תקציר: ממשל ביידן חייב לעצור את שעטתו המחודשת של המשטר באיראן לעבר יכולת סף גרעינית צבאית. אך הסכם ה-JCPOA המקורי משנת 2015 – אשר רק כחמישית ממנו עסק בנושאי גרעין, בעוד שהחלק הארי שלו עסק בתמורות השונות, מרחיקות הלכת, שאיראן נועדה לקצור מההסכם – והחלטה 2231 של מועצת הביטחון של האו”ם שהוסיפה תמריצים נוספים לאיראן, עומדים בצל הפקיעה המצויה בעיצומה של המגבלות שהטילו. שש שנים מאימוץ ההסכם, אמברגו הנשק פג, כך שאיראן תוכל לרכוש אמל”ח הגנתי )”שובר שוויון”( מרוסיה שיקדמה לחסינות מפני תקיפה ומפני תגמול; הקריאה לאיראן להימנע מפיתוח וניסוי של טילים בעלי יכולת לשאת נשק גרעיני תפקע בעוד שנתיים; כך גם העיצומים על טילים בליסטיים, טילי שיוט, הגנה מפני טילים, ורכישת טכנולוגיות טילים בעלות משמעות התקפית מכרעת; גם העיצומים על גורמי משמרות המהפכה, כמו כוח קודס ומפקדו, מפקד משמרות המהפכה, פיקוד הטילים של חיל האוויר של משמרות המהפכה, והבוניאדים המכוונים את הפעילות של הממלכה הכלכלית של משמרות המהפכה – יפוגו ויוסרו. בתחום הגרעיני, ההסכם, שמלכתחילה התיר המשך פיתוח של צנטריפוגות מתקדמות המסוגלות להעשיר אורניום בקצב של עד פי עשרים, מתיר החל מסוף השנה השמינית את ייצורן, והחל מסוף השנה העשירית שימוש בהן להעשרת אורניום. לאחרונה חידשה איראן את העשרת האורניום לרמת עשרים האחוזים, והדבר מדגיש את הבהילות במציאת פתרון, זאת כאשר ממשלת רוחאני עומדת לסיים את כהונתה בקרוב, ותוחלף ככל הנראה בממשלה קיצונית יותר. הסכם חדש – שממשלות ופרשנים במערב מחייבים באופן נרחב, אבל לא האיראנים – יידרש לפוגג את המגרעות של ההסכם הקודם אשר הפכוהו לכדאי ורצוי בראיית המשטר האיראני אשר חתר לקראתו. פתרון המשבר נראה כאתגר מורכב ביותר, ויכולתו של ממשל ביידן לעצב נוסחאות גואלות יעמוד למבחן.
ההיגיון מאחורי ה-JCPOA – אז ועכשיו
