באזור, לפחות מבחינת ישראל - משולש היחסים בין ישראל, הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס. מטרת המחקר לשפר את ניהול הקונפליקט בינינו לבין הפלסטינים. כדי להגיע למטרה זו, המחקר ממפה את טיב היחסים בין שלושת השחקנים גם בהיבטים הפונקציונליים תוך התחשבות בגורמים חיצוניים. העבודה מחולקת לשלושה פרקים מרכזיים: יחסי ישראל-עזה וחמאס, יחסי ישראל והרשות ויחסי הרשות והחמאס.
מחקר זה מנסה לבחון עד כמה היה גל הטרור בסוף 2015 גל טרור של בודדים, זאת תוך כדי סקירה קצרה גם של גלים פחות אינטנסיביים בעבר ובהשוואה לאינתיפאדה השנייה. החוקרים מגיעים למסקנה שברוב המקרים שהגיעו לפגיעה פיזית ההכוונה הייתה ארגונית אבל הביצוע היה יזמי ולא מאורגן מלמעלה. על ישראל להמשיך להתמקד בדיכוי היכולות, או ליתר דיוק, למנוע יכולות גבוהות יותר של מחבלים בודדים על-ידי המשך המעצרים המניעתיים. הדבר מצריך המשך שליטה וחדירה לשטחי הרשות כדי למנוע טרור מדמם הרבה יותר מאשר בגל הטרור הנוכחי.
מחקר זה מציג מספר תרחישי איום אפשריים המראים צורך ברור שצה"ל יחזיק במערכי תמרון יבשתיים גדולים ובעלי יכולת גבוהה. המוסכמה הנוכחית בדבר חוסר האפקטיביות של כוחות משוריינים וממוכנים ביחס לאיומים אלה היא שגויה, ויש לבנות כוחות קרקעיים כבדים, אמינים ואפקטיביים.
חוברת זאת מאגדת מספר מחקרים על סוגיות הקשורות למלחמות הקטנות שמדינת ישראל עורכת בשנים האחרונות. המחקרים נולדו מתוך דו-שיח עם חטיבת תוה"ד בצה”ל. ד”ר איתן שמיר, פרופ’ הלל פריש, אל”מ (מיל’) ד”ר ערן לרמן, האלוף (מיל’) יעקב עמידרור, מר עוזי רובין, ותא”ל (מיל’) מוני חורב טוענים שיש מקום לעדכונים בתפיסת הביטחון. ההתשה של היריב הופכת למרכזית יותר מאשר הכרעתו בזמן הקרוב.
לקראת יובל החמישים למלחמת ששת הימים, האלוף (מיל') יעקב עמידרור בוחן את שתי האפשרויות הבסיסיות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, או לחילופין החלת הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון ויצירתה של מדינה דו-לאומית (בפועל).
מאמר זה סוקר את הסיבות לנסיגתה של ארצות הברית מן המזרח התיכון ואת השלכותיה. הטענה העיקרית היא כי השינוי במדיניותה של ארצות הברית מאותת על חולשה ומעודד את איראן לשאוף ביתר שאת למעמד של הגמון אזורי – שאיפה , מיולי 2015 (JCPOA) שזכתה לזריקת עידוד משמעותית בעקבות הסכם הגרעין שעליו חתמו שש המעצמות עם איראן. ההשלכה המסוכנת ביותר של נסיגת אמריקה היא התגברות הפוטנציאל להפצת הנשק הגרעיני באזור.
המהלך הצבאי הרוסי בסוריה ממחיש את השינוי שחל במדיניות החוץ הרוסית בזירה הגלובאלית בכלל, ובמזרח התיכון בפרט, מאז חזרתו של ולדמיר פוטין לכס הנשיאות במאי 2012. המדיניות החדשה מתאפיינת בגישה תקיפה, שנועדה לקדם את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של רוסיה, גם במחיר התעמתות עם המערב, כפי שבאה לידי ביטוי בהשתלטות על חצי האי-קרים.

תפריט נגישות