תקציר:
המחקר בודק את ביטויי ההתייחסות ל”אחר” היהודי-ישראלי ולשלום עמו המצויים בספרי הלימוד שיצאו לאור מטעם הרשות הפלסטינית (רש”פ) לשימוש בכל בתיה”ס ביהודה, שומרון ורצועת עזה וכן בבתיה”ס שבמזרח ירושלים הפועלים לפי תכנית הלימודים של הרש”פ.
עורכי המחקר מאמינים ששלום משמעותי חייב להתחיל בחינוך: יש לתת לדור הצעיר בשני הצדדים הזדמנות להבין את הרקע הרחב יותר של הסכסוך אשר בו מסובכות חברותיהם ויש להראות לו את התועלת ההדדית של פתרונות בדרכי שלום. הדבר מחייב הכרה חד-משמעית ביריב, לצד תיאור מכבד של זהותו, אמונותיו והאינטרסים שלו. מטרתו היחידה של מחקר זה היא קידום החינוך לשלום בשני צדדיו של הסכסוך המזרח-תיכוני, והמחברים מקווים להוסיף למחקר הנוכחי בהקדם מחקר דומה על ספרי הלימוד הישראלים.
מסקירת ממצאי המחקר ניתן לסכם את התייחסות ספרי הלימוד של הרש”פ לישראל, ליהודים ולשלום בשלושה עיקרי יסוד: דה-לגיטימציה, דמוניזציה, ואינדוקטרינציה למאבק אלים במקום קריאה לשלום. על בסיס עיקרי יסוד אלה נבנה נרטיב המציג את הסכסוך בצורה מעוותת מבחינה היסטורית ואינו מותיר כל תקווה לסיומו בדו-קיום בשלום בין שני הצדדים. הדבר טומן בחובו השלכות כבדות משקל על עתידם ועתיד ילדיהם, ומצביע על מטרות הרש”פ לטווח ארוך ועל מידת מעורבותה של אונר”א במטרות אלה.
ספרי הלימוד של הרש”פ מכינים את התלמידים רעיונית ונפשית למאבק אלים לחיסול ישראל ול”העלמת” תושביה היהודים תחת הסיסמה “שחרור פלסטין מהכיבוש הציוני”. לאור מצב זה ברור לכל אדם בר-דעת כי אין לצפות לשום התקדמות לקראת פתרון של שלום לסכסוך ללא שינוי טוטאלי של קו מחשבה זה של הרש”פ המוחדר בשיטתיות לתלמידיה מזה למעלה מעשרים שנה.