מבט מבס”א, מס’ 2,182, 20 בפברואר 2023
תקציר: מערכת ההוק הישראלית עלתה לאחרונה לכותרות בעקבות ידיעה כי ארה”ב ביקשה מישראל להעביר לה את טילי ההוק שנותרו בידיה כדי למוסרם לאוקראינה. קיימים מניעים טכניים אובייקטיבים שאינם מאפשרים להיענות בחיוב לבקשה האמריקאית ומעבר לממד הביטחוני של סוגית אספקת מערכות המגן, קיימת גם דילמה מדינית משמעותית.
מערכת טילי ההוק נגד מטוסים הייתה מערכת ההגנה האווירית המודרנית הראשונה של ישראל, וההצטיידות בה הייתה מלווה בוויכוחים פנים צה”ליים על עצם הצורך בהגנה אווירית מתקדמת. במפקדת חיל האוויר של אותם ימים היו כאלה, ובראשם מפקד חיל האוויר דאז האלוף עזר וויצמן, שגרסו כי המענה לאיומים האוויריים הגדלים על ישראל צריך להיות התקפי מעיקרו – וויכוח שהקדים בכמה עשרות שנים וויכוח דומה אודות ההצטיידות במערכות הגנה בפני טילים.[1] הניסיונות הראשונים לקבל מערכות הגנה אווירית מתקדמות מארה”ב נתקלו בסירובו של הנשיא אייזנהאואר, שדבק באמברגו האמריקאי על מכירת נשק לישראל שהיה בתוקף מאז הקמת המדינה. הנשיא קנדי שכיהן אחריו היה קשוב יותר לצרכי ישראל, ייתכן שעקב הרצון לפצותה על הסירוב לספק לה טילי קרקע-קרקע כמשקל נגד לטילים הבליסטיים שפיתחה מצרים באותה עת בעזרת מדענים גרמנים. באוגוסט 1962 הכריז הנשיא קנדי על נכונותו למסור לישראל חמש מערכות הוק. הכרזתו זו בישרה את קץ האמברגו האמריקאי על מכירות נשק לישראל, וכן את המעבר של צה”ל ממערכות נשק צרפתיות למערכות נשק אמריקאיות.
מערכת ההוק או בשמה הלועזיHoming All The Way Killer (HAWK) פותחה במחצית שנות החמישים בתשובה למערכת הנ”מ הסובייטית SA 2 שכבר החלה להיפרס מבצעית בבריה”מ ואצל בעלות בריתה באותה תקופה. מערכת ההגנה האווירית הסובייטית זכתה לפרסום עולמי כשהפילה בשנת 1960 את מטוס ה-U2 האמריקאי שהיה בגיחת צילום מעל שטח בריה”מ. מערכת ההוק האמריקאית השלימה את פיתוחה ונכנסה לשירות מבצעי בזרוע היבשה של צבא ארה”ב בשנת 1959. בנוסף לישראל, נמכרו מערכות כאלה למספר רב של בעלות בריתה וידידותיה של ארה”ב, כולל ירדן ומצרים ולמדינות נוספות במזה”ת, ובהן סעודיה, איחוד האמירויות וכווית. המערכת נמכרה גם לאיראן בעת שהייתה בעלת ברית קרובה של ארה”ב תחת שלטונו של השאה הפרסי.
המערכות הראשונות נקלטו בחיל האוויר בשנת 1965. באופן טרגי, השיגור המבצעי הראשון בשנת 1967 (בזמן מלחמת ששת הימים) גרם להפלה בשוגג של מטוס אוראגאן ישראלי שטייסו לא הזדהה בפני הבקרה האווירית – כנראה מכיוון שנפגע קודם לכן בגיחה מבצעית על הכוחות המצריים בסיני. ההצלחה ה”אמיתית” הראשונה של המערכת הייתה ב-1969, כשטיל הוק ישראלי הפיל מיג 21 מצרי במהלך מלחמת ההתשה. באוגוסט 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, השיגה מערכת הוק ישראלית הישג חסר תקדים ברמה עולמית כשהצליחה להפיל מטוס סיור וצילום מסוג מיג 25 שטס במהירות של 2.5 מאך ובגובה של 70,000 רגל – הרבה מעבר למעטפת היכולות המקורית של ההוק ומעבר ליכולת של מטוסי הקרב של חיל האוויר באותה תקופה. לצורך מבצע זה הוכנסו למערכת ההוק הישראלית שיפורים ושינויים שהגבירו את ביצועיה מעבר לביצועים הנומינליים של המערכת המקורית. בסך הכל הפילה מערכת ההוק בשירותה בחיל האוויר 36 מטוסים ומסוקים במלחמות ישראל, ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון השנייה.
עם כניסת מערכת ההגנה האווירית המתקדמת יותר מסוג פטריוט לסדר הכוחות של חיל האוויר בשלהי שנת 1973, החלו מערכות ההוק לצאת משימוש. המערכות הושבתו בהדרגה, במקביל לקליטת מערכות הגנה חדשות מתוצרת ישראל. המערכת האחרונה הושבתה בשנת 2013. רכיבי המערכות המושבתות – טילים, מכמ”ים ומערכות שליטה ובקרה – הועברו לאחסנה פתוחה ללא כל מאמץ לשמרם. סביר להניח שמנועי הטילים הושמדו בצורה מבוקרת מכיוון שאחסון ממושך של מנועים כאלה, המבוססים על דלק מוצק, מהווה סכנה בטיחותית משמעותית.
מערכת ההוק הישראלית עלתה לאחרונה שוב לכותרות בעקבות ידיעה בתקשורת כי ארה”ב ביקשה מישראל להעביר לה את טילי ההוק שנותרו בידיה כדי למסור אותם לאוקראינה.[2] אוקראינה, מדינה הנלחמת כיום על עצם קיומה כנגד רוסיה, מותקפת באופן רצוף על-ידי טילי שיוט רוסיים הפוגעים בתשתיות הצבאיות והאזרחיות שלה. מאז ספטמבר 2022 נוספו לכך כטב”מים איראניים ארוכי טווח מסוג שהאהד 131/136 (המוכרים בעולם בזכות הנזקים העצומים שגרמו למתקני הנפט של סעודיה בספטמבר 2019) שהרוסים משתמשים בהם כטילי שיוט לכל דבר. מתקפת טילי השיוט הללו – הרוסים והאיראנים כאחד – גורמת להרג רב בקרב אזרחי אוקראינה ולנזקים כבדים לתשתיותיה, בעיקר למערכות החשמל הלאומיות, באופן שעלול לערער את עצם יכולתה של המדינה להמשיך במלחמה.
מערכות ההגנה האווירית של אוקראינה ניזוקו משמעותית במהלומת הפתיחה הרוסית שהונחתה מהאוויר בפברואר 2022, עם תחילת המלחמה. מה שנותר איננו מספיק – ומבחינה טכנית, גם אינו מסוגל – ליירט את אלפי הטילים והכטב”מים ששוגרו על-ידי הרוסים. על כן עושים תומכיה של אוקראינה מאמצים רבים כדי לתגבר את מערכות ההגנה האווירית שלה מהמורשת הסובייטית לשעבר במערכות מערביות. לשם כך הועברו אליה עד כה שני סוגים של מערכות הגנה אווירית גרמניות (מערכת תותחי נ”מ ומערכת הגנה טילית קצרת טווח, המקבילה בערך לכיפת ברזל) וכן מערכת הגנה אווירית אמריקאית קצרת טווח. האמריקאים ממשיכים במאמצים לצייד את אוקראינה במערכות נוספות ובהם מערכת הפטריוט המודרנית יותר. לאחרונה הודיעה ספרד – אחת המדינות הבודדות שמשתמשות במערכת ההוק עד היום, כי היא תעביר מערכות כאלה לאוקראינה. סביר להניח שזהו הרקע לידיעה אודות בקשה אמריקאית מישראל לתמוך ולהשלים את הצעד הספרדי בכך שתאפשר העברה של רכיבי ההוק המאוכסנים בישראל לארה”ב לצורך שיפוצם והעברתם לאוקראינה.
בקשות אוקראיניות לקבלת מערכות לחימה ישראליות החלו להתקבל בירושלים מאז פרוץ המלחמה. עד כה נענו בקשות אלו במשורה, והסיוע שניתן היה במערכות לא לוחמות, כמו ציוד מיגון וציוד רפואי. מאז תחילת המלחמה היו ידיעות כי ממשלת אוקראינה מבקשת שישראל תספק לה מערכות כיפת ברזל. בסוף אוקטובר 2022, לאחר שהמתקפה הרוסית ההרסנית על תשתיות החשמל של אוקראינה גרמה לנזקים כבדים ולאובדן כושר ייצור ותמסורת, פנה שגרירה לממשלת ישראל בבקשה דחופה לספק לאוקראינה כמעט את כל מגוון מערכות ההגנה שפותחו בישראל לצרכי הגנת המדינה ולייצוא. בין המערכות המבוקשות הוא מנה את מגן אור (מערכת הלייזר הנמצאת בפיתוח), ברק 8, פטריוט, כיפת ברזל, קלע דוד וחץ. מבין המערכות הללו, מגן אור תהיה מבצעית רק בעוד כמה שנים, ומערכות החץ מדגמים 2 ו-3 נועדו להגן בפני טילים בליסטיים ארוכי טווח, ואין להם יכולת של ממש כנגד טילי שיוט וכטב”מים מהסוגים שתוקפים את אוקראינה. ברק 8, כיפת ברזל וקלע דוד פרוסים כיום מבצעית להגנת המדינה, ונוכח אי-היציבות הצבאית אל מול איומי איראן ובנות בריתה בלבנון ובעזה, כל מסירה שלהם תגרע ממוכנותה של ישראל למלחמה שעלולה לפרוץ בהתראה קצרה. ממשלת ישראל הייתה לוקחת על עצמה סיכון בלתי סביר אילו הייתה מסכימה לגרוע מהמלאים של טילי ההגנה שבידיה ולהעבירם לחו”ל.
מעבר לממד הביטחוני של סוגית אספקת מערכות מגן, קיימת גם דילמה מדינית משמעותית. ישראל רואה את עצמה כחלק מהגוש המערבי, אך יש לה אינטרס חיוני לשמור על יחסים תקינים עם רוסיה, הן מכיוון שלרוסים יש יכולת להפריע למבצעים צבאיים ישראלים שנועדו לעצור את ההשתלטות האיראנית על סוריה, והן עקב הצורך בשמירת ערוץ פתוח לקהילה היהודית שנשארה ברוסיה והמונה כמיליון איש ואישה. על כן ישראל נוקטת במדיניות של ניטרליות ואף עשתה מאמצי תיווך במשך תקופה מסוימת לאחר פרוץ המלחמה. בהתאם, מרביתן המכרעת של בקשות הסיוע הצבאי של אוקראינה נדחו עד כה. עמדת משרד הביטחון היא כי בקשותיה של אוקראינה “נבחנות בכל מקרה ומקרה לגופו של עניין”.
נראה שהחלטתה של ספרד להעביר לאוקראינה מערכות הוק שמישות מסדר הכוחות שלה הייתה מגובה בהחלטה אמריקאית לתרום גם מערכות ממשתמשי ההוק האחרים: בראש בראשונה מהמלאים שלה ובהמשך גם ממדינות ידידות אחרות. סביר אם כן שהפניה האמריקאית נעשתה לא רק לישראל.
במישור המעשי, הדעת נותנת שאין בידי ישראל רכיבים של מערכת ההוק שניתן לשפץ. כאמור, מערכות ההוק הועברו לאחסנה פתוחה תחת כיפת השמים, שם הם שוכנים מעל לעשר שנים ומצבם היום איננו שונה מזה של גרוטאות חלודות. סביר שהמנועים הרקטיים הושמדו על מנת שלא לסכן את סביבתם. במילים פשוטות, נראה שאין לישראל מה להציע בנושא ההוק. במאמר של ברק רביד מצוטטים פקידים ישראלים עלומי שם הטוענים כי “מאות טילי יירוט הוק ישראליים שנמצאים באחסנה ניתנים לשיפוץ ולשימוש מבצעי”. לא ברור על סמך מה נטענה טענה זו. כדי שהיא תהיה נכונה, הטילים היו צריכים להיכנס לאחסנה משמרת הדורשת משאבים, שלא היה כל הגיון בהוצאתם עבור מערכת שסיימה את חייה בחיל האוויר ושהסיכוי לייצא אותה שואף לאפס בלשון המעטה.
נראה כי ישנם מניעים טכניים אובייקטיבים שאינם מאפשרים להיענות בחיוב לבקשה האמריקאית. אם זאת, יכול להיות מצב שבו ארה”ב תבקש “בדל אוזן” סמלי של שאריות טילי הוק ישראליים ויהיה מצבם אשר יהיה, לא מכיוון שניתן לשפץ אותם אלא מכיוון שנכונות ישראלית להעבירם לטובת אוקראינה תבטל את מדיניות הניטרליות הישראלית ותחבר אותה לקבוצת המדינות המספקות נשק לאוקראינה. ישראל הוזהרה מספר פעמים על-ידי רוסיה שלא לספק נשק לאוקראינה. סגן יו”ר המועצה לביטחון לאומי של רוסיה והנשיא לשעבר דימירי מדוודב כבר הזהיר את ישראל לא מכבר כי אספקת נשק “למחוז קייב” תהווה “צעד פזיז מאוד שיהרוס את היחסים המדיניים”.[3] הדרג המדיני של ישראל, בראשות בנימין נתניהו, יצטרך איפה לתמרן בזהירות בין הרצון והצורך להישאר חלק ממחנה מדינות המערב, ובה בעת למנוע משבר ביחסים עם רוסיה. המשימה איננה “להיות בצד הנכון של ההיסטריה” אלא בצד הנכון של צרכי מדיניות הביטחון והכלכלה של ישראל.
[1] גוטמן, נ. “מאז ועד הוק” בטאון חיל האוויר גיליון 162 23.4.2005 https://www.iaf.org.il/1527-24096-he/IAF.aspx
[2] Ravid, B. “Scoop: US asked Israel for its Hawk missiles to send to Ukraine”, January 25 2023 Axios https://www.axios.com/2023/01/25/israel-ukraine-hawk-missile-biden-administration-request
[3] ירון,א. “אלה מערכות ההגנה המתקדמות שאוקראינה רוצה מישראל, והמדינות שכבר קיבלו אותן” הארץ 20.20.2022
ד”ר עוזי רובין הוא חוקר בכיר במרכז בס”א, מייסד ומנהל לשעבר של פרויקט החץ במשרד הביטחון. מומחה למערכות הגנה מפני טילים.