מבט מבס”א מס’ 1,967, 16 במרץ 2021
תקציר: ישראל חייבת להתייחס ברצינות למתקפה האחרונה על סעודיה, שכן מי שתוקף בטילים ובמל”טים אתרים אסטרטגיים בסעודיה עלול לתקוף גם מתקנים אסטרטגיים ישראלים, ובהיעדר נטילת אחריות יקשה על ישראל להגיב. וחשוב לא פחות – על ישראל להבין שריאד אינה מסוגלת להגן על עצמה באופן יעיל ועובדה זו חייבת להיות בבסיס כל התקדמות מדינית עם סעודיה.
בשבועות האחרונים ניתן להבחין בעליית מדרגה בלחימה בין סעודיה לבין החות’ים בתימן, לאחר שאלו הצליחו לכבוש שטחים נרחבים במרחב העיר מא’רב מידי כוחות ממשלת תימן. בתגובה תוקף חיל האוויר הסעודי מטרות רבות בתימן, מפיל חללים וזורע הרס.
בתחילת החודש פגעו מספר טילים בליסטיים ומטוסים ללא טייס במתקן העמסת הנפט הסעודי הגדול בעולם הנמצא בראס תנורה, צפונית לנמל דמאם לחוף המפרץ הפרסי. מנמל זה הפליגה האונייה הליוס ריי השייכת לאיש העסקים הישראלי רמי אונגר והותקפה ב-25 בפברואר בעת ששטה במים בינלאומיים במפרץ ונאלצה לשוב על עקבותיה לנמל דוביי לתיקון הנזק.
החות’ים נטלו אחריות על שיגור הטילים והמל”טים לראס תנורה כשם שנטלו אחריות על המתקפה הגדולה על מתקנים אחרים של אראמקו בספטמבר 2019, מתקפה שהשביתה כמחצית מיכולת יצוא הנפט הסעודית למשך שבועות ארוכים. זמן מה לאחר המתקפה דלף מידע שהשיגור לא התבצע מתימן אלא מעיראק ואולי אף משטח איראן.
המתקפה השבוע דומה למדי למתקפה בספטמבר 2019: פגיעה במרכיב החשוב, הרגיש והפגיע ביותר של סעודיה – מתקני נפט – באמצעות טילים ומל”טים איראנים המשוגרים ללא התראה תוך נטילת אחריות על-ידי החות’ים. כתוצאה מהתקיפה זינקו מחירי הנפט בשוקי העולם לכשבעים דולר לחבית. הזינוק במחיר משפר במעט את תחזית המצב הכלכלי באיראן.
חשוב לציין שראס תנורה נמצא כאלף קילומטרים מתימן, דבר המגדיל את זמן שהיית הטילים והמל”טים באוויר ומגדיל את אפשרויות הגילוי והירוט באמצעות מערכות ההגנה האוויריות של סעודיה. תוקף ישתדל לקצר טווחים כדי לקצר את זמן התעופה ולהקטין בכך את סיכויי הירוט. לכן נראה שהכלים שוגרו גם הפעם מעיראק ואולי אף ישירות מאיראן השוכנת מעבר למפרץ.
סביר מאוד להניח שארגוני מודיעין בעולם יודעים בדיוק מהיכן שוגרו הכלים, אלא שהם סוכרים פיהם כדי לא לחשוף את העובדה שהם יודעים פרטים שהאיראנים מנסים להסתיר, על מנת לא לשרוף מקורות מידע ולא להביך את הממשל האמריקני המעוניין לשוב למשא ומתן עם איראן ולהקל מעליה את נטל הסנקציות.
מדוע אם כן נוטלים החות’ים אחריות לפגיעה בסעודיה שהם לא גרמו לה (אם אכן זה המצב)? לשאלה זו יש מספר תשובות. האחת היא שאיראן מצפה, ואולי אף דורשת, מהם ליטול אחריות כדי להסיר מעליה אפשרות של עונשים שהיא תאלץ לשאת בהם עקב המתקפה. תשובה שנייה היא שהחות’ים נוטלים אחריות כדי להתפאר ברבים, להגדיל את התמיכה בהם בתימן, ולהטיל מורא בלבבות מתנגדיהם בתימן ומחוצה לה.
סעודיה מצידה מנסה להקטין את משמעות הפגיעה בהודעה לקונית של משרד האנרגיה על פגיעה במתקן ראס תנורה “ממטוס שהגיע מהים”. יש בהודעה זו שלושה פרטים חשובים: הראשון הוא שמשרד האנרגיה הוא זה שמוציא את ההודעה ולא משרד ההגנה, כלומר זו בעיה של תעשיית האנרגיה ולא בעיה ביטחונית; הפרט השני הוא שהכלים הגיעו מכיוון הים, כלומר מאיראן השוכנת מעבר למפרץ או מכלי שיט ששייטו במפרץ; והשלישי הוא שסעודיה “לא קונה” את נטילת האחריות של החות’ים שכן אלו נמצאים אלף קילומטרים מדרום-מערב לראס תנורה ואילו “הים” נמצא ממזרחו.
סביר להניח שמנגנוני המודיעין הסעודים יודעים היטב מי פגע בהם ומהיכן שוגרו הכלים אך אינם חושפים מידע זה משתי סיבות עיקריות: האחת, כדי לא לחייבם להגיב, והשנייה – ייתכן שהמידע הגיע מארגון מודיעין זר שמעביר אותו למקביל הסעודי בתנאי שהמידע לא יפורסם ולא יועבר לגורם שלישי ללא הסכמת המקור.
העובדה שסעודיה אינה פוגעת באיראן בתגובה על הפגיעות המתמשכות ביעדים אסטרטגיים סעודים נובעת מיחסי הכוחות בין שתי המדינות. מבחינה צבאית סעודיה חלשה מאיראן באופן משמעותי. גם מצבה המדיני הטוב יותר מזה של איראן לא הביא את מדינות העולם – גם לא את ארה”ב בימי טראמפ – לסייע לה באופן אקטיבי. העולם מוכן לספק לסעודיה מערכות הגנה מטילים וממטוסים אך לא שולח את חילות האוויר, הים או היבשה להושיעה. בסעודיה מבינים את יחסי הכוחות מול איראן וממשיכים לספוג בשקט את המכות. הם יודעים היטב מה יהיה מחירה העצום של מלחמה ישירה מול איראן ולכן, עד עכשיו, לא הטילו במפורש על איראן את האחריות לתקיפתם.
ישראל חייבת להתייחס ברצינות למתקפה על סעודיה, שכן מי שתוקף בטילים ובמל”טים אתרים אסטרטגיים בסעודיה עלול לתקוף גם מתקנים אסטרטגיים ישראלים, ובהיעדר נטילת אחריות יקשה על ישראל להגיב.
הדבר האחרון שממשל ביידן רוצה הוא מלחמה גלויה בין איראן לבין מדינה כלשהי, שכן כל עוד מלחמה מעין זו נמשכת לא יוכל הממשל לשבת עם האיראנים למשא ומתן על שיבה להסכם הגרעין, על תוכנית הטילים האיראנית ועל מעורבות איראן בביטחון מדינות אחרות. גישה זו של ממשל ביידן אמורה להגביל – או עדיף, להקפיא – כל תוכנית ישראלית לטיפול אלים וישיר בפרויקט הגרעין האיראני. סביר להניח שאף טיפול חשאי לא יהיה מקובל על הממשל, ובפרט אם טיפול זה כרוך בקיצור תוחלת החיים של מדען זה או אחר.
ואולם המסקנה החשובה ביותר שעל ישראל להסיק מהמתרחש במתקני הנפט הסעודים היא שריאד אינה מסוגלת להגן על עצמה באופן יעיל, ועובדה זו חייבת להיות בבסיס כל התקדמות מדינית עם הממלכה. עם כל הכבוד למעמדה הרם והמכובד של סעודיה בזירות הערבית והבינלאומית, הישענות אסטרטגית עליה חייבת להיות זהירה, מדודה ושקולה, תוך התחשבות בעובדה שממלכה זו מתקשה להגן על עצמה.
מכיוון שבמצבה הנוכחי של סעודיה קשרים עם ישראל הם אינטרס סעודי הרבה יותר מאינטרס ישראלי, אין שום סיבה שישראל תקריב אינטרסים חיוניים שלה – למשל, ריבונות על שטחי מולדת – על מזבח היחסים עם הממלכה, הפוחדת אפילו לציין בשמו את האויב הפוגע בה פעם אחר פעם. אם יום אחד יוכרז על כינון יחסים בין ישראל לבין סעודיה אשמח לדעת אם יש “נספח סודי” להכרזה ומה כתוב בו כדי לוודא שישראל אינה מתחייבת בשום צורה ואופן להגן על סעודיה מפני אויב כלשהו הנמצא בים.
המאמר התפרסם ב מקור ראשון ב-9.3.2021
סגן אלוף (מיל’) ד”ר מרדכי קידר הוא מרצה ללימודי הערבית ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.