זה עשרות שנים שצבאות המערב שוקדים, ללא הצלחה מרובה, על פיתוח רכב קרבי משוריין שיספק מענה הולם לזירת הלחימה המשתנה (במיוחד לחימה באזורים עירוניים וכפריים צפופים) ולמגוון האיומים המבצעיים (כמו רקטות קצרות טווח מהמארב, מוקשים ומטעני צד). טכנולוגיות המיגון הקיימות כנגד איומים אלו מורכבות, יקרות, וכבדות עד כדי הפיכתן לבלתי מעשיות, ואילו הניסיון לעקוף את הצורך במיגון ראוי על-ידי רתימת טכנולוגיות מתקדמות בתחום האש, החישה, והניידות לנטרול האיומים בטרם יופעלו, רחוק מלתת תשובה מבצעית ראויה. הואיל ושרידות הפלטפורמה והצוות אינה דרישה מבצעית נוספת אלא דרישת סף הכרחית לדומיננטיות מבצעית, פיתוח הרכב הקרבי החדש מחייב חשיבה טכנולוגית הנדסית ותפעולית מסוג אחר.

המדינה האסלאמית פרצה לתודעה הבינלאומית בקיץ 2014 בעקבות כיבושה המהיר של שטחים נרחבים בעיראק וסוריה והכרזתה על כינונה מחדש של הח'ליפות האסלאמית בראשות אבו בכר אל-בגדאדי.

ההיפרדות מן הפלסטינים ביהודה ושומרון על בסיס קווי 67', גם בתוספת התיקונים הקלים של "גושי ההתיישבות", עלולה להציב בפני מדינת ישראל פוטנציאל לאיום קיומי. לא זו בלבד שנסיגה כוללת של כוחות צה"ל משטחי יו"ש תדחק את ישראל לגבולות שאינם ברי הגנה, אלא שקרוב לוודאי שהיא אף תביא להיווצרותה של ישות טרור בדומה לזו שצמחה ברצועת עזה בתקופת תהליך אוסלו, בהבדל הקריטי שקרבתם של יהודה ושומרון לעיקר נכסיה של מדינת ישראל ברצועת החוף מעצימה פי כמה את גודל הסיכון הטמון בפינוי שטחים אלו.

פרויקט הגדר, כמיזם הנדסי רחב היקף, ביטא מראשית הקמתו מאמץ לאומי עתיר משאבים. מאמצי הבנייה בשטח חוללו חיכוך והתנגדויות שגררו את מדינת ישראל למערכה מדינית ומשפטית בזירה הפנימית והבינלאומית.

המסמך בוחן ומתאר שלושה נדבכים בתהליך: מערכת השיקולים שהביאה להחלטה לבנות את הגדר; הדילמות והמתחים שאפיינו את הפרויקט בתהליך הביצוע; והמחלוקת לגבי המשך ביצוע הפרויקט.

בחלוף 15 שנים מיציאת פרויקט הגדר לדרך, הגיע העת שהישגיו והמגמות שחולל יבחנו ברמה הטקטית והאסטרטגית. בהתאם לכך, יש לבחון מחדש את המשכו.

המחקר בודק את ביטויי ההתייחסות ל"אחר" היהודי-ישראלי ולשלום עמו המצויים בספרי הלימוד שיצאו לאור מטעם הרשות הפלסטינית (רש"פ) לשימוש בכל בתיה"ס ביהודה, שומרון ורצועת עזה וכן בבתיה"ס שבמזרח ירושלים הפועלים לפי תכנית הלימודים של הרש"פ.

החוויה הפוליטית והמלחמתית בהיסטוריה רוויה בדוגמאות לקיומן של זיקות משולשות אינטנסיביות במיוחד, הן במישור הפנים ישותי והן במישור החיצוני, אבל מעטות מהן היו אינטסיביות כמארג היחסים במשולש החדש ביותר באזור, לפחות מבחינת ישראל – משולש היחסים בין ישראל, הרשות הפלסטינית ותנועת חמאס. מטרת המחקר לשפר את ניהול הקונפליקט בינינו לבין הפלסטינים. כדי להגיע למטרה זו, המחקר ממפה את טיב היחסים בין שלושת השחקנים גם בהיבטים הפונקציונליים תוך התחשבות בגורמים חיצוניים. העבודה מחולקת לשלושה פרקים מרכזיים: יחסי ישראל-עזה וחמאס, יחסי ישראל והרשות ויחסי הרשות והחמאס.

מחקר זה מנסה לבחון עד כמה היה גל הטרור בסוף 2015 גל טרור של בודדים, זאת תוך כדי סקירה קצרה גם של גלים פחות אינטנסיביים בעבר ובהשוואה לאינתיפאדה השנייה. החוקרים מגיעים למסקנה שברוב המקרים שהגיעו לפגיעה פיזית ההכוונה הייתה ארגונית אבל הביצוע היה יזמי ולא מאורגן מלמעלה. על ישראל להמשיך להתמקד בדיכוי היכולות, או ליתר דיוק, למנוע יכולות גבוהות יותר של מחבלים בודדים על-ידי המשך המעצרים המניעתיים. הדבר מצריך המשך שליטה וחדירה לשטחי הרשות כדי למנוע טרור מדמם הרבה יותר מאשר בגל הטרור הנוכחי.

מחקר זה מציג מספר תרחישי איום אפשריים המראים צורך ברור שצה"ל יחזיק במערכי תמרון יבשתיים גדולים ובעלי יכולת גבוהה.

המוסכמה הנוכחית בדבר חוסר האפקטיביות של כוחות משוריינים וממוכנים ביחס לאיומים אלה היא שגויה, ויש לבנות כוחות קרקעיים כבדים, אמינים ואפקטיביים.

חוברת זאת מאגדת מספר מחקרים על סוגיות הקשורות למלחמות הקטנות שמדינת ישראל עורכת בשנים האחרונות. המחקרים נולדו מתוך דו-שיח עם חטיבת תוה"ד בצה”ל. ד”ר איתן שמיר, פרופ’ הלל פריש, אל”מ (מיל’) ד”ר ערן לרמן, האלוף (מיל’) יעקב עמידרור, מר עוזי רובין, ותא”ל (מיל’) מוני חורב טוענים שיש מקום לעדכונים בתפיסת הביטחון. ההתשה של היריב הופכת למרכזית יותר מאשר הכרעתו בזמן הקרוב.

לקראת יובל החמישים למלחמת ששת הימים, האלוף (מיל') יעקב עמידרור בוחן את שתי האפשרויות הבסיסיות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, או לחילופין החלת הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון ויצירתה של מדינה דו-לאומית (בפועל).

מחקר זו בוחן את הפערים המרכזיים בתפיסה האסטרטגית והאופרטיבית לניהול מבצעים בעלי הגיון הרתעתי כנגד אויב א-סימטרי, ומנסה להצביע על כיווני חשיבה נדרשים לפיתוח דוקטרינה רלוונטית לישראל.

החדשות הרעות ברורות לחלוטין. כיום מטילים רבים ספק בזכותה של ישראל להתקיים; העיר ירושלים, בירתה העתיקה של ישראל, זוכה להכרה על ידי מדינות מועטות בלבד וכמעט כל השגרירויות הזרות יושבות בתל אביב.

השקט השורר בגבול הצפון מאז אוגוסט 2006 ,אינו יכול לשנות את העובדה שמלחמת לבנו השנייה הייתה כישלון צורב. תחושת הכישלון נובעת מכך שישראל, בעוצמתה הצבאית והכלכלית, לא הכריעה את חזבאללה בעימות הצבאי, או לחילופי , לא הגיעה להישגי חלקיי מול הארגון , כמו אלה שהושגו בסופו של דבר, אך בפרק זמן קצר מ 33 ימי המערכה, ועם הרבה פחות אבידות ונזק. תחושת הכישלון קשורה גם לכך שישראל לא השיגה את יעדיה הפומביים מתחילת המלחמה, ובראש החזרת החיילי

בקיץ 2006 לא הייתה ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל מוכנה כראוי
למלחמה נגד החזבאללה. המדיניות שאומצה לאחר הנסיגה החדצדדית מלבנו
במאי 2000 , אופיינה בהכלה בפרופיל נמוך, מתוך תקווה שכוח ההרתעה של
ישראל יספיק כדי למנוע הסלמה.

הורד קובץ PDF