תקציר: מתחילתה הופנתה תוכנית הגרעין האיראנית למטרות צבאיות, בעיקר כלפי ישראל שבראיית טהראן מהווה אויב שיש להשמידו, אך איראן ביקשה להציגה כמיועדת “לצרכי שלום”. גם כנחשפו שני הפרויקטים הגדולים של איראן להשגת חומרים בקיעים עבור נשק גרעיני – מפעל נתאנז להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, ותוכניות להקמת כור מים כבדים להפקת פלוטוניום ומפעל לייצור מים כבדים עבור הכור, במחצית השנייה של 2002, טענה זו שהם נועדו עבור הפקת אנרגיה, כחלופות לניצול מאגרי הנפט שלה. כתוצאה מהחשיפה נאלצה איראן ב-2003 להציג לראשונה את הפרויקטים הגרעיניים שפיתחה בפני סבא”א )הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית(, ולאפשר לפקחיה גישה לכל המתקנים בהם מתנהלת פעילות גרעינית, והסכימה להשבית “באופן התנדבותי” את המשך העשרת האורניום בנתאנז. עם זאת ב-2004 התחילה בניית כור המים הכבדים ליד אראק, וקידמה איראן את “תוכנית אמאד” – הפרויקט החשאי לפיתוח פצצה גרעינית, שבראשו עמד מוחסן פאח’ריזאדה.
בתחילת 2006, נוכח הממצאים החמורים שגילו פקחי סבא”א באיראן, והשתקפו בין היתר בדו”חות הרבעוניים, החליטה איראן לחדש את העשרת האורניום בנתאנז, אם כי לשיעור נמוך מ-%5, המתאים רק לייצור דלק גרעיני עבור כורים לייצור חשמל. בשנים 2010-2005 הלכה וגברה המתיחות בין איראן לבין סבא”א, בפרט לאחר שנחשף מתקן העשרת האורניום התת-קרקעי באתר פורדו, שתוכנן לכתחילה להעשיר אורניום עבור נשק גרעיני. ב-2009 הודתה איראן בקיום המתקן, ובשלהי 2011 התחילה להעשיר בו אורניום לשיעור %20, בתואנה שאורניום בדרגת העשרה זו נדרש עבור ייצור דלק גרעיני לכור המחקר של טהראן
פעילויות מודיעיניות ענפות לחשיפת הפעילויות הגרעיניות החשאיות של איראן התנהלו מצידה של ישראל בשיתוף המערב, בדגש על ארה”ב, תוך העברה המידע שהושג לסבא”א. המטרה הייתה קיום מעקב קבוע של פקחי סבא”א במתקנים הגרעיניים שכביכול מיועדים למטרות אזרחיות, ולהציג בפני סבא”א מידע על מתקנים איראניים שהופעלו במסגרת תוכנית הגרעין הצבאית, ושטרם נחשפו בפני פקחיה. תרומה חשובה לכך הייתה הגעתו של מחשב נייד איראני גנוב אשר הכיל פרטים רבים על אודות “תוכנית אמאד” לידי קהיליית המודיעין האמריקנית, וממנה לידי סבא”א. התרומה המודיעינית המשמעותית ביותר הייתה הברחת “ארכיון הגרעין האיראני” לישראל ב-2018 על-ידי המוסד הישראלי, הממצאים שנתגלו בארכיון הצביעו על התקדמותה הרבה של איראן בעבר בפיתוח נשק גרעיני.
לדאבון המשטר בטהראן, אט אט נחשפו כל מרכיבי תוכנית הגרעין, והוא נאלץ לספק הסברים לסבא”א. תשובותיו עמדו לרוב על קצה הסבירות, וחלקן היו בלתי מתקבלות על הדעת. כך לדוגמה: בעת ביקורו של מנכ”ל סבא”א בנתאנז ב-2003, טענו האיראנים כי הצנטריפוגות במקום היו פרי תכנון ופיתוח עצמי, אך התברר כי את הידע וחלק מהרכיבים הם רכשו מפקיסטן. הם טענו כי כור המים הכבדים שהקימו היה מבוסס על תכנון עצמי, אך התברר כי התכנון בוצע על-ידי מכון מחקר רוסי. שלטונות טהראן התמחו ב”גילוח” המתקנים שנחשפו על-ידי קהיליות המודיעין המערביות בהיותם חלק מתוכנית הגרעין הצבאית בטרם מתן הגישה לפקחי סבא”א. אולם לרוע מזלם של האיראנים, כאשר ביקרו פקחי סבא”א במה שנותר מהמתקנים, הם נטלו דגימות קרקע שבדיקתן במעבדת סבא”א באוסטריה העלו כי הן הכילו כמויות קטנות של חלקיקי אורניום, והצביעו על כל שהיו אלה אתרי פעילות גרעינית.
בשנים 2010-2005 החלו מגעים בין מעצמות P5+1 )ארה”ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה( והאיחוד האירופי לבין איראן במטרה להגיע להסכם שימנע מאיראן לפתח נשק גרעיני. ב-14 ביולי 2015 נחתם בין מעצמות P5+1 והאיחוד האירופי לבין איראן הסכם JCPOA שנועד להגביל את תוכנית הגרעין האיראנית על מרכיביה השונים, בהתאם ללוח זמנים. לממשל אובמה היה תפקיד מרכזי בקידום ההסכם. מנגד, בוצעו פעילויות רבות נגד תוכנית הגרעין האיראנית: תולעת המחשבים Stuxnet השביתה ב-2010 צנטריפוגות רבות בנתאנז; מדעני גרעין איראניים חוסלו, האחרון בהם היה פאח’ריזאדה – אבי תוכנית הגרעין הצבאית של איראן – מצא את מותו בסוף 2020; לאחרונה בוצעו פיגועים במתקני הגרעין של נתאנז וקאראג’. הפעילויות הללו יוחסו לישראל, לארה”ב או לשיתוף פעולה ביניהן, אך הן שומרות על עמימות.
לאחר בחירתו לנשיאות ארה”ב ובעקבות מבצע “ארכיון הגרעין האיראני”, החליט טראמפ להטיל על איראן עיצומים שהלכו והוגברו לאורך תקופת נשיאותו. איראן מצידה התחילה להפר את הסכם JCPOA שלב אחרי שלב, כהתרסה נגד טראמפ, עד שבתחילת 2020 הודיעה כי אינה כבולה יותר למגבלות ההסכם. ב-2021 החלה איראן להעשיר אורניום לשיעור %60, ולייצר אורניום מתכתי – סימנים מובהקים הרומזים על נכונות לייצר נשק גרעיני.
חרף שאיפת ביידן להגיע בהקדם להסדר עם טהראן בסוגיית הגרעין, ומדינות האיחוד האירופי אשר שותפות לכך, תמונת המצב הנוכחית עמומה למדי ומצביעה על משבר חמור. הצעדים החמורים של טהראן לאחרונה מהווים ריסוק כמעט מוחלט של הסכם הגרעין, ומקדמים אותה לסטטוס של מדינת סף גרעינית; נוכח בחירתו של ראיסי הארכי-שמרני כנשיא איראן; ועל רקע השתוללותם הפראית של כוחות “משמרות המהפכה” במפרץ הפרסי שהופכת אותו לאזור מסוכן לשיט. אשר לארה”ב, אוזלת היד של ביידן נוכח השתלטות הטליבאן על אפגניסטן מציבה סימן שאלה על התנהלותו כעת מול איראן. ישראל, על-פי המדווח מתכוננת לקראת מהלך צבאי נגד הגרעין האיראני, אולם בפועל טרם ברור אם אכן תפעל בכיוון זה, בפרט בשל העובדה שמכהנת עתה בראשותה ממשלה חדשה אשר שואפת להיות מתואמת עם עמדת ממשל ביידן.
מכל מקום תמוהות שאיפותיהם של ביידן ושל מדינות האיחוד האירופי להגיע להסכם עם איראן. הרי התנהלות המשטר באיראן דומה להתנהגות כנופיית פשע המבקשת להשתלט על כל סביבתה באלימות, ואי אפשר לסמוך על מילתם של העומדים בראשה שכל דבריהם הינם שקר וכזב. האם זה הגיוני לעשות עסקים עם כנופיה זו?