מאמר זה סוקר את מצב אספקת הדלק הנוכחי ברצועת עזה, בעזרת  שימוש במקורות גלויים על-מנת להעריך כמה דלק דרוש לצרכים ההומניטריים הבסיסיים של אוכלוסיית עזה, כמה דלק מוחזק בידי חמאס, ועל מי רובצת האחריות לספק דלק נוסף לרצועה. המאמר טוען כי היתרון הטקטי של מניעת אספקת דלק לרצועת עזה הוא זניח יחסית, כיוון שחמאס דאג לאחסן מלאים של דלק מתחת לאדמה שיספיקו לו למספר חודשים. מניעת דלק לרצועה משפיעה בעיקר על תפעול בתי החולים ומתקני טיהור המים שמשרתים את אוכלוסיית עזה, והיא מוסיפה ללחץ הבינלאומי הגובר כנגד ישראל לסיים את המערכה הצבאית שלה לפני שהושגו כל המטרות. ההחלטה של הקבינט הביטחוני לחדש אספקה מצומצמת של דלק לרצועה היא לפיכך שקולה ואחראית.