מבט מבס”א מס’ 381
This is a Hebrew version of Trump’s Ambivalence Towards NATO Could Backfire by Dr. Tsilla Hershco, originally published on November 29, 2016.
תקציר: נשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ מיתן את הרטוריקה נגד נאט”ו בה השתמש במהלך מסע הבחירות, אולם עדיין לא ברור אם הוא אכן מחשיב את הערך שיש לארגון עבור האינטרסים האמריקניים. נאט”ו מספק תעודת ביטוח ביטחונית לא רק עבור אירופה אלא גם עבור ארצות הברית. על טראמפ להיזהר מהחלשת ההרתעה של נאט”ו ועמעום העוצמה שהוא מקרין.
בחירתו של טראמפ כנשיא ה-45 של ארה”ב, לכאורה כנגד כל הסיכויים, מעוררת שאלות רבות ואי-ודאות לגבי הכיוון שאליו תלך מדיניות החוץ והפנים שלו. נושא אחד שלו השלכות גלובליות רחבות הוא יחסו של הנשיא הנבחר כלפי ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט”ו).
במרץ 2016, במהלך מסע הבחירות, הטיל טראמפ פצצה בנוגע למדיניותו כלפי נאט”ו. הוא תקף בחריפות את הארגון, וכינה אותו מיושן ויקר, השקפה המלמדת כי ייתכן וטראמפ רואה בנאט”ו ארגון לא רלוונטי.
כמה חודשים לאחר מכן, ביוני 2016, הודיע טראמפ כי אין לו כוונות לפרק את נאט”ו או לפעול לפרישת ארה”ב מהארגון. עם זאת, הוא ידרוש כי כל בנות הברית יישאו באופן שווה בנטל הוצאות פעולות הארגון. הוא אף טען כי נאט”ו לא נלחם בטרור באפקטיביות. לדעתו, נאט”ו יצטרך לשחק תפקיד חשוב במלחמה נגד המדינה האסלאמית כדי להצדיק את קיומו.
ביולי 2016, טראמפ הרחיק לכת אף יותר באמרו כי הוא אינו בטוח שארה”ב תצא אוטומטית להגנה על חברות נאט”ו, והוסיף כי ארה”ב תפעל להגנת רק חברות נאט”ו שתעמודנה בהתחייבויות הכספיות שלהן.
עמדה זו מערערת עקרון-יסוד שנקבע באמנת נאט”ו. סעיף 5, אבן הפינה של האמנה, קובע שחובתן של כל חברות נאט”ו לצאת להגנת כל מדינה חברה במקרה שתותקף. למרבה האירוניה, במהלך שבעים שנות קיומה של נאט”ו, הפעם היחידה שסעיף זה יושם היה לטובת ארה”ב: לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, כאשר בנות הברית בנאט”ו הצטרפו לארה”ב ב”מלחמה בטרור” נגד אל-קאעידה.
אכן, לנאט”ו יש מבנה ביורוקרטי מסורבל. הוא מתפקד על בסיס הסכמה בין מדינות חברות, תהליך המאט קבלת החלטות. אך חרף מגבלותיו, נאט”ו הוא דווקא ארגון יוזם.
כארגון, הוא הצליח להסתגל לנסיבות ולאיומים משתנים. בעקבות קריסת ברית המועצות, הרחיב נאט”ו את שורותיו על-ידי שילוב חברות חדשות, בעיקר ממזרח אירופה. כעת הוא מונה 28 מדינות חברות. כמו כן, הוא יצר שותפויות חשובות עם מדינות בכל רחבי העולם, כולל ישראל.
בספטמבר 2014, בעקבות הפלישה והכיבוש הרוסי של חצי-האי קרים שבאוקראינה, החליט נאט”ו לנקוט בצעדים משמעותיים שירתיעו את מוסקבה מלצאת לפעולות צבאיות אגרסיביות נוספות. תגובתו זו נבעה בין השאר בגלל הדאגה העמוקה שעוררו פעולותיה של רוסיה בקרב כמה מחברות נאט”ו, בפרט בקרב המדינות הבלטיות ופולין, שהיו פעם חלק מהגוש הסובייטי.
נאט”ו גם לוקח חלק במאבק נגד הטרור. כוח ימי של נאט”ו נגד טרור פרוס בים התיכון; מדינות נאט”ו משתתפות במלחמה נגד המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק; נאט”ו נוקט בצעדים כדי להגן על המדינות החברות בו נגד התקפות סייבר (ופוקח עין על רוסיה, אשר עושה שימוש נרחב בסוג זה של לוחמה). נאט”ו גם הקים מערכת הגנה מפני טילים בליסטיים, אשר מיועד להגנת המדינות החברות מפני מתקפה מצד מדינות סוררות (למרות שרוסיה טוענת כי המערכת מכוונת נגדה).
לפני מספר ימים, אמר טראמפ למזכ”ל נאט”ו, ינס סטולטנברג, שלארגון יש חשיבות תמידית לארה”ב, וכי וושינגטון תישאר מחויבת לביטחונה של אירופה. בעוד שהודעה זו ממחישה כי טראמפ מבין את הצורך להרגיע את בנות בריתה של אמריקה, נותרה הדאגה לגבי יחסו כלפי רוסיה.
במהלך מערכת הבחירות, עמדו הצהרותיו השליליות של טראמפ על נאט”ו בניגוד מוחלט להערותיו על רוסיה, שגילו סוג של הערכה סקרנית כלפי מדינה זו. טראמפ טען כי רוסיה לא חצתה אף קו אדום של נאט”ו, טענה שהתעלמה ממספר פעולות מתריסות שננקטו על-ידי רוסיה.
פעולות אלה כללו גיחות של מטוסי קרב בקרבת או מעל המרחב האווירי של חברות נאט”ו, כולל בריטניה ונורבגיה. מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין דרש לא רק כי נאט”ו יסיג את כוחותיו מהמדינות הגובלות ברוסיה, אלא שארגון נאט”ו יפורק לחלוטין.
פוטין נוקט במדיניות עקבית שנועדה להגדיל את השפעתה הגלובלית של רוסיה על חשבון ארה”ב והמערב. דומה שהתבטאויותיו של טראמפ לגבי נאט”ו משרתות את האינטרסים הרוסיים ולא את האינטרסים האמריקניים.
הצהרותיו המעורפלות של טראמפ בנוגע לנאט”ו, במיוחד לגבי סעיף 5, מסוכנות. בלי קשר לפעולות עתידיות, ההצהרות עצמן יוצרות אי-ודאות שעלולה לערער את כוח ההרתעה של נאט”ו. בטווח הארוך, אותה אי-ודאות עשויה לעודד את רוסיה לקרוא תיגר על ארה”ב באמצעות מתקפה על אחת מהמדינות הבלטיות. אם תתרחש תקיפה כזו, עלולה וושינגטון למצוא עצמה מסובכת במלחמה עם רוסיה.
אפשר רק לקוות כי לאחר בחינה מדוקדקת יותר, יגלה טראמפ שנאט”ו מהווה נכס עבור ארה”ב, כארגון חיוני בעל כוח הרתעה משמעותי מול רוסיה ואיראן. זוהי אחת הסיבות המרכזיות לכך שארה”ב היא המממנת העיקרית של תקציב נאט”ו. בנוסף, יש לארה”ב אינטרס מסחרי במכירות של התעשייה הביטחונית לנאט”ו ולבנות בריתה.
ניתן לטעון כי גישה ביקורתית ותובענית יותר של ארה”ב תועיל לנאט”ו, ועשויה להוביל לצמצום הבירוקרטיה של הארגון ולהתייעלותו. גישה כזו עשויה גם לעודד את המדינות האירופיות החברות בו לגלות מעורבות רבה יותר ולהקצות יותר כספים הן לתקציבי הביטחון שלהם, והן לפעולות ולמבצעים של נאט”ו. דבר זה ייתכן ואפילו יגביר את מאמצי נאט”ו לנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי עם רוסיה כדי להגביל את הסיכון של תקריות – מטרה שהועלתה על ידי נאט”ו עצמו בעקבות פסגת וורשה שהתקיימה ביולי 2016.
אף על פי כן, ממשלו של טראמפ יצטרך להיזהר שלא להחליש את כוח ההרתעה ואת העוצמה שמקרין הארגון. יש לקוות כי טראמפ יגלה כי פעולות נאט”ו משמשות כפוליסת ביטוח ביטחונית לא רק עבור אירופה אלא גם עבור ארה”ב, ועל כן משרתות את האינטרסים הגלובליים הרחבים של אמריקה.
ד”ר צילה הרשקו, עמיתת מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מומחית ביחסי צרפת-ישראל ויחסי האיחוד האירופי-ישראל.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר